שתי המפלגות עברו ביומרותיהן ובאיוולתן את השיאים של "דש" ו-"שינוי".

"קדימה" היא אסופה של אופורטוניסטים שההיבריס של מנהיגם העבירם על דעתם. מספיק לשמוע את עתניאל שנלר, יואל חסון ולראות את המעשה של דליה איציק, שהשתמשה היום בסמכותה בכנסת לרעה, כדי להבין כיצד ההיבריס של מנהיגם חלחל אל כולם ושיבש את דעתם. ועל מנהיגם אולמרט כל מילה מיותרת. מזה שנתיים הוא חילק את מדינת ישראל לחמישה לפידים בוערים וזורק אותם באוויר כמו להטוטן בקרקס. אין פוליטיקאי שירהיב עוז ויפסיק את משחקו בגורל מדינת ישראל. קופת השרצים והשמועות על קיומה נטועה בעבר הרחוק, בתקופה שתחמן את שמואל תמיר ואליעזר שוסטק. חבל להרחיב על כך את הדיבור (מה עוד שהענין סוב-יודיצה), הכל יתברר בבית המשפט ואם רק עשירית מהחשדות יוכחו - זה מספיק כדי לסיים קריירה של פוליטיקאי. אולמרט התרגל ללכת על שפת התהום שמפרידה בין חוקי והלא חוקי ולצאת זכאי. כפי הנראה, הפעם הדבר לא יצלח בידו: הסטטיסטיקה הפסיקה להיות לצידו.

"עבודה" היא אסופה של אנשים שברובם המכריע דואגים רק לכסאות של משרות שלטוניות ואינם מעזים להתייצב באופוזיציה ולייצג בה את דעותיהם המוכרזות. בראשם הם שמו את שיאן ההיבריס אהוד ברק, שבזמן היותו ראש ממשלה הגיע אל השלב המסוכן של ההיבריס: "אני ואפסי עוד". ההפסד הצורב של משרת ראש הממשלה שכנע אותו לנסות ולהסתיר את ההיבריס, אך בלא הצלחה רבה. הוא הביא, בזמן היותו ראש ממשלה, את כל הכשלונות האפשריים בכל נושא שטיפל, וחזר למשרת יו"ר המפלגה בעזרת הארגזים שהביא לו פואד מהמגזר הערבי, אותו מגזר שבבחירות הכלליות אינו מצביע כלל "עבודה" אלא טיבי וצרצור. חבל רק על קומץ הפוליטיקאים המוכשרים, הישרים והטובים ששרדו עדיין במפלגה זו: שלי יחימוביץ, אופיר פינס, עמי איילון, אמיר פרץ ואבישי ברוורמן, שיצטרכו להשאר מחוץ לפוליטיקה.

אך הרקוויאם ל"קדימה" ו"עבודה" לא מעניין את הישראלי הסולד, ובצדק, מהפוליטיקאים שלו. הם הרוויחו סלידה זו ביושר. מה שמפחיד, לדעתי, את הישראלי ברחוב הוא בנימין נתניהו, שבכוח חוקי הטבע שאינם מאפשרים ואקום פוליטי, הוא ישב בלית ברירה על כסא ראש הממשלה. בעית ההיבריס של נתניהו, הגם שהיא קיימת, היא הזניחה מבין בעיותיו. הוא אישיות לחיצה, נכנס לפניקה בקלות (רק להזכיר: הקלטות הדמיוניות שייחס לדוד לוי ורץ לטלוויזיה להתלונן ללא כל בסיס עובדתי), הוא אדם שמסוגל להביא בשליפה סכנת מלחמה (פתיחת מערת הכותל - "סלע קיומנו"). במדינה שחסרה בה חוקה, הוא יכול להביא עליה אסון בפזיזות ובחוסר שיקול הדעת שהוא מתאפיין בהם (הנסיון הכושל של חיסול משאל בירדן).

מחכה לישראל תקופה קשה עם בנימין נתניהו בראשה. לדאבון הלב - אין כל חלופה.