| האדם נולד חופשי, אך בכל מקום הוא שרוי באסורי הלשון. איש איננו יכול להביע כבר דבר מה, מבלי שהתועלת באמירה תהפוך לעניין המרכזי בה, הביטוי איננו יכול למסור דבר, איננו יכול לומר דבר – הסירוס האוניברסלי מתגלה בכל רגע שבו "דעתי הסובייקטיבית" נשמעת. להחזיר למילה את כוחה, פירוש הדבר ראשית וסופית, לחלום. יש להבין פועל זה באופן אחר לחלוטין מאשר המאגיה הפשוטה. לחלום פירושו לחשוף את האימה, ולמרוד בה. כאשר אנו מבינים את מלאכת החלום כך, אנו מצויים בסיוט אחר – בזה של האדם המבודד למת בהכרת המציאות. כל דיבור אחר הוא פטפוט המבקש להשכיח את החרדה. - אם המציאות הפכה לסיוט, התר את האמת מוצא סיוט זה, ונותר לבדו בעולם. תחת המעטה המחויך של אחרים, הוא מוצא כל רגע ורגע קשים מנשוא. הדרך הפשוטה להיפתר מטיעוניו היא לבודד אותו במצוקתו ולומר שמדובר במצוקתו, מצוקת היחיד. האם מצוקתו היא בודדה? זוהי השאלה המרכזית. . |