שנתיים כאן בלי גלעד שליט.
לא יזיק אם נזנח ליום אחד שלם את כל הפולמוסים והויכוחים, שכל כך משמימים כמו נועדו להיות ריקים מכל תוכן, אם לא נתלהב מכל הגיג או שיר, שחבר או חברה בקפה מבקש שנתרשם ונרשים, ואפילו לא איזה קטע וידאו יוצא דופן. נעצור את הזמן מלכת, יום אחד בשנה, המינימום ההכרחי, שיש בידי כל אחד ואחת מאתנו לעשות, בשעה שהחייל גלעד שליט מצוי עדין בשבי שובייו, אנשי החמאס בעזה.
ביום שכזה אנו נקראים לזנוח בצד את המחלוקות היומיומיות ופשוט לאמץ ללבנו בחום רב ובתפילה ובתחינה ליום שיבוא, למען שחרורו של גלעד שליט משבי אוייבנו ימח שמם.
שנתיים חלפו מאז אותו יום מר ונמהר בו נלכד גלעד שליט פצוע בשבי אנשי החמאס שהובילוהו לעזה. במשימה שכל מטרתה נועדה לייצר את אמצעי הלחץ על מדינת ישראל.
שנתיים שמסתכמות בשני מכתבים שנשלחו על ידי השובים להורים, להזכיר, שגלעד בין החיים, נטול חופש, כלוא בבור בתנאי מחיה לא אנושיים, ומשמש עבורם כאמצעי מיקוח לאותם אנשי טירור שמושגים של "זכויות" ו"אדם", רחוקים מהבנתם כמרחק מזרח ממערב.
שנתיים בהם גם אישים בדרג הפלשתיני שנלכדו על ידי כוחותינו מתוך כוונה שישמשו כאמצעי מיקוח (זוכרים את ההוא עם הזקנקן הגינג'י מהתוכנית של ארץ נהדרת מחמוד אבו טיר? שנשבה וחי מאז בשבי ישראל בתנאי מחיה ראויים להבדיל אלפי הבדלות) ואין פוצה ואין עושה אצלם בעבור החזרת החייל החטוף גלעד שלנו, אשר רחוק מעין אדם ואפילו מעיניהם של נציגי הצלב האדום.
נאמץ ביום הזה בחום רב ובתפילה גדולה את משפחת שליט. נהיה איתם פעם אחת שכזו בשביל כל השנה. וגם נבטיח, לא לשכוח, ולזכור יום יום שעה שעה כי גלעד איננו ביננו עד יבוא יום וישוב לחיקנו.
אני מבקש בהזדמנות הזו, להגיד גם כמה מילים חמות שבאות מלב אוהב להורים המדהימים, מלח הארץ, הוריו של גלעד שליט, אשר לצד כל הכאב וההתייסרות שעוברת המשפחה הזו, במשך שנתיים ימים, שנה שנה, חודש בחודשו, יום ביומו, שעה בשעה, דקה בדקה, כל שניה, לא אבדה את התקוה, ושומרת בכזה כבוד ואיכות נעלה, על המאבק למען שחרורו של בנה באיפוק הראוי להערצה גלויה.
מי יתן, אבינו מלכנו שבשמים, שתברך עלינו ותביא לשחרורו של גלעד שליט במהרה בימינו אמן כן יהיה רצון.
כל העם גלעד