כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    לא יתום ישראל

    7 תגובות   יום רביעי, 25/6/08, 22:29


    לחרדתי הרבה אני שומע בימים האחרונים קולות המראים שנהיינו  ככל הגויים ושגם אצלנו מדברים במושגים כגון "בשעת מלחמה צריך לעיתים להקריב שבויים". 





    בזמן עסקת ג'בריל בה שוחררו כ-1100 מחבלים תמורת 7 שבויים ישראליים, הייתי בתיכון. כמו הרבה צעירים קלי דעת, שפכתי אש וגופרית ברוח של "איך אפשר לתת להם כל כך הרבה תמורת כל כך מעט משלנו". הדברים האלה חרו לאמא שלי והיא החליטה ללמד אותי לקח חינוכי, באמצעות שאלה קצרה אך מאוד חותכת, "מה היית אומר אם דני היה אחד השבויים?" (דני הוא קרוב משפחה שאני מאוד אוהב, שבאותה תקופה היה לוחם בסיירת גבעתי). אותן 8 מילים השתיקו את טרוניותי כבמטה קסם. 





      אני מזכיר לכל מי שחושב ברוח של "לעיתים צריך להקריב איזה פיון כדי לנצח במשחק כולו" שאצלינו לכל פיון יש הורים, אחים, דודים, דודות וכד' שלהם הוא יקר ושאם כל השחיקה בערך השירות הצבאי, עדיין לרבים מאתנו יש מישהו שקרוב לליבם שכרגע נמצא במקום בו הוא נמצא בסכנה של חטיפה או פגיעה בעת קרב. 





    במיוחד כואבים דברים ברוח זו שאמר הרמטכ"ל לשעבר משה (בוגי) יעלון.  זאת מכמה טעמים. אני מניח שהוא לא היה מדבר כך אם היה מדובר בשבויים שנפלו בשבי במצב בו הוא היה בהררכיית הפיקוד הישיר עליהם. טעם שני הוא שעד כמה שידוע לי, מר יעלון הוא אב ללפחות בן אחד שהיה לוחם ביחידה קרבית. אני מניח שהוא היה משמיע זמירות שונות לחלוטין אם חס וחלילה בנו היה אחד השבויים.




     




      




    הרשו לי לסיים בציטוט של משפט, שעשוי לתת פרספקטיבה על משמעותו של כל קורבן וקורבן במצב כזה. מספרים, שכאשר נודע במפקדת חטיבת הצנחנים שההרוג (היחיד) בפשיטת סמוע בנוב' 1966 הוא מג"ד 202, סא"ל יואב שחם, נשמעה ברחבי המפח"ט קריאה מרה מפי אחד הקצינים: "הרוג אחד, אבל אל אלוהים איזה קורבן!". חישבו על כך.

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/08 19:03:

      ללא ספק קו מחשבה!
        4/7/08 00:44:


      עצוב שאנו חיים במלחמה מתמדת ולא מצליחים להתגבר על האתגר ולחיות בשלום...

       

      בתפיסה שלי אחד למען כולם וכולם למען אחד אך את המשוחררים, שיהיו כמה שיהיו

       

      שי להוציא מחוץ לגבולות ישראל או פלסטין , כניסה תהיה כאשר נגיע להסדר שלום...

       

      כוכב...

        27/6/08 09:33:

      זה צודק וזה צודק , חשוב האיזון והמידתיות

        26/6/08 16:15:

      ארז,

       

      כמו כל סוגיה שלגביה אין קונצנזוס מושלם, ברור שגם במקרה זה יישום של פתרון כלשהו ישאירו איזשהו חלק באוכלוסיה שיהיה סבור שהיה פתרון אחר שהיה מוביל לעולם טוב יותר. לאור הסטוריה ערכית רלוונטית אני עדיין מעדיף את הפתרון של נאמנות אין קץ לכל פרט המופעל במשימה ממלכתית.

       

       

      צטט: ארז פרץ 2008-06-26 12:39:31

      דווקא מסכים מאוד עם אמירתו של בוגי יעלון.

      וכבר כתבתי במקום אחר, וזה ישמע מנוכר וקר ככל שזה ישמע - אם 200 מחבלים ישתחררו, ויבצעו רק 10 פיגועים (כן בטח), שבכל פיגוע יהיו רק 20 הרוגים, יהיו 200 משפחות אבלות.

      עכשיו תחשוב על 200 משפחות, עם דודים והורים ואחים ואחיות וסבים וסבתות שכואבים את מות הילד שלעולם לא יחזור.

      בשביל כל משפחה ומשפחה, בשביל כל סבא וסבתא ואבא ואמא זה אובדן ענק. ענק.

      ובוא לא נדבר על הפצועים ועל השיקום וכו'.

       

      גרוע מזה - הם יודעים שאם חייל אחד שלנו שווה 200 מחבלים שלהם, אז שווה לאללה לחטוף חיילים.

      והגלגל ימשיך להסתובב.

       

        26/6/08 15:29:

       

      צטט: ארז פרץ 2008-06-26 12:39:31

      דווקא מסכים מאוד עם אמירתו של בוגי יעלון.

      וכבר כתבתי במקום אחר, וזה ישמע מנוכר וקר ככל שזה ישמע - אם 200 מחבלים ישתחררו, ויבצעו רק 10 פיגועים (כן בטח), שבכל פיגוע יהיו רק 20 הרוגים, יהיו 200 משפחות אבלות.

      עכשיו תחשוב על 200 משפחות, עם דודים והורים ואחים ואחיות וסבים וסבתות שכואבים את מות הילד שלעולם לא יחזור.

      בשביל כל משפחה ומשפחה, בשביל כל סבא וסבתא ואבא ואמא זה אובדן ענק. ענק.

      ובוא לא נדבר על הפצועים ועל השיקום וכו'.

       

      גרוע מזה - הם יודעים שאם חייל אחד שלנו שווה 200 מחבלים שלהם, אז שווה לאללה לחטוף חיילים.

      והגלגל ימשיך להסתובב.

       

      מסכימה איתך בגדול, עד כמה שהדעה שלנו לא פופולרית, ומשום כך אני חושבת שמוטב היה לו צה"ל היה צבא מקצועי לחלוטין שמעסיק חיילים כשכירים, כמו בארה"ב למשל, שהרי אז לא היינו מרגישים שהנה הילד שלנו הולך לו לצבא ויכול למות. זו היתה עבודה מבחירה ושכרה לצידה, בדיוק כמו עבודות אחרות שבהן קיים סיכון של מוות, כמו למשל בעבודות עבור המוסד או השב"כ. ההסתכלות שלנו על חיילים כ"בנים" נובעת בעיקר מהעובדה שכולם מגויסים והרבה הולכים לקרבי גם אם הם לא בדיוק חשבו על זה בהתחלה, וזו מן חממה הזויה שכזו לגילאי סוף עשרה ותחילת שנות ה-20. אני לא מצטערת לרגע על השירות הצבאי שעשיתי, אני גדלתי בבית שבו בחיים לא הייתי מעלה על דעתי את האופציה לא לשרת, אבל זה לא אומר שהמצב חייב להימשך כך. הלאה עם הצבא הלאומי, קדימה עם צבא מקצועי.

        26/6/08 12:39:

      דווקא מסכים מאוד עם אמירתו של בוגי יעלון.

      וכבר כתבתי במקום אחר, וזה ישמע מנוכר וקר ככל שזה ישמע - אם 200 מחבלים ישתחררו, ויבצעו רק 10 פיגועים (כן בטח), שבכל פיגוע יהיו רק 20 הרוגים, יהיו 200 משפחות אבלות.

      עכשיו תחשוב על 200 משפחות, עם דודים והורים ואחים ואחיות וסבים וסבתות שכואבים את מות הילד שלעולם לא יחזור.

      בשביל כל משפחה ומשפחה, בשביל כל סבא וסבתא ואבא ואמא זה אובדן ענק. ענק.

      ובוא לא נדבר על הפצועים ועל השיקום וכו'.

       

      גרוע מזה - הם יודעים שאם חייל אחד שלנו שווה 200 מחבלים שלהם, אז שווה לאללה לחטוף חיילים.

      והגלגל ימשיך להסתובב.

        25/6/08 23:03:

      ערך החיים

      ערכם של הערכים המוסריים הוא ערך עליון

      מסתבר שהמנהיגים כאן שכחו זאת...

      *

      רותי

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      alon_gur
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין