
שירים המגוללים סיפורים על אנשים מאוד מיוחדים כנראה.... נכתב, הולחן ובוצע ע"י המשורר המיוחד והנערץ כל כך - מאיר אריאל ז"ל.
ארול ביצוע: מאיר אריאל מילים ולחן: מאיר אריאל בסוף מצאו אותו זרוק מתחת עץ אשכוליות אחד, חשבו שזהו זה הרי הכל יכול להיות מחד. מאידך התברר זה לפי שעה בסדר, שתי סטירות הוא התעורר אם כי בדרך אל החדר, הוא חשב שאם ממילא גוררים אותו שני אלה... ושקע שוב בתנומה. נו, מה כל עוד נמשכת הגרירה. זה רק נגמר בעוד סטירה , ארול, ארול. יום אחד הוא צץ ממעבה מחלפותיו, ואז כולם ראו לו את הלבנונית. רוחיק אהבה אותו למרות התקפותיו, גם צילה של יהודה נון התמנונית. יום שבת אחד הפיהוקים מקיר אל קיר, חולף יהודה נון על פני מחסן פחים. הוא שומע משהו משם והוא מכיר והוא נכנס לשם קשה ללא רחם. מאוחר יותר אוכלים את נון ההיסוסים אולי אסור היה לו ככה להכות. הם גוברים ככל שנמשכים החיפושים, זאת היא היתה צריכה לחטוף את המכות. ורוחיק אהבה אותו אומרים שגם אביבה... ויש אומרים יסוד סביר לחשוב שגם עקיבא... בסוף מצאו אותו... כל מיני מראות, ריחות, קולות ולחשים נגנו עליו כמו היה אורגאן חשמל. הוא נתן לשמש לרוחות לאנשים אבוד כל כך כמו תינוק שלא נגמל. ליל שרב אחד כל כוכביו כמו נמסים, וארול החוגג סובב בתחתוניו. מתנשם ממה שמתפרקים הפרדסים אך פוגל השומר מרחיב את אישוניו. פוגל המיוזע דורך ת'זה לוחש "עצור" ומכוון אל הלבן הזז הזה. עקב הויברציה בידיו נמלט לו צרור בין הנותבים חומק לו ארול ההוזה. ומתמגנט לחשכה במקום שם יש כאילו למחרת שוב אחריו החיפושים התחילו. - המהום - כל פעם שבחצר היו שומעים מכה, ידעו שארול שוב נפל מעץ התות. ענפיו נתנו לו את בתם דממה רכה, והוא היה תופס איתה מין שוטטות. את אותו דבר נתן לו עץ אשכוליות, כמעט אותו דבר גם אקליפטוס עוג. זה מה שחשבנו שהכל יכול להיות כל פעם שהאיש פרח לו ונמוג. כל מיני חשבו שזה העשב המתוק אמרו הוא לא טיפס על עץ אם לא ינק, כמה גם חשבו שאי אפשר על כך לשתוק הרחק הרחק עומד לו אקליפט ענק. התחלנו כבר לראות בזה דבר כמעט קבוע, עת רוחיק באה בגמגום חנוק שכבר שבוע... בסוף מצאו אותו זרוק מתחת אקליפטוס עוג אחד. חשבו שזה מקרה רגיל ולא צריך לדאוג מחד, מאידך התברר זה לגמרי לא בסדר שתי סטירות לא התעורר גם לא בדרך אל החדר, היא הבינה זאת ממילא גם בלי מבטי שני אלה, היא ראתה את זה מזמן היא אהבה אותו. אז מה? בכיתי גם אני איתה אני מי שאהב אותה ארול ארול... אולה בבו ביצוע: מאיר אריאל מילים ולחן: מאיר אריאל היה פעם גבר אימתן ואפלול. בעין שמאלו צמח לו תבלול. ושני משושים לו דוגמת השבלול. וראש משושה מיובל וחלול ושמו אולה בבו. הלך אולבבו לקצור בשדה. לשם על קביים היה מדדה. במקום אצבעות ימינו יש אנקול. אך לא התאונן, לא השמיע הוא קול. אילם היה, אולה בבו. וכך בשדה נערמו גל אל גל. לפתע פתאום נשבר המגל. אך לא התבלבל אולה בבו הנ"ל. קצץ באנקול עלעל לעלעל. מוזר היה, אולבבו. ולילה ירד, אך הוא עוד קצר. תנים יללו, ניסר צרצר. האיר לו ירח גדול וחוור שאין בו כל צורך, כי בבו עיוור. הו ביש גדה, אולבבו. ירדה שעת חצות רוחצת בטל... שעה של נסים, שעה של מזל. אותה עת קטם אולה בבו עלעל שפתע הפך ויהי לתלתל. ולא הבין, אולבבו. תלתל לתלתל, קווצות, מחלפות והנה לפניו, בנות יער יפות. ובבו הרגיש איך מומיו נמסים ואיך הוא הופך לגבר מקסים. תמה לו, אולה בבו. אמרו הבנות תוך דיצה ולצון, ראה גם ראה כוחו של רצון. חייך אולה בבו כפרסלי אלויס: אשרי היכול את מומיו להביס. סחתיין עליך, אולבבו! שלח את ידיו לאחוז, אך פתאום נגוזו כולן, כי צץ שחר אדום. ושוב הקביים ושוב האנקול ושוב התבלול ושוב ללא קול. כן, שוב אותו אולה בבו. לא שרתי זאת סתם, זהו שיר חינוכי. מחקנה, בנות, את החיוכים. את זה סיפורי, אם תזכורנה תמיד שוב לא תשתמשנה בתאלידומיד ולא יהיו אולבבויז... |
אוריפנג0
בתגובה על ארוחת ערב - קיש פטריות
תגובות (2)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
דיתי, תודה!
אני חושב שמאיר אריאל כתב את השיר נוכח השימוש בתאלידומיד. הוא סיפר שזו היתה תרופה שנששים בהריון נטלו וזה גרם לפיגור אצל העוברים. לכן המילים שלו:
"לא שרתי זאת סתם, זהו שיר חינוכי,
מחקנה בנות את החיוכים.
את זה סיפורי, אם תזכורנה תמיד,
שוב לא תשתמשנה בתאלידומיד,
ולא יהיו אולה בבויז..."
גם אני שמח שעוד מישהו אוהב את השירים של מאיר אריאל ואף את השיר הזה.
ואם כבר שירים מיוחדים על אנשים מיוחדים לא פחות אבל עם המון מוסר השכל, הנה עוד אחד מקסים: (אני ארשום זאת גם כפוסט...).
מילים ולחן: ולדימיר ויסוצקי
גירסה עברית: יהונתן גפן
אחד שכבר צבר הרבה שעות של סבל.
עד שיום אחד, פגש במזל.
שהעיף אותו לארץ בחלל.
כן תבכה תשפוך פרצוף של עגל,
שהולך תמיד הפוך כזה מן טמבל
טמבל, טמבל
באמצע השדה פתאום ראה הטמבל,
כיסאות שלושה לכל כיסא יש דגל.
כיסא של אורחים, כיסא של קצינים,
וכורסא רכה למלכים.
על הכיסא של האורחים ישב הטמבל,
בלי שום כיף, כל כך עייף, מרגיש באבל.
טמבל, טמבל
הוא רק ישב, עוד לא הספיק להתרווח,
המשרתים מזגו חבית של יין לאורח.
אכל מהסיר, שתה כמו חזיר,
והרגיש חזק, כמו פר צעיר.
אחרי שהמטומטם שתה עוד ספל,
לכיסא של הקצין עבר הטמבל.
טמבל, טמבל
על הכסא הזה, הרגיש פתאום בכח,
גבר עם ביצים, אבל בלי מוח.
הוא גייס ת'אומה, ושידר ת'סיסמא,
האידיוט הכריז מלחמה!
הצבא שלו כבש לו את הדרך,
לעבור לשבת על כיסא המלך.
על הכסא המלך, הוא דפק עם הרגליים!
בשמחת שלטון צרח עד השמיים!
תהיו אבירים, תהיו חברים,
מילה אחת שלי, אתם גמורים.
אפילו אלוהים נקשר בחבל,
הוא החזיק אותם ממש קצר, הטמבל.
טמבל, טמבל
אבל הטמבל, איש טוב לב, אכן נראה לו,
לחלק לעם את כל מה שהיה לו.
ואז הכיסא התנדנד כמו ערסל,
הטיפש התעלף ונפל,
הוא התעורר בערמה של קש וזבל,
בבגדים בהם נולד, עירום וטמבל...