כותרות TheMarker >
    ';

    יומני כרמל

    ילדה טובה כרמל.
    בעצם, כבר לא כל כך ילדה,
    ואם חושבים על זה ברצינות - גם לא כזאת טובה.

    0

    אי זוגיים

    26 תגובות   יום רביעי, 25/6/08, 15:43
    בפעם החמישית אני עושה את הדרך לפגישה בקצת יותר בטחון.כשאני מגיעה אני מגלה שאורן וגיא כבר שם. השאר עדיין לא הגיעו.

    נעמה מגיעה שתי דקות אחרי וגדעון מציע שנתחיל למרות שויסאם מאחר.

     

    זאת הפעם השלישית שיוני לא מגיע.

    אמא שלו חולה והוא לא יכול לעזוב אותה, או שלפחות זה מה שהוא סיפר לגדעון.

     

     

    גיא מניד את ראשו בחוסר אמון אבל גיא לא מאמין לאף אחד, במיוחד לאי זוגי שמסביר שיש סיבה טובה לכך שהוא כזה. גיא חושב שיוני לא מגיע כי המספרים לא מסתדרים לו, ואין משהו יותר פתאטי בעיניו מקבוצה זוגית של אי זוגיים.

    להוציא את יוני (ואת גדעון, כמובן) אנחנו חמישה.

    2 בנות ושלושה בנים.

    ארבעה יהודים וערבי אחד.

    נשמע כמו התקציר שבכריכת "רופאים" של סגל. 

     

     

    בפגישה הראשונה כל אחד היה צריך להציג את עצמו ולהסביר למה הוא נמצא בקבוצה. נעים מאוד, אני אמה. אני גרה בין המשבצת האדומה לעיגול הירוק. החלק הזה קל לי.

    למה אני פה? שאלה טובה.

    אני בעצמי לא ממש יודעת. 

     

     

    האיזוגיים האחרים מביטים בי בחוסר שביעות הרצון. נו, יש לנו עסק עם אחת שלא יודעת, אחת לא מודעת, הם בטח אמרו לעצמם. זה הולך להיות ארוך. למרות שזה בכלל לא נכון.אני מודעת. מאוד מודעת.הבעיה היחידה היא, שמי שטבע את הקשקוש המקושקש הזה שמודעות היא 50% מהדרך לפתרון שכח לציין שהוא ממש גרוע במתמטיקה ושזה החצי הקטן והקל יותר. 

     

     

    אבל זה טפשי להתעצבן על אמירה אדיוטית שמתיימרת להיות אקסיומה, וגם אקסיומות אני שונאת ובכלל כל דבר שקובע שמשהו הוא כפי שהוא כי ככה זה וזהו זה לא מתיישב לי כל כך טוב אבל אולי אני גם קצת משליכה מהתסכול שלי על עצמי, זאת אומרת, זה מה שגדעון אומר ואם גדעון אומר את זה אז בטח כנראה שזה נכון. 

     

     

    אפילו בין האיזוגיים האחרים אני חריגה וזה כבר לא מפתיע אותי יותר. הפעם, אני מסרבת להתאים את עצמי, להשתדל, להתקפל, להתנצל. אני רוצה להבין כמו שאני. בדיוק. 

     

     

    האחרים יודעים כבר מעכשיו שהם רוצים ילדים.

    הם רוצים להיות זוגיים.ואני בכלל לא יודעת אם אני רוצה, ובגלל זה כל כך התקשיתי לענות על השאלה ולהסביר מה אני עושה בפגישות האלה כי אם אני לא רוצה לפתור את המשוואה שלי אז בעצם בשביל מה? 

    אני חושבת שאני בעיקר רוצה להבין למה.

    למה אני לא רוצה, זאת אומרת, ואם אני משחקת משחקי תודעה עם עצמי ובעצם אני מפחדת או שאני באמת רוצה להישאר איזוגית, כמו שאני. 

