הזמן משנה עצמו בתדירות מהירה אפשר לשמוע את האלים בוכים ודמעותיהם שוטפות אותי בעצב וגעגוע בלתי פוסק. זה כבר חמש שנים שאתה לא איתי ואין לי דרך לומר לך את אשר על ליבי למרות כי אני יודע וחש כי אתה שם צופה בי מכוון גם אם לעולם לא אראה את הדרך סבור אני כי תוליכני בשלום. אבל ההתמודדויות היום יום, עם החוסר העצום שנוצר עקב מותך, מלוות אותי באשר אני הולך. הדרך בה הלכת, אתה מתווה לי את דרכי ולא מפני שאתה אבי מפני שהערצתי את החוכמה והחסד שלך והאופן בו ידעת להשרות בטחון על היקר לך. אבא בלבי את חי לעד, בעצמותיי אני נושא חלקיק מהאלוהות שלך, ויום יום קולך מהדהד באוזני. שלך ילד אהוב ואוהב עד קץ הימים. אורן אור-שי
|
עמיתלוין3
בתגובה על דלתות מסתובבות
תגובות (15)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה לך יקרתי
נשתמע
פוסט מאד חזק
מילים שנוגעות
תודה אורן
תודה יקרתי
ואכן הכאב מאפשר לך להתבונן על
הדברים החשובים בחיים
וה-1 בהם הוא אהבה ללא תנאי...
נשתמע
אורן,
כואב וחודר לרבדים הכי עמוקים וראשוניים,
ואכן, מזכיר לי להעריך את המתנה....אהבה ללא תנאי...
תודה יקרתי גם את רגשת אותי
כמה טוב לחזור לקפה,
אין לי כוכב
יש לי דמעה אפילו שתיים
רגשת אותי.
בכל מקום אפשרי רק מחוץ לשדה הראיה לתחושה הפיזית .
וכן הכאב לא מרפה עם הזמן ואכן הגעגוע גדל אבל לפחות לומדים לחיות עם
החוסר.
תודה אני יכול להבין מדוע אתה הינך הולך לבית קברות הוא אכן לא שם
תנחומי וחיבוק אוהב.
נשתמע
תודה התגובה הספיקה אין כוכב שיעזור במקרה הזה
אבל תודה על העידוד גם אצלי הכוכב בשמיים.
נשתמע
אם היו לי כוכבים היית מקבל על זה ...
אבל לצערי הם נשארו בשמיים ולא באתר.
מכיר את ההרגשה, אורן.
אומרים שהזמן מקל.
שטויות!
הוא רק נותן מרחב להמשיך את החיים,
אבל החוסר דווקא מתגבר!
ממש ב"דקה התשעים" הצלחתי
ליצור קשר אחרון,
לומר את כל אשר היה
על ליבי במשך שנים,
ולהשלים.
ועדיין הוא חסר לי, והחוסר כואב.
אני לא הולך לבית הקברות
כי הוא בכלל לא שם.
אז איפה הוא?
.
.
.
.
תודה יקרתי חממת את לבי.
וגם אני התגעגעתי, כמה טוב לחזור.
געגועים.
מקסים.