"שים לב לסימנים" הדהד קולו של אלון אבוטבול מתוך הרדיו-טייפ המיושן, בזמן שקרא את אלכימאי (פאולו קואלו) בעוד בוקר פקוק בו ממהר להוסיף עוד שורת קוד שבסופו של דבר תרד לטמיון כמו עוד כוכב מרוחק שזורם ונבלע לתוך חור שחור ולא משאיר זכר לקיומו.

במשך שנים אותו משפט היה מתפרץ לתודעה כמו מצוף ירוק זקן על גלי החיים. מותיר אחרו שטף שאלות: על אילו סימנים הוא מדבר? מה לא מצליח לראות? וגלים מתוסכלים.

שנים עברו, שנים של התבגרות, ניסיונות התבוננות, ניסיונות להבנה, להרכבת הפאזל, חוויות, משמעות, ילדים שגדלים, מערכות יחסים שמסתימות ומתחילות וערימה של שאלות נוספות שמצטברות.

קריאה, שיחות עם חברים / חברות, תמיד נוסכות אור נוסף, עצם ניסוח המחשבות הרעיונות למילים כמוה כ- ישיבה על כיסה האופטומטריסט תוך שהוא משחק לו בחרגול מתכת דמוי משקפיים בעיצוב ביזאר. התמונה מתחילה להתבהר, ישנם פרטים נוספים שניתן להבחין בהם, לנסות להבין, להסיק, לראות קשרים בין אירועים, קווים, דמיון...

ואז התגשם לו חלום, חלום ברור ממוקד, ההתגשמות הייתה טובה לאין שעור, אך כן זה הצריך צעד, לא מיידי, צעד אמיץ או מטופש, או אולי צעד אובססיבי, צעד חדור אמונה, צעד אל התהום.

צעד אל שלב שלא היה קיים, אך כן ברגע שהרגל הגיע ... הוא היה שם, השלב כאילו צמח לו יש-מאין, הוא היה חזק, אמיתי ויציב מותיר אותי לא מאמין בחלקי, מאושר ונפעם.

מנסה לעכל מה היה, איך... למה...

אולי התחמשות במשקפי תודעה משוחררת, מאפשרת ראית חלק מהסימנים, אירועי החיים, לבחור, להאמין, לעשות את הצעד.

לטפס בחיפוש מתמיד אחר הסימנים הצצים ומופיעים להם בדיוק בזמן שצריך אותם, בדרך ל.......?.

עוד משהוא שממש קשה לי להאמין... שקרה הערב במהלך חיפוש תמונה עבור הפוסט הזה נתקלתי בתמונה של גנדי לא הבנתי מה הקשר שלו לסולמות ופתחתי את תוכן המאמר. אז ככה מסתבר שהוא הגיע לכך לפני

“Faith is putting your foot on the first rung of a ladder when you don’t know where it leads.”

את המאמר ניתן למצוא כאן:

http://frankwinters.wordpress.com/