     

     

    נעמה כמעט ולא מדברת. היא יושבת זקופה עם ידיים שלובות חזק ומסתכלת על כולם. היא בטח רקדה בלט כשהיא היתה קטנה, אני חושבת ביני לביני ומתקנת תוך כדי את יציבתי השמוטה. ככה יותר טוב, אני מרגישה, אבל יודעת שזה לא יחזיק לאורך זמן. 

     

     

    שום דבר לא מחזיק לאורך זמן אני שומעת את גיא בקצה האוזן שלי והרומנטיקנית שבי, זאת שעדיין בעצם בת 14 ומחכה שגילברט בליית' יצא מדפי הספר ויטייל אתה אל בריכת המים הזוהרים, מתרעמת וכבר מתכוונת לקצוף עליו שזה בכלל לא ככה ושזה תלוי ושאם ... אבל אני לא אומרת כלום כי גם אני בעצמי לא ממש מבינה את כל ה"לתמיד" הזה. אני בקושי מבינה "לאהוב", אז את זה? 

    גיא אומר שהוא פה כי הוא לא מסוגל להרגיש. ככה זה כשגדלים בבית ילדים בקיבוץ. אסור להראות כשמרגישים. אז מרוב שכבות של סדינים ושמיכות שמשתמשים בהם כדי לכסות את הרגש שלא יבצבץ בטעות, לפעמים דוחפים אותו כל כך עמוק שבסוף שוכחים איך זה מרגיש כשמרגישים. 

     

     

    בגלל שהוא לא מסוגל להרגיש גיא לא הגיב כשנעמה סיפרה שאח שלה התאבד לפני שנתיים. כל אחד מאתנו אמר משהו שמנסה לנחם וגיא פשוט שתק. גיא שתק גם כשגדעון ניסה לדחוק בו להגיב בכל זאת. הוא שתק הרבה מילים של הסבר, ותוקפנות מגוננת והשלמה אבל אף מילה אחת של השתתפות. 

     

     

    אורן אמר שזה לא מסתדר לו שגיא בנאדם רגיש אם הוא לא מסוגל להרגיש. זה נשמע לו צורם וסותר. אי אפשר להיות רגיש בלי להרגיש, אורן חזר בעיקשות ואני שמחתי מן שמחה לאיד מציצנית כזאת על כך שדווקא אורן, הטמבל, עלה על הדיסוננס המטופש של גיא והתעקש על האמת. אני שומעת את שירלי בראש שלי אומרת לי שיש הבדל בין רגישות לעצמך לרגישות לאחרים ואפילו שבדרך כלל הייתי שותקת את המידע הזה לעצמי אני מטיחה אותו בגיא שמסתכל עלי מופתע לשנייה אחת ומיד פוסל את ההסבר הזה. 

     

     

    נעמה, שבדרך כלל שותקת, אמרה שהיא בכלל לא ציפתה לתגובה מסוימת ושממש לא אכפת לה שגיא לא הגיב, אבל אפילו שהיא שמרה על היציבה המדויקת שלה במהלך כל הדיון הזה, שמתי לב שאצבעות הידיים שלה שיחקו בעצבנות אלה עם אלה כאילו ניסו לצעוק בשפה של אצבעות שזה לא ממש נכון, ושעצם זה שלמישהו לא מספיק אכפת כדי להגיב, או שהוא עסוק יותר במה תהיה התגובה הכי נכונה והכי מדויקת – אחרת הוא לא יגיב, במקום במה שהיא מרגישה כשהיא מספרת את החיים שלה, מרגיז אותה וקצת מעציב ואולי אפילו מעליב.

    אבל נעמה מדברת דרך הפה, ואף אחד לא הקשיב למה שהאצבעות שלה ניסו להגיד ואני קצת התאכזבתי מהקלות שבה היא פטרה את גיא מהצורך להתאמץ בשביל מישהו אחר אבל לא מצאתי מה להגיד אז שתקתי גם. 

     

     

    בשאר הפגישה דיברנו על הפרידה של אורן מחברה שלו ואיך הרבה יותר טוב לו עכשיו אחרי שהוא הצליח להגיד לה שזה כבר לא זה למרות ששניהם ידעו את זה הרבה זמן אבל הם המשיכו לנסות, בכלל לא ברור למה, כי אף אחד מהם לא באמת אהב את השני והם סתם עברו לגור ביחד נורא מהר ומיד גילו שזה לא מתאים והמשיכו להתאמץ בשביל לא להיות לבד, בעצם. 

     

     

    מכל האי זוגיים אורן הוא זה שהכי רוצה להיות זוגי, גם אם זה אומר שהוא צריך להמשיך את חייו כשהוא תלוי הפוך והדרך היחידה שלו להתקדם ממקום אחד למשנהו תהיה באמצעות הליכה על הידיים. אם זה מה שדרוש, הוא יעגל את הריבוע, יבלע את הצפרדע וימשיך תוך חשיקת שיניים, במאמץ תמידי – אבל זוגי. אני כבר עייפה מכל השיחה הזאת ואין לי כוח להגיד לו שלפעמים חשובה גם הדרך ושלא בכל מחיר כדאי ושלפעמים זוג כזה זה הרבה יותר לבד מאי, אבל גדעון כבר בדברי סיכום ואני וכל האיזוגיים האחרים מתפזרים, כל אחד בנפרד, למקומות שאליהם אי זוגיים הולכים כשנגמר להם הכוח להיות חברותיים.

    דרג את התוכן:

      תגובות (26)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/8/09 08:50:

      בקרוב: נפתחת קבוצת תמיכה לרומנטיקניות חסרות תקנה.

      פרטים במדור

       

      <בובה, אני לא בטוחה שזה דבר רע לרצות את האהבה של גילברט ואן, כל עוד זה לא חוסם לנסות דברים ממשיים בעולם האמיתי>

        9/8/09 03:02:

      צטט: מיכל-: 2008-06-29 20:17:51


      גם אני בעניין של גילברט ואן.

      עדיף להיות אי זוגי אם זה לא זה.

      אני כל הזמן תוהה מתי כבר אתפשר על פחות מזה ודוחה את הקץ.

      קץ החלומות הילדותיים. 

      ואת, את תמיד כותבת מקסים

      ואם המפגשים האלה באמת עוזרים, אנסה גם.

       

       

      אוף, גם אני עדיין חולמת על אהבה כמו של גילברט ואן....ותוהה עד מתי....
        16/7/08 14:18:

      צטט: thinking... 2008-07-06 07:19:36


      מרגש מאוד - מרוב התרגשות כיכבתי:)

       

      זה ממש לא משנה אם זה עוזר עכשיו. את הולכת כי את מרגישה שאת צריכה ללכת, להבין, לחשוף להחשף עד שתרגישי שכבר לא...ואז יהיה משהו אחר בדרך, להסתכל, ללמוד, לחוות, להרגיש.

       

      לי זה מרגיש שאת על הדרך וזה מה שחשוב.

       

      תודה על הכתוב ובהצלחה:)

       

      תודה על התגובה!

        16/7/08 14:16:
      ראשוני זה הכי, אחי!
        14/7/08 21:45:

      צטט: bronte 2008-07-01 20:20:27

      צטט: אחת שיודעת1 2008-06-29 18:53:29


      העיקר לא להיות מספר ראשוני.

       

       

      לא יודעת, אני דווקא מחבבת מספרים ראשוניים....

      נהר של מילים, ובמקצב מושלם !!

      כשקראתי הפוסט, לפני התגובות, זה מה שעלה לי בראש- כולנו ראשוניים, הכי ראשוניים

      דני

       

        6/7/08 07:19:


      מרגש מאוד - מרוב התרגשות כיכבתי:)

       

      זה ממש לא משנה אם זה עוזר עכשיו. את הולכת כי את מרגישה שאת צריכה ללכת, להבין, לחשוף להחשף עד שתרגישי שכבר לא...ואז יהיה משהו אחר בדרך, להסתכל, ללמוד, לחוות, להרגיש.

