כותרות TheMarker >
    ';

    ספריי:"אהבה זקופת קָמָה"- "בקצה השמש המתהווה" ו-"גבה גלים עד רוגש"

    מחברם של שלושה ספרי שירה:"אהבה זקופת קָמה" \"בקצה השמש המתהווה" ו- "גבה גלים עד רוגש". הנני חבר באגודת הסופרים ובאיגוד הסופרים בישראל, ושיריי מתפרסמים באתר האיגוד. כן מתפרסמים שיריי בכתבי עת שונים. נולדתי בקבוץ, סיימתי למודי כאגרונום, עם תעודת הוראה. עבדתי שנים רבות בבנק. מתגורר בהרצליה, נשוי, אב ל 2 בנים וסב ל 3 נכדים מקסימים. רומנטיקן – בן מזל דגים. *כל הזכויות על התכנים, שמורות למיכאל רייך*

    דילמה (סיפורים מהחיים)

    97 תגובות   יום חמישי, 26/6/08, 21:14

    דילמה   (סיפורים מהחיים)

     

    אקדים ואומר כי הסיפור אשר ברצוני להביאו בפניכם הינו סיפור אמיתי.

    שיניתי רק את שמות הגיבורים והמקומות, מסבות מובנות.

    הדבר היה שנים אחדות לאחר מלחמת ששת הימים :

    בשל נישואיי, עזבתי את הקיבוץ בו נולדתי ועברתי להתגורר בעיר הגדולה.  

                לאשתי היתה חברת ילדות בשם נירה, שגרה עם בעלה לא הרחק מאיתנו.  גם היא, כאשתי, נישאה לקיבוצניק שעזב למענה את קיבוצו ועבר להתגורר באותה עיר.  גבר בשם יובל.   בחור חמד, מתולתל, גבה קומה ונאה למראה.

    רבות היינו מבלים ביחד.

    יובל היה בעל אופי נוח ואדם חברותי ונחמד.

    התחבבנו מאד זה על זה, ונוצרה בינינו ידידות אמיצה.

    צחקנו ביחד, טיילנו ביחד, ניתחנו ביחד מצבים פוליטיים שונים, והעלינו זכרונות מחיינו במקום הולדתנו, אשר נטשנו למען נשותינו.

    אפילו סודות כמוסים היינו מספרים איש לרעהו, חיבוטי נפש וכיוב',  עניינים טעוני רגש, דורשי אֵמון. 

    חברי הטוב שירת בצבא הקבע בדרגת רב סמל מקצועי והיה אחראי למעבדת אלקטרוניקה בבסיס סודי בצפון.

    הוא היה חוזר הביתה פעם בשבועיים, שוהה בביתו שלושה –ארבעה ימים, ושב לבסיסו.   

    במשך שנתיים –שלוש, התנהלו חיינו וחיי זוג חברינו על מי מנוחות.

       ...עד אותו צלצול טלפון בביתנו, בשעת אחר הצהריים של יום חול רגיל. מעברו השני של הקו היתה נירה, שבקשה לדבר עם אשתי.

    היא בקשה לבוא לבקרנו אותו יום בערב, ורמזה בקול מלחשש שיש לה הפתעה עבורנו.

    חשבנו שההפתעה היא בואו הבלתי צפוי של יובל, כי ידענו שהוא היה אמור להיות בתורנות שבת בבסיס. 

    כדרכה בקודש במקרים מעין אלה, מהרה אשתי לאפות עוגה.

    קנינו פיצוחים ומשקאות קלים, והכינונו עצמנו לקראת הביקור הצפוי.

    בשעה 8 בערב בדיוק צלצל פעמון ביתנו. בפתח עמדה נירה, שלובת זרוע עם גבר זר שלא ראינו מימינו.         

    "זהו גבי. תכירו. ידיד טוב שלי ."

    אשתי ואני החלפנו מבטים מלאי הפתעה ולא אמרנו דבר.   לחצנו ידיים. 

    "נעים מאד".   

    גבי, גבר צעיר, גבה קומה, בלונדיני ונאה מאד התגלה כאיש שיחה מרתק.

    על פי סיפורו, במבטא הונגרי כבד, הינו איש עסקים מצליח שעסקיו חובקי עולם.

    שוחחנו בערב ההוא על כל הנושאים שברומו של עולם:  

    פוליטיקה, בטחון, טכנולוגות מתקדמות, פילוסופיה וזוגיות ואפילו על האולימפיאדה המתקרבת דברנו, כיוון שתחום עיסוקו היה בהכנת מתקנים לספורטאים.

    העברנו ערב נעים שבסיומו קמו נירה וגבי והודו לנו.

    ליוינו אותם עד פתח הבית אבל לפני הדלת, לא יכלו השניים להתאפק עוד והחלו להתלטף ולהתנשק.

    "לילה טוב" .

    משנסגרה דלת ביתנו, נגשנו די המומים למרפסת הבית וצפינו אל הכביש המואר בפנסי רחוב.

    השניים, חבוקים כזוג אוהבים לכל דבר, עשו דרכם אל ביתם של נירה ויובל.

     היינו כעוסים  בשל התנהגותה הבלתי צפויה של נירה.

    כעבור יומיים מתקשרת נירה, מרעיפה מחמאות על הכנסת האורחים שלנו, מודה שוב בשמו של ידידה הקרוב, ומציינת שגבי מעוניין להזמיננו לבילוי משותף נוסף במועדון הלילה "כליף" שביפו.

    נו, זה כבר היה יותר מדי.

    לאחר התיעצות קצרה, הפצרנו בנירה שלא תוסיף להביא את ה"ידיד" אל ביתנו.

    נירה צחקה, אמרה שהיא מבינה אותנו ובקשה שלא נספר דבר וחצי דבר ליובלי שלה.            

    "הו, יובלי שלי!"         רתחתי.

    רציתי לשכוח לה את מעידתה החד פעמית, אבל משנודע לי שנירה ממשיכה להפגש עם גבי, גמלה ההחלטה בלבי לספר ליובל בעלה, את האמת ומה שמתרחש מאחורי גבו.

    לא יכולתי לשאת את המחשבה שחברי הטוב נוסע הרחק לרמת הגולן, כדי לעשות לפרנסת המשפחה, ואותה שעה ממש אשתו מרשה לעצמה לרעות בשדות זרים.

    המשפט "לא ידעתי שהיא כזאת", הדהדה שוב ושוב בחלל ביתנו.

    ניסיתי להבין אותה ומניעיה.

    אשה צעירה וחושנית שבעלה רחוק ממנה, שבלילותיה נחה על יצועה, בודדה ומלאת כמיהה לעינוגי נפש וגוף.  

    עם זאת, עלה על דעתי שכחבר נאמן ליובל, עלי לספר לו אודות מעללי אשתו , בהיעדרו מן הבית.    כאבתי את כאבו באמת ובתמים.

    חשתי לפתע שחברותנו עומדת במבחן!

    האוכל לשתוק?     האוכל להיות שותף לשקר הזה?

    רבות התחבטתי והתלבטתי ולבסוף נמלכתי בדעתי והחלטתי שלא לומר דבר.

     ומה יקרה אם במעשה זה של גילוי האמת , אביא במו ידיי לפירוד המשפחה?

    האם אוכל לסלוח לעצמי?

    הזמן נקף.      קשרינו, כבמטה קסם, התרופפו.

    מקץ חצי שנה פגשָני יובל, במקרה בלב העיר, וספר לי שקבל שחרור מוקדם מהתחיבויותיו כלפי הצבא, ושבתוך שבועיים משפחתו עוקרת לסן- דייגו שבקליפורניה.

    עוד סיפר כי מצא שם עבודה כאלקטרונאי בחברה גדולה שמטיבה לשלם לעובדיה.   וכך היה.

    שמרנו איתם על קשר כלשהו, וכך נודע לי שחמש שנים לאחר שהייָתם בקליפורניה, החליטו השניים להתגרש.

    הצטערתי מאד על גירושיהם.

    הבנתי שקרה מה שצפוי היה לקרות.

    שזרע הפורענות כבר נזרע לפני חמש וחצי שנים, ואולי, בעצם, זמן רב קודם לכן.

    באותם חמש שנים, הרביתי לחשוב על השניים ועל הדילמה אשר עמדתי בפניה.

    יותר מאי-פעם, חשתי שבהימנעותי ושתיקתי אז, פעלתי נכונה.

    עם זאת, היה בלבי צער על השניים  וילדיהם.

    לעתים, ככה...  ביני לבין עצמי אני מהרהר בשניים, שואל עצמי אם לא נפלו קרבן לנסיבות חייהם.

    הלא משהו בגלגל השיניים של חייהם, השתבש והביא לאֲשר הביא.       

    כיום אין לי כל קשר איתם, אבל הזכרונות, אתם יודעים...

                    ......................................

    דרג את התוכן:

      תגובות (97)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/7/08 00:04:

      צטט: נפרטיטי המלכה 2008-07-09 23:35:25

      צטט: נפרטיטי המלכה 2008-06-26 23:24:35

      מיכאל יקר....

      החיים הם מביאים אותנו לא אחת לדילמות וכאלה שהן אפילו קשות מאד.

      מקווה תמיד שימצא שביל הזהב.

      רפאלה

       

      מיכאל יקר,

      חזרתי עם כוכב..

      אמנם באיחור..אך עדיף כך מאשר בכלל לא.

      רפאלה

       ...................

      תודה רבה רפאלה !

       

       

        9/7/08 23:35:

      צטט: נפרטיטי המלכה 2008-06-26 23:24:35

      מיכאל יקר....

      החיים הם מביאים אותנו לא אחת לדילמות וכאלה שהן אפילו קשות מאד.

      מקווה תמיד שימצא שביל הזהב.

      רפאלה

       

      מיכאל יקר,

      חזרתי עם כוכב..

      אמנם באיחור..אך עדיף כך מאשר בכלל לא.

      רפאלה

        9/7/08 19:51:

      צטט: שרה58 2008-07-09 13:21:13

      מיכאל

      היטבת לספר סיפור מהחיים.

      לדעתי זו דילמה קשה ואני חושבת  שנהגת נכון שלא סיפרת לחברך את האמת,

      לא היית סולח לעצמך  והמצפון וודאי היה מציק לך אם הגירושים היו קורים בגלל שהתערבת.

      ......

      שרה, תודה רבה על תגובתך.


       

       

        9/7/08 19:50:

      צטט: מיאלמה 2008-07-07 21:28:19

       מכאל היקר,

      לא ניתן לדרג אותו משתמש פעמיים  ב 24 ש'

      אבל...... ראה את עצמך מכובכב!!!

      אכן דילמה, דילמה של ממש.

      אם כי, אתה רואה, המציאות חזקה מכל התערבות אנושית.

      תנוח דעתך, יש לי רושם חזק מאוד, שהשניים היו מתגרשים

      גם אם הבעל היה עובד 5 ד' מהבית.

      לך תדע מה קורה בין שני  בני זוג בד' אמות.

      אבל לך אני ממש מפרגנת, מצפון חברות ורגישות

      כל הכבוד, הם הפסידו חברים אמיתיים.

      y

      .....

      מיאלמה, תודה רבה על תגובתך.

      5 דקות מהבית? גירושין גם אז?

      יתכן. הרי לא הכל אנו יודעים.

      יום נפלא !

      מיכאל

       

       

        9/7/08 13:21:

      מיכאל

      היטבת לספר סיפור מהחיים.

      לדעתי זו דילמה קשה ואני חושבת  שנהגת נכון שלא סיפרת לחברך את האמת,

      לא היית סולח לעצמך  והמצפון וודאי היה מציק לך אם הגירושים היו קורים בגלל שהתערבת.

        7/7/08 21:28:

       מכאל היקר,

      לא ניתן לדרג אותו משתמש פעמיים  ב 24 ש'

      אבל...... ראה את עצמך מכובכב!!!

      אכן דילמה, דילמה של ממש.

      אם כי, אתה רואה, המציאות חזקה מכל התערבות אנושית.

      תנוח דעתך, יש לי רושם חזק מאוד, שהשניים היו מתגרשים

      גם אם הבעל היה עובד 5 ד' מהבית.

      לך תדע מה קורה בין שני  בני זוג בד' אמות.

      אבל לך אני ממש מפרגנת, מצפון חברות ורגישות

      כל הכבוד, הם הפסידו חברים אמיתיים.

      y

        2/7/08 23:59:

      צטט: אורית גפני 2008-07-02 23:46:00

      עדיין קשה לי להכיר בעובדה... שיש סיפורים שכאלה....

       

      ואתה מכאל - נהגת הכי נכון שהתאים לך באותם ימים - וזה בסדר כמובן...

       

      תודה !

      תודה רבה , אורית, על תגובתך.

       

       

        2/7/08 23:46:

      עדיין קשה לי להכיר בעובדה... שיש סיפורים שכאלה....

       

      ואתה מכאל - נהגת הכי נכון שהתאים לך באותם ימים - וזה בסדר כמובן...

       

      תודה !

        2/7/08 22:42:

      צטט: אריאדנה ariadne 2008-07-02 22:41:11

      טוב שלא סיפרת, אחרת זה היה יושב לך על המצפון שנים רבות...

      ומה שקרה להם, כנראה היה צריך לקרות...

      סיפרת יפה כהרגלך. * ממני.

      ...

      תודה רבה !

       

       

        2/7/08 22:41:

      טוב שלא סיפרת, אחרת זה היה יושב לך על המצפון שנים רבות...

      ומה שקרה להם, כנראה היה צריך לקרות...

      סיפרת יפה כהרגלך. * ממני.

        29/6/08 23:12:

      צטט: מיכאל 1 2008-06-27 20:47:50

       

      צטט: רחל נפרסטק 2008-06-27 18:53:59

      מרתק!

      אגב, בגמרא כתוב שבשביל שלום בית מותר לשקר...

       

      כוכב ענק לך לשבת נפלאה!

      תודה רבה , רחל.

      הגמרא גורסת שמותר לשקר? הרציונל שמאחורי הרעיון שהבעת הוא ששלום בית משול לדיני נפשות, ומצוה היא להצילן.

      שבת שלום !

       

       

      יכול להיות שזאת הסיבה.

      מכל מקום, נראה לי שנהגת נכון.

       

        29/6/08 18:45:

      צטט: דפדפ 2008-06-29 18:16:45


      כתוב מרתק, ספור עגום....חבל שדברים כאלה קורים..אבל אלה החיים....

       

      דפדפ, תודה רבה על תגובתך !

       

       

        29/6/08 18:44:

      צטט: עלמה אוהבת 2008-06-29 13:36:09

      דילמה של נאמנויות...

       

      ........

      עלמה, תודה רבה !

       

       

        29/6/08 18:16:

      כתוב מרתק, ספור עגום....חבל שדברים כאלה קורים..אבל אלה החיים....
        29/6/08 13:36:

      דילמה של נאמנויות...

        28/6/08 22:46:

       

      צטט: 1noga 2008-06-28 17:28:20

      מיכאל היקר

      זו באמת דילמה, אך אני חושבת שנהגת בחוכמה, לא לך להיות

      איש הבשורות, במקרה הזה, הזמן עשה את שלו.

      כתבת נפלא אודות ההתחבטות, המחשבות, הלבטים

      והרגשות שהיו בך,

      תודה לך

      ...............

      נגה , תודה רבה !

      שבוע טוב !

       

        28/6/08 17:28:

      מיכאל היקר

      זו באמת דילמה, אך אני חושבת שנהגת בחוכמה, לא לך להיות

      איש הבשורות, במקרה הזה, הזמן עשה את שלו.

      כתבת נפלא אודות ההתחבטות, המחשבות, הלבטים

      והרגשות שהיו בך,

      תודה לך

        28/6/08 00:12:

       

      צטט: מאמן אישי-איציק קטרי 2008-06-27 22:14:11

      ערב טוב מיכאל

      אין ספק, ממה שאני מבין, שהיית צריך להתמודד עם הדילמה הזאת והקושי נכנס אל חייך בגלל גורם שליטה חיצוני.

      הקושי הגדול שאיתו התמודדת הוא הערכים שלך כאדם, כמו מוסריות נאמנות יושר וחברות. זה לא מובן מאליו.

      אני רוצה להוקיר אותך על הדרך שבה נמנעת שהיא דרך של קונפליקט עצמי לא פשוט.

      תמיד על המאזניים יש מול הבחירה של פעולתינו, את הרווח ומנגד המחיר שאנו נדרשים לשלם.

      התחושה היא כי בחרת לשלם מחיר לא קטן מול האפשרות של רווח למערכת של השניים והחברות עם החבר, שכפי שרשמו לך כבר, יתכן והייתה נפגעת.

      ראה את החיוב שבפעולה שלך, את האופטימיות שלך והאמונה שבדרך שבחרת יכול להיות רצית רק לא להרע יותר ושהזמן יתן את ההזדמנות לטוב.

      סיפור לא פשוט, שבחרת להתמודד איתו בדרך שהכי נראית לך נכון.

      .................

      תודה רבה, איציק , על תגובתך.

      זו היתה תקופה לא קלה עבורי, וזה בלשון המעטה.

      קיויתי לטוב בעבור השניים, אך מה שקרה ביניהם, היה חייב לקרות.

      הסדק שביחסיהם נפער ביום פגישתנו עם המאהב של חברתנו. מה חבל.

      שבת שלום!

       

        28/6/08 00:07:

       

      צטט: sara.l 2008-06-27 21:23:37

      מיכאל היקר !!!

      מאד התחברתי לתגובה של דליה אלעזר

      אם אני הייתי במקומך הייתי נוהגת בדיוק כמוך

      אני חושבת כמו דליה שלא למהר להיות איש בשורות

      אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה

      ולפעמים הרצון הכי טוב שלנו הוא לא תמיד נכון

      זהו מצב שאין כאן נכון או לא נכון

      חברות היא ערך עליון ושנקלעים לסיטואציה כזו זוהי החלטה לא פשוטה בכלל

      כבר ראיתי מקרים שאנשים דיברו במצבים כאלה

      והפכו להיות הרעים ביותר

      אני מאמינה שלא צריך להתערב ביחסים בין אחרים

      אלא אם זה דפוס מתמשך ופוגע בחברות יקרה שלנו עם האחר

      זה מצב שמאד קשה לענות עליו .

      בעיקרון הייתי מנסה לדבר עם החברה ולהבין יותר מה קורה

      ולנסות לעזור בשלום בית , ולתת להבין שכל עוד היא בוחרת בדרך הזו

      היא מסכנת את החברות שלנו

      ולשקר אין רגלים . ומה שצריך לקרות קורה

      מיכאל אתה עמדת בדילמה לא פשוטה בכלל

      אני חושבת שהייתי פועלת כמוך

      אתה באמת חבר וזה בעיני מרגש

      שתהיה לך שבת ניפלאה

      בברכה

      שרית

      ..............

      שרית יקרה,

      תודה רבה על תגובתך.

      עודני זוכר כמה כאבתי את כאבו של חברי הטוב, במקומו, כיוון שלא ידע דבר.

      הקשר היה חייב להתרופף וכאשר חבל מתרופף, הוא נקרע לבסוף.

      שנראה ימים טובים !

      מיכאל

       

        28/6/08 00:03:

       

      צטט: גאות ושפל 2008-06-27 21:16:32

      מיכאל,

      נראה שבסיכומו של דבר, מה שהיה צריך לקרות, קרה.

      נהגת בחוכמה כשבחרת לא לספר לחברך על הידוע לך, ולו בשל הסיבה שבין בני זוג אף אחד לא יודע מה באמת קורה, ולא משנה עד כמה הם קרובים אליך.

      שבת שלווה לך!

       

      תודה רבה,  יקרה, על תגובתך.

       

      ערב טוב מיכאל

      אין ספק, ממה שאני מבין, שהיית צריך להתמודד עם הדילמה הזאת והקושי נכנס אל חייך בגלל גורם שליטה חיצוני.

      הקושי הגדול שאיתו התמודדת הוא הערכים שלך כאדם, כמו מוסריות נאמנות יושר וחברות. זה לא מובן מאליו.

      אני רוצה להוקיר אותך על הדרך שבה נמנעת שהיא דרך של קונפליקט עצמי לא פשוט.

      תמיד על המאזניים יש מול הבחירה של פעולתינו, את הרווח ומנגד המחיר שאנו נדרשים לשלם.

      התחושה היא כי בחרת לשלם מחיר לא קטן מול האפשרות של רווח למערכת של השניים והחברות עם החבר, שכפי שרשמו לך כבר, יתכן והייתה נפגעת.

      ראה את החיוב שבפעולה שלך, את האופטימיות שלך והאמונה שבדרך שבחרת יכול להיות רצית רק לא להרע יותר ושהזמן יתן את ההזדמנות לטוב.

      סיפור לא פשוט, שבחרת להתמודד איתו בדרך שהכי נראית לך נכון.

        27/6/08 21:23:

      מיכאל היקר !!!

      מאד התחברתי לתגובה של דליה אלעזר

      אם אני הייתי במקומך הייתי נוהגת בדיוק כמוך

      אני חושבת כמו דליה שלא למהר להיות איש בשורות

      אני מאמינה שמה שצריך לקרות קורה

      ולפעמים הרצון הכי טוב שלנו הוא לא תמיד נכון

      זהו מצב שאין כאן נכון או לא נכון

      חברות היא ערך עליון ושנקלעים לסיטואציה כזו זוהי החלטה לא פשוטה בכלל

      כבר ראיתי מקרים שאנשים דיברו במצבים כאלה

      והפכו להיות הרעים ביותר

      אני מאמינה שלא צריך להתערב ביחסים בין אחרים

      אלא אם זה דפוס מתמשך ופוגע בחברות יקרה שלנו עם האחר

      זה מצב שמאד קשה לענות עליו .

      בעיקרון הייתי מנסה לדבר עם החברה ולהבין יותר מה קורה

      ולנסות לעזור בשלום בית , ולתת להבין שכל עוד היא בוחרת בדרך הזו

      היא מסכנת את החברות שלנו

      ולשקר אין רגלים . ומה שצריך לקרות קורה

      מיכאל אתה עמדת בדילמה לא פשוטה בכלל

      אני חושבת שהייתי פועלת כמוך

      אתה באמת חבר וזה בעיני מרגש

      שתהיה לך שבת ניפלאה

      בברכה

      שרית

        27/6/08 21:16:

      מיכאל,

      נראה שבסיכומו של דבר, מה שהיה צריך לקרות, קרה.

      נהגת בחוכמה כשבחרת לא לספר לחברך על הידוע לך, ולו בשל הסיבה שבין בני זוג אף אחד לא יודע מה באמת קורה, ולא משנה עד כמה הם קרובים אליך.

      שבת שלווה לך!

        27/6/08 20:47:

       

      צטט: רחל נפרסטק 2008-06-27 18:53:59

      מרתק!

      אגב, בגמרא כתוב שבשביל שלום בית מותר לשקר...

       

      כוכב ענק לך לשבת נפלאה!

      תודה רבה , רחל.

      הגמרא גורסת שמותר לשקר? הרציונל שמאחורי הרעיון שהבעת הוא ששלום בית משול לדיני נפשות, ומצוה היא להצילן.

      שבת שלום !

       

       

        27/6/08 20:43:

       

      צטט: ריקי שיר 2008-06-27 18:33:39

      אתה כותב מקסים*

      .....

      תודה רבה, ריקי ושבת שלום !

       

        27/6/08 20:42:

       

      צטט: ורד סת שני 2008-06-27 18:06:48

      מיכאל, סייג לחוכמה שתיקה. אני נוכחת יותר ויתר שככל שאני שותקת , אני חכמה יותר. אבל האמת היא, שרק ליבך יכול לתת לך מענה. ואתה היית שלם עם החלטתך וזה מה שחשוב. סיפור צמויין. דילמה אמיתית. תודה, ורד.

      .........

      תודה רבה, ורד.

      אכן לעיתים עדיף לשתוק. בודאי שבעניין כה רגיש.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 20:41:

       

      צטט: טאקילה 2008-06-27 18:51:37

      * ...

      תודה

       

        27/6/08 19:24:

       

      צטט: קלועת צמה 2008-06-27 14:55:44

      חושבת איך להפריד בין הסיפור כסיפור, כלומר מבחינת אופן תיאור הדברים וכד', לבין התוכן שלו. ומוצאת שקשה לי לעשות הפרדה. אז אומר כך: היה לי מרתק לקרוא. פיסת חיים שהיטבת לתאר.

      באשר לך, לא כמספר אלא כאחת הדמויות בסיפור, אומר שנהגת בהתאם לתחושתך אז, ואין טעם להשקיע מחשבה. עשית מה שהרגשת שהיית אמור לעשות. לכשעצמי, איני סבורה שלו נהגת אחרת, הדברים ביסודם היו משתנים.

      והערה בסוגריים, דבר שמטריד אותי - הופעה בפרהסיה עם משהו שאמור, לדעתי, להיות מוצנע. לא מסתדר לי.

      ...........

      המון תודה על תגובתך, קלועת צמה.

      הסיפור כתוב בסגנון  פרוזה ריאליסטית.

      המספר חשוב כאן רק משום הדילמה שעמדה בפניו, ותו לא.

      צודקת מאד : לא רק הבגידה היא האישיו אלא החוצפה של אותה אשה להופיע אצלנו

      כמו "לרוץ ולספר לחברה כמה הולך לה". זה הרגיז אותנו נורא, בשעתו.

      אני חושב שכבר אז, היו בקיעי ראשונים במרקם הנישואים של הזוג הזה.

      שבת שלום !

        

       

       

        27/6/08 18:53:

      מרתק!

      אגב, בגמרא כתוב שבשביל שלום בית מותר לשקר...

       

      כוכב ענק לך לשבת נפלאה!

        27/6/08 18:51:

      *

        27/6/08 18:33:
      אתה כותב מקסים*
        27/6/08 18:06:
      מיכאל, סייג לחוכמה שתיקה. אני נוכחת יותר ויתר שככל שאני שותקת , אני חכמה יותר. אבל האמת היא, שרק ליבך יכול לתת לך מענה. ואתה היית שלם עם החלטתך וזה מה שחשוב. סיפור צמויין. דילמה אמיתית. תודה, ורד.
        27/6/08 17:03:

       

      צטט: צלילי הלב 2008-06-27 08:57:51

      סיפור יפה מיכאל

      גם אני חושבת שהחלטת נכון אז

      אין לעולם לדעת מה באמת מתרחש בין הסדינים של הזוג,

      ומה טיב היחסים שלהם באמת

      וזה לקיחת אחריות ענקית על הגורלות שאינם שייכים לנו

      סיפור עצוב ומפתיע,

      אישה שמחליטה לעשות מעשה וכל כך שלמה ושלווה עם זה

      נשמע לי קצת אכזרי....

      מוזר לי

      .............

      תודה צלילי הלב על תגובתך.

      אכן באותם ימים התנהגות האשה ההיא, הלכאורה כל כך נורמטיבית, נראתה לנו משונה. אבל בחיים קורים גם דברים מוזרים.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 16:59:

       

      צטט: מאיה מיס 2008-06-27 08:53:38

      מיכאל

      מה שקרה קרה

      וזה לא קשור אליך

      אם היית מספר לו או לא

       

      ויותר מזה-

      זה מה שהיה צריך לקרות

      אל תיקח את זה עליך.

      סופ"ש רגוע ומהנה

      מאיה

      ...........

      תודה מאיה על תגובתך.

      לא , לא לקחתי זאת עלי. אבל באותם ימים היו לי חיבוטי נפש ולא היה לי קל עם זה.

      שבת שלום !

      שלך

      מיכאל

       

       

        27/6/08 16:57:

       

      צטט: איירבוס-max 2008-06-27 08:12:46

      ההתלבטות שלך אז, מיכאל, היתה קשה.

      ההחלטה שלך אז היתה נכונה.

      ומה שקרה קרה - לטוב או לרע!

       

      בתור קיבוצניק לשעבר (כן - גם אני) יש לי בזכרון

      טונות של סיפורים מעין אלה:

      חברה קטנה וסגורה מייצרת סיפורים גדולים שנפתחים ברבים.

      .......

      תודה , ידידי על תגובתך.

      הדבר אירע בעיר הגדולה.

      סיפורים כאלה יתכנו בכל מקום, כקטן כגדול.

      שבת שלום !

       

       

        27/6/08 16:56:

       

      צטט: דליה אלעזר 2008-06-27 07:50:21

      מיכאל יקר,

      חשבתי על הדילמה.....ויצא לי לנהל שיחה ארוכה עם חברה מאוד טובה שלי.....

      שאמרה לי משהו מאוד יפה:

      שהבגידה היחידה שקיימת: כאשר אנו לא הולכים עם ליבנו!

      ירמיק מעלי נתן תשובה שהקסימה אותי ביושרה!

       

      מחבקת, שבת-נפלאה,

      דליה

      ........

      דליה יקרה,

      במישור התיאורטי חברתך צודקת. אבל האם ניתן לנו תמיד ללכת אחר מאויינו?

      לא חושב.

      תודה על דברייך, ושבת שלום !

      שלך

      מיכאל

       

        27/6/08 16:53:

       

      צטט: ירמיק 2008-06-27 06:55:57

      מיכאל בוקר טוב

      אכן מיכאל זהו סיפור מהחיים עצמם

      בנאלי עם סיבות ברורות, גם הגבר

      וגם האישה הם בעלי תשוקות ורגש,

      האישה כאן לא נפלה קורבן היא פשוט

      הלכה אחרי ליבה, משהוא היה עכור

      ביחסים עם הבעל והיא הסתכלה לצדדים

      טוב שלא גילית דבר והעובדה שהם התגרשו

      נובעת ממערכת יחסים פגומה שנמשכה שנים,

      בברכה אמיצה - ירמיק.

      ........

      ירמיק יקר,

      הסיפור לקוח מהחיים עצמם ועל החיים.

      אם הסיפור לדעתך בנאלי , אז גם החיים...

      האשה לא הלכה אחרי לבה אלא אחרי תשוקתה. כי אהבה לא היתה שם.

      אך לא בזה עניינו של הסיפור אלא בתיאור מצב בו אנו , כבני אדם נמצאים בפני דילמות לא פשוטות, ואף מעיקות.

      שבת שלום !

      מיכאל

       

       

        27/6/08 16:46:

       

      צטט: kiki27 2008-06-27 06:37:24

      מיכאל ידידי,

      סיפורים כגון זה יש לנו

      על ימין ועל שמאל..

      יש הרבה דילמות בחברות טובה

      מכירה את זה אפילו מקרוב..

      לעולם לא נבין נפשו של אדם

      בדידות? ריגושים?

      אבל לדעתי, נכון עשית!

      והנה - הגורל פעל "לטובתך"..

      כוכב לזכרונות שלנו (שלא תמיד נעימים) :-))

      ............

      קיקי יקרה,

      צדקת מאד. בדידות וריגושים. אך לא רק זאת.

      היו עוד דברים שעדיין אינני יודע, ולא אדע לעולם.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 16:43:

       

      צטט: סי~לית 2008-06-27 04:38:50

      זכרונות שכאלה לעיתים כמו בית ספר של החיים.

      עצוב שהמציאות לעיתים כזו.

      ...........

      תודה רבה, סיגל

      ושבת שלום !

       

       

       

       

        27/6/08 16:42:

       

      צטט: גל (שיר אביב) 2008-06-27 03:32:29

      מיכאל יקר..

      הייתי נוהגת כמוך..

      סיפור עצוב, אבל אני מאמינה שמה שצריך לקרות - קורה..

                                                        * ...........

      גל ,

      המון תודה על תגובתך !

      שבת שלום !

       

        27/6/08 16:40:

       

      צטט: עדנוש 2008-06-27 03:12:18

      כל כך אופיני לך

      לספר כזה סיפור

      איפה יש עוד אנשים כמוך

      ישרים, נאמנים.

      לכן אני אוהבת אותך כל כך

      כבר 35 שנה

      כוכב יקירי

      ............

      תודה עדנוש יקרה,

      35 שנה ? 

      באמת?  איך לא ידעתי?

      שבת  של הרבה אהבה וכיף !

      מיכאל

       

        27/6/08 14:55:

      חושבת איך להפריד בין הסיפור כסיפור, כלומר מבחינת אופן תיאור הדברים וכד', לבין התוכן שלו. ומוצאת שקשה לי לעשות הפרדה. אז אומר כך: היה לי מרתק לקרוא. פיסת חיים שהיטבת לתאר.

      באשר לך, לא כמספר אלא כאחת הדמויות בסיפור, אומר שנהגת בהתאם לתחושתך אז, ואין טעם להשקיע מחשבה. עשית מה שהרגשת שהיית אמור לעשות. לכשעצמי, איני