כותרות TheMarker >
    ';

    ינשופה לשעבר

    מחשבות שחשבתי בלילה והחזיקו מעמד עד הבוקר..
    הפוסטים הטובים הם לא בהכרח האחרונים, תרגישו חופשי לדפדף ולהגיב גם אחורה..

    דירונת קטנה ואנשים בה יפים (וגם קצת פטריוטיות)

    21 תגובות   יום חמישי, 7/6/07, 01:42
     

    הדירה הראשונה שגרתי בה לגמרי לבד היתה חדר בן 20 מטרים רבועים בשדרות יהודית, תקרת עץ משופעת, ואפשר היה להגיע אליה רק דרך מדרגות ברזל מסוכנות בעליל. היה בה מקום למיטה (פוטון), ארון (קטן), שולחן כתיבה וכסא (נחוץ כשאת סטודנטית), שולחן עגול (שסחבתי באוטובוס משוק הפשפשים אבל זה כבר סיפור אחר) וארבעה כיסאות.

    גם חתול. נסטור. לבן ומקסים.

     

    חברה טובה שלי, נקרא לה מיכל, נתקעה בין דירות ועם מחסור חמור במזומנים והחלטנו שהיא תבוא לגור איתי לאיזה חודשיים. לה יהיה איפה לגור ושתינו נתחלק בהוצאות. יחד איתה באה גם החתולה שלה. יצור תזזיתי ושתלטן, אבל ככה זה עם חיות מחמד, הן לא תמיד עושות מה שמצופה מהן. החתולים מצאו סוג של סטטוס קוו ואנחנו ערמנו את שני הפוטונים אחד על השני והתמקמנו.

     

    שלושה שבועות אחרי ה"מיזוג" הגיעה לביקור של שבועיים חברה של מיכל ממזרח גרמניה, קטיה. את קטיה לא הכרתי לפני כן, אבל התחברנו מיד. ברגע הפכנו לשלוש שותפות+ שני חתולים. הביקור הראשון  של קטיה בישראל היה בערך עשר שנים קודם ומאז היא נדבקה בחיידק מזרח תיכוני לא ברור בתוספת יידישקייט, מה שהביא אותה לכאן פעם בשנה שנתיים. סוג של התמכרות. היא אפילו בילתה שנה בירושלים במסגרת חילופי סטודנטים ולמדה באולפן. גרמניה עם מזג ישראלי, הזוי אבל אמיתי לגמרי.

     

    כל ערב היינו מורידות את המזרון העליון לרצפה וכל בוקר מחזירות אותו למעלה (20 מטר, כן?) אחר כך קטיה היתה משנוררת את האופניים שלי ונוסעת לשוק הכרמל לקנות פירות טריים בעברית רצוצה וחיוך בלונדיני מלא שמחה שאי אפשר לעמוד בו. הסתדרנו נהדר. בתוך כל זה אני למדתי למבחן בפיזיקה עם חברים מהאוניברסיטה. היה שמח אצלי בדירונת הזאת..

     

    באמצע הביקור של קטיה חל ליל הסדר. שתיהן נסעו לצפון לחגוג עם ההורים  של מיכל בקיבוץ. אני חגגתי עם אמא שלי והמשפוחה ברמת גן. חזרתי הביתה קצת אחרי חצות.

    באותו הלילה נחת בבן גוריון תומס, החבר של קטיה. את תומס מן הסתם לא פגשתי קודם, ככה שהיה קצת מביך אבל משעשע. הלכנו לישון, קמנו בבוקר ויצאנו לטייל בעיר. בעודנו על הטיילת פגשתי את האקס דאז. אני מודה ששמחתי לפגוש אותו כשצועד לצידי נורדי גבוה וחסון. הגענו עד יפו, אני התחפשתי למדריכת טיולים ואחרי העיר העתיקה לקחתי אותו לאכול שקשוקה. אם עוד לא יצא לכם לראות ייקה אמיתי מנסה לנגב שקשוקה תנסו את זה, ההנאה מובטחת. שבעים וטובי לב חזרנו הביתה לפגוש את הבנות שחזרו מהצפון.  

     

    בילינו עוד שבוע שלם ככה, ארבעה בדירה אחת. בערבים היינו לוקחים בקבוק יין ויושבים על ספסל בשדירה יחד עם הפועלים הרומנים. לא נשמע מי יודע מה, אבל היה מקסים.

     

    מאז כבר עברתי דירה, מיכל ואני כבר לא חברות, תומס וקטיה כבר לא יחד.

    מה כן? החיידק של קטיה לא הניח לה. כבר יותר משנה שהיא גרה פה. יש לה המון חברים, מקצוע שהיא מאוד אוהבת, בקרוב היא מתחילה את תהליך הגיור וממש בחודש הבא היא מתחתנת. בינתיים זה יקרה בקפריסין, אבל הם כבר יודעים מי הרב שינהל את החופה. הלעתיד שלה איש מקסים, עוד חבר שרכשתי בזכותה, היא פורחת ומפזרת אנרגיות מדהימות.

     

    היום נפגשנו. מן ערב בנות כזה ושאלו אותנו איך אנחנו מכירות. אחת הבנות שם, דניאלה, גם גרמניה. מבוואריה. כמעט שלוש שנים בארץ. התגיירה לפני שנה. כבר שם החלטתי שאני אכתוב את הפוסט הזה.

     


    עכשיו שאני קוראת מההתחלה, אני מגלה שלמרות הכל שוב יצא לי פוסט נוסטלגי ונוגה. לא מבינה את זה. כשאני מספרת את הסיפור בקול רם הוא הרבה יותר מצחיק. גו פיגר.
    דרג את התוכן:

      תגובות (21)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        9/6/07 10:41:
      תודה :-)
        8/6/07 17:40:

      לי זה הזכיר את הסצינה מלילה באופרה של האחים מרקס. הנה קישור:

      http://content.answers.com/main/content/wp/en/6/6c/Opera.jpg

      וכמובן כוכב.  

        8/6/07 16:11:
      אם ככה אז זה טוב :-)
        8/6/07 11:51:
      דווקא  נשמע מאוד חביב ושמח.
        8/6/07 00:47:
      40 (ברח...)
        8/6/07 00:47:

       

      צטט: ניצה צמרת 2007-06-08 00:18:03

      הבטחתי כוכב. עכשיו הכל רגוע בשדרה.

      כן, געגוע לחברותא, חברים וסיכומי ביניים כאלה, עושים קצת צובט בלב אבל מאפשרים פרופורציה. היתה לי חברה 40 שנה וזה נגמר פתאום. אני עד היום לא מעכלת , למרות  שאני יודעת למה. ובינתיים יש חברויות חדשות, רעננות ומשמחות.וסביבך אוהבים ומתחתנים וגם הזדמנויות להיכרויות חדשות. נפלא. העום ממשיך להסתובב על צירו.

       

      תודה על הכוכב :-)

      אכן מסתובב, הלחצת אותי עם החברה של  שנה. הרקורד שלי עומד על כמעט שלושים שנה ובא לי למות רק מהמחשבה שאולי לא נהיה חברות לנצח..

      הבטחתי כוכב. עכשיו הכל רגוע בשדרה.

      כן, געגוע לחברותא, חברים וסיכומי ביניים כאלה, עושים קצת צובט בלב אבל מאפשרים פרופורציה. היתה לי חברה 40 שנה וזה נגמר פתאום. אני עד היום לא מעכלת , למרות  שאני יודעת למה. ובינתיים יש חברויות חדשות, רעננות ומשמחות.וסביבך אוהבים ומתחתנים וגם הזדמנויות להיכרויות חדשות. נפלא. העום ממשיך להסתובב על צירו.

       

        8/6/07 00:08:

      צטט: ליאת זנד 2007-06-07 19:52:19

       

      למשפחה שלי יש חבר שגר בברלין, שהוא בעצם משפחה שלנו כבר מזמן. משפחה בלב.

       

      הוא הגיע לכאן לעבוד לתקופה קצרה לפני משהו כמו 30 שנה. מישהו הכיר לו את אבא שלי בגלל היותו דובר גרמנית ואדם חברותי במיוחד. הקשר שנוצר בניהם דומה לקלישאה של "הסיר והמכסה". מאז פיטר מגיע לכאן 3-4 פעמים בשנה ואנחנו נוסעים אליהם אבל...לא ברור איך ולמה נוצר לו הקשר הזה והחיבה שלו לישראל. הוא פשוט מרגיש כאן בבית ובא לכאן כדי לנוח .לכל שאר  הדברים כבר התרגלתי..בדיוק בגלל חברים כמו אלו שסיפרתי עליהם, אבל לנוח?! פה?! לא פלא שזה מפליא..  אוהב את מזג האוויר והחברים הרבים שרכש לו כאן ואותנו בעיקר. גם לי זה תמיד נראה מפליא במיוחד.

      וכך או כך, חברויות כאלה (אפילו אם רק שומעים עליהן) מחממות את הלב.

        7/6/07 19:52:

       

      למשפחה שלי יש חבר שגר בברלין, שהוא בעצם משפחה שלנו כבר מזמן. משפחה בלב.

       

      הוא הגיע לכאן לעבוד לתקופה קצרה לפני משהו כמו 30 שנה. מישהו הכיר לו את אבא שלי בגלל היותו דובר גרמנית ואדם חברותי במיוחד. הקשר שנוצר בניהם דומה לקלישאה של "הסיר והמכסה". מאז פיטר מגיע לכאן 3-4 פעמים בשנה ואנחנו נוסעים אליהם אבל...לא ברור איך ולמה נוצר לו הקשר הזה והחיבה שלו לישראל. הוא פשוט מרגיש כאן בבית ובא לכאן כדי לנוח. אוהב את מזג האוויר והחברים הרבים שרכש לו כאן ואותנו בעיקר. גם לי זה תמיד נראה מפליא במיוחד.

        7/6/07 17:04:

      תודה מותק.

      בדיוק עכשיו פגשתי עוד בחור כזה. תום, גרמני, כבר שלוש שנים פה. גם הוא התגייר. לא יאומן.

        7/6/07 16:55:
      aaaaaaaaaaaaaahhhhhhhhhhhhhhhaaaaaaaaaaaaa I love stories of true friendship.
        7/6/07 11:32:

      לבנה, בוקר טוב גם לך, באופן מאוד מוזר היה הרבה יותר נח ממה שאפשר לחשוב.

      סוליקס, אם כבר אנחנו בקרדיטים, אז השקשוקה נאכלה אצל פועה

        7/6/07 09:35:

      הערה לסדר היום האקדמאי

      את השקשוקה ביפו אכלתם אצל ד"ר שקשוקה

        7/6/07 07:11:
      היי ליאור
      זה נשמע משעשע אבל לא נוח בעליל...
      ונשארת עם זכרונות...היה שוה...
      בוקר טוב 
        7/6/07 02:13:

      ארבעה,

      והאמת היא שהחתולים לא כ"כ הסתדרו, אבל ששש!

      אל תספר לאף אחד..

      קורץ

        7/6/07 02:08:

      סיפור משעשע. חמישה בחדר אחד.

      כל הכבוד לך על הנדיבות :)

      וסחטיין לחתולים שהסתדרו ביניהם... קורץ

        7/6/07 02:07:
      מי אנחנו? אנחנו היהודים, אלה שתמיד יש להם מה להתלונן, לא מרוצים משום דבר. ועכשיו - גם הם יכולים להתלונן :-)
        7/6/07 01:53:

      תודה :)

      ולך תבין באמת את הגרים האלה, אבל מי אנחנו שנתלונן..

        7/6/07 01:50:

      הוא לא אלמוני. פשוט לככב זה הרבה יותר מהיר מלכתוב תגובה.

       

      ועוד תגיעי לחמישים, ואז לא תצטרכי לקבץ וידויי כוכבים, אלא פשוט תציצי מי נתן לך מה - ולא נצטרך יותר מילים :-)

        7/6/07 01:49:

      מרים כוסית לחיי הימים ההם...

       

      איך חשבתי שלגור ארבעה או חמישה אנשים בחדר זה הכיף הכי גדול, אידיאל. והיום, אני לא יכול בלי הפרטיות שלי. אפילו לארח מישהו ללילה אחד קשה לי (כשצריך אני עושה את זה, אבל אני מופתע לגלות כמה פשרות זה דורש מצידי).

       

      ועוד כוסית לחיי הגרים: חבר'ה, אלה הבעיות שלנו, באמת - למה לכם? 

        7/6/07 01:47:

      תודה על הכוכב האלמוני

      בקושי נולד וכבר..איזה כיף מחייך

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליאור רועי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין