"גלעד שליט שבוי כבר שנתיים, ואתם חוגגים בירושלים"

כשאנחנו חוגגים את חנוכת גשר המיתרים בירושלים, אל תצרחו עלינו "גלעד שליט בשבי כבר שנתיים, ואתם חוגגים בירושלים" כי כבר הגענו למסקנה שזה לא תלוי בנו.

זה קרה לפני תקופה לא קצרה. גלעד נחטף על ידי החמאס. העולם געש ורעש אך הילד של משפחת שליט נשאר בשבי האויב האכזר. חלפו מאז שנתיים - ימים ולילות.  מה לא עשו בני המשפחה, מה לא עשו? משרדי הפרסום המובילים ובעלי עסקים גדולים נרתמו לאותה מטרה, ויחד סבסדו מסע פרסום אגרסיבי למען קידום שחרורו של החייל החטוף, תוך כדי קידום שירותיהם, אך זה פרט שולי ולא חשוב. הרצון הטוב הוא העיקר ואל לנו לנסות למצוא את האינטרס הכלכלי העומד אחרי הצעד החברתי המבורך הזה. על רגב ועל גולדווסר כבר לא מדברים. בעצם, מכריזים על תאריך הכרזה. הממשלה עוד לא הכריזה על העובדה שהם עוד בחיים וכנראה שגם לא תכריז. אבל הכרזה על תאריך הכרזה יש. שני החיילים יוכרזו כחללים. להחזיר אותם הביתה, לקבורה יהודית? לא דחוף... יש עכשיו על הפרק את שליט, הוא עוד חי. הלך עליהם, זהו. קבלו הכרזה ותנו לנו לטפל בפולארד. תנו לנו שקט. צריך להחזיר את רון ארד. אחרי שישחררו את פולארד, את רון ארד ואת שליט ננסה להתחיל מו"מ באמצעות כמה גרמנים שיסייעו להידברות בין ממשלת ישראל וממשלות ארורות אחרות, להחזרת מחבלים תמורת גופותיהם של 2 חיילים שפעם, לפני המון-המון שנים, היו חטופים, ולקח המון זמן עד שהכריזו עליהם כחללים. אבל בסוף הכריזו. זה העיקר. ממשלת ישראל תיכנע שוב ותכריז על משא ומתן שיימשך עוד רבע יובל.

הרכבת הקלה השמינית כבר תצא לדרכה, וגשר המיתרים שייסדו ביום ההולדת השני של שליט בכלא החמאס, יהיה מוסתר על ידי מסך ענק. כל שמונה דקות בערך, יוכלו מטיסי הרחפות לראות תשדיר של משרד-פרסום שנרתם עבור מטרה נעלה ומקודשת, ומבקש מהגולשים לשנות את תמונתם באתרים החברתיים השונים, בתמונתם הקבוצתית של הפלוגה השבויה ל"ע, ולא להתייחס לזה ברצינות. למה? כי ההורים שלהם ניסו לפני כמה עשורים את השיטה הזאת של החלפת תמונתם בפייסבוק לתמונתו של גלעד שליט, והחצופים הארורים לא שחררו אותו. מסתבר שזה לא היה תלוי בהורים. ביקשו מהם לעשות משהו, להשתתף במסע פרסום שירעיד את אמות הסיפים של העולם, וזה לא קרה. מסתבר שזה היה תלוי במשהו כמו 'ממשלת ישראל', או משהו כזה, שם היו צריכים להחליט אם להגיע להסכם עם המחבלים או לא...

--------- 

אז כשאנחנו חוגגים את חנוכת גשר המיתרים בירושלים, אל תצרחו עלינו "גלעד שליט בשבי כבר שנתיים, ואתם חוגגים בירושלים" כי כבר הגענו למסקנה שזה לא תלוי בנו.

אילו הייתם מציעים לנו אלטרנטיבה אחרת לחגיגה הזאת, משהו שיכולנו לעשות כדי לקדם את שחרורו של גלעד יקירנו, היינו מסתערים אתכם לעזור. אנחנו לא עד כדי כך אגואיסטים. כי חוץ מלהחליף את התמונה שלנו באינטרנט לתמונה של החטוף, אין לנו הרבה מה לעשות. ואם אין לנו שום אפשרות לעזור, אנחנו לא מתכוונים לעצור את מהלך חיינו. לא נשב בחצר בית ראש הממשלה עד שיבוא גואל.

כי גואל, חוץ מהמשיח, לא יבוא. ואם אנחנו מחכים למשיח – עדיף שנחכה לו במקום אחר.