והדבר הזה שנקרא אהבה השולט ביננו מתפרץ וגועש,
אליך.
את שנשבת בקיסמי האדמה, שעורך מבקש להבלע בידיים חזקות, מרגיעות, אוהבות.
עינייך כתווים ההולכים על קצותם בשקט ודממה הלקוחה מסרט אילם צועדים תמימותו, תשוקתו ותאוותו
כה נדיר המפגש בין גוף לוחש לנשמה צועקת, כה מובן היחוד בין שניהם, מיצירותיך כמו בוקעת זרימה שאין לה צורה ושם. מעיינות השפע קבעו מקומן בזוג ידייך הבוחנות, מפרקות חלקיקי אור למליוני צבעים וצורות.
תמיד בסתר מפרה את עצמה נפשך וכעלה המשיל את טל הלילה יוצאת מחוזקת אל קרן שמש חדשה.
זורקת לך מילים בתשלום פתיחת ליבי, ליבי שמקשיב לקולך ויודע את חידת נשמתך, מכיר את שפע התמורה בך.
לא זקוקה לחלום לעצימת עיינים כדי להפליג למחוזות מנותקים ממציאות, כדי להרגע, דרושה צפיה מתמדת בציור אחד שלך, שמתשווה לאלפי זיקוקי צבע ואור, תנועה בשניים, את המובילה והצופה מגשים עצמו מוכנס להרפתקאה בלתי נתלית בגישמי.
ואת, בצלמך מולדת בכל יצירה מחדש, כל יום שאת ויופייך הקסום מאירים .
מחלונך ראי שמים שורקים עם הרוח, לכבודך א י ש ה כן א י ש ה.
אישה, ציירת, חברה קסומה שלי.
|