       

      לי זה מרגיש שאת על הדרך וזה מה שחשוב.

       

      תודה על הכתוב ובהצלחה:)

        1/7/08 20:22:

      צטט: מיכל-: 2008-06-29 20:17:51


      גם אני בעניין של גילברט ואן.

      עדיף להיות אי זוגי אם זה לא זה.

      אני כל הזמן תוהה מתי כבר אתפשר על פחות מזה ודוחה את הקץ.

      קץ החלומות הילדותיים. 

      ואת, את תמיד כותבת מקסים

      ואם המפגשים האלה באמת עוזרים, אנסה גם.

      מיכלי יקרה,

      עדיין לא יודעת אם המפגשים עוזרים, מה שבטוח - הם נורא מעניינים, בעיקר בגלל שאת מקבלת את האפשרות לבדוק את עצמך באינטראקציות אונליין, ולא רק לנתח בדיעבד למה עשית ככה או אחרת.

      חוץ מזה שאני בכלל לא בטוחה אם ראוי לשים קץ לחלומות הילדותיים... אולי קצת אדפטציה, אבל לגדוע אותם לגמרי? איפה הכיף בזה?

       

        1/7/08 20:20:

      צטט: אחת שיודעת1 2008-06-29 18:53:29


      העיקר לא להיות מספר ראשוני.

       

       

      לא יודעת, אני דווקא מחבבת מספרים ראשוניים....

        1/7/08 20:19:

      צטט: תמי ר 2008-06-29 18:52:14

      צטט: bronte 2008-06-29 16:27:40

      אמיתי עם קצת קישוטים ספרותיים

      צטט: תמי ר 2008-06-29 11:04:21

      זה אמיתי או בדוי?

       

       

      ולמה נפגשים בעצם?

       

       

      אה, שאלת השאלות.

      את מכירה את השאלות האלה שהמרצים באוניברסיטה אומרים עליהן שהן שאלות טובות?

        29/6/08 20:17:


      גם אני בעניין של גילברט ואן.

      עדיף להיות אי זוגי אם זה לא זה.

      אני כל הזמן תוהה מתי כבר אתפשר על פחות מזה ודוחה את הקץ.

      קץ החלומות הילדותיים. 

      ואת, את תמיד כותבת מקסים

      ואם המפגשים האלה באמת עוזרים, אנסה גם.

        29/6/08 18:53:


      העיקר לא להיות מספר ראשוני.

       

        29/6/08 18:52:

      צטט: bronte 2008-06-29 16:27:40

      אמיתי עם קצת קישוטים ספרותיים

      צטט: תמי ר 2008-06-29 11:04:21

      זה אמיתי או בדוי?

       

       

      ולמה נפגשים בעצם?

       

        29/6/08 16:30:

       

      צטט: black_coffee 2008-06-29 13:17:44

      זה רק לי נדמה, או שהכתיבה שלך משתפרת כשאת משתמשת בפונט יותר "רשמי"?

      כתוב מצוין.

      כדברי החברים של נטשה: "אתה אוהב את הפוזה המלאנכולית הזאת..." 

      אני לא יודעת מה קדם למה - אם הכתב גרם לכתיבה, או שהכתיבה חייבה את הפונט הזה, אבל גם אני מרגישה שהכתיבה שלי השתפרה.

      practice makes perfect, you know

      ותודה על המחמאה, זה תמיד כיף לקבל פידבק, במיוחד כשהוא מרגיש כן.

       

      בהחלט מתחברת למשפט הנטשי, אבל לא בטוחה שהוא נכון בדיוק פה... השאלה הגדולה היא מה ימקסם את האושר, לא איך להישאר אומללים...

        29/6/08 16:29:

       

      צטט: black_coffee 2008-06-29 13:17:44

      זה רק לי נדמה, או שהכתיבה שלך משתפרת כשאת משתמשת בפונט יותר "רשמי"?

      כתוב מצוין.

      כדברי החברים של נטשה: "אתה אוהב את הפוזה המלאנכולית הזאת..." 

      אני לא יודעת מה קדם למה - אם הכתב גרם לכתיבה, או שהכתיבה חייבה את הפונט הזה, אבל גם אני מרגישה שהכתיבה שלי השתפרה.

      practice makes perfect, you know

       

      בהחלט מתחברת למשפט הנטשי, אבל לא בטוחה שהוא נכון בדיוק פה... השאלה הגדולה היא מה ימקסם את האושר, לא איך להישאר אומללים...

        29/6/08 16:27:

      אמיתי עם קצת קישוטים ספרותיים

      צטט: תמי ר 2008-06-29 11:04:21

      זה אמיתי או בדוי?

       

       

        29/6/08 13:17:

      זה רק לי נדמה, או שהכתיבה שלך משתפרת כשאת משתמשת בפונט יותר "רשמי"?

      כתוב מצוין.

      כדברי החברים של נטשה: "אתה אוהב את הפוזה המלאנכולית הזאת..." 

        29/6/08 11:04:

      זה אמיתי או בדוי?

       

        27/6/08 09:25:

      סוף שבוע נפלא

        27/6/08 08:20:

      לגמרי, העיקר שנחייך בסוף היום.

      ואת יודעת מה? למרות שהדרך לפעמים מתסכלת, וארוכה - כנראה שגם היא חשובה.

       

      ואיכשהו היה לי ממש ברור שתביני, ובכל זאת שימחת אותי כשכתבת את זה.

       

      סופשבוע נפלא מתוקה.

        27/6/08 00:06:

      אמה היפה

      זה מדהים אותי איך את מדברת בשפה שאני מבינה.

      גם אני רוצה את גילברט

      ולא בטוחה שאני מוכנה לוותר על אהבה חזקה כמו של אן רק כדי להיות זוגית

      אני עצמי מנסה להבין מה אני באמת רוצה.

      העיקר שנחייך בסוף היום לא?!

        26/6/08 20:39:

      צובט משהו, משהו! קורץ

      וגם אני חשבתי שזה כתוב טוב, אפילו שיש כמה מקומות שאפשר לשפר, נראה לי...

      את חושבת שזה שאני מרוצה ממשהו שכתבתי מסמן את ביאת האפוקליפסה?

       

      וואו! אני חושבת שאני קולטת כמה את כותבת טוב כשאת מצליחה

      להפתיע אותי אפילו כשאני כבר מכירה.

      זה נשמע הגיוני?

      כתוב מעולה - צובט משהו..

        25/6/08 16:35:

       

      צטט: y2work 2008-06-25 16:06:03

      "וכל האיזוגיים האחרים מתפזרים, כל אחד בנפרד, למקומות שאליהם אי זוגיים הולכים כשנגמר להם הכוח להיות חברותיים."

       

      עצוב.

      יכול להיות... תלוי בעיני המתבונן, אני מניחה

      אמיתי.

        25/6/08 16:34:

      תודה. וכן, אני.

      צטט: nama-stay 2008-06-25 15:54:38

       

      אני איזוגית.

      קצת מנעמה.. הרבה מאורן.

      כמו המספרת (את?) גם אני לא בטוחה באמת המוחלטת של זוג. ולא בגלל שאני איזוגית.

       

      יפה יפה, אהבתי.

       

        25/6/08 16:06:

      "וכל האיזוגיים האחרים מתפזרים, כל אחד בנפרד, למקומות שאליהם אי זוגיים הולכים כשנגמר להם הכוח להיות חברותיים."

       

      עצוב.

        25/6/08 15:54:

       

      אני איזוגית.

      קצת מנעמה.. הרבה מאורן.

      כמו המספרת (את?) גם אני לא בטוחה באמת המוחלטת של זוג. ולא בגלל שאני איזוגית.

       

      יפה יפה, אהבתי.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      bronte
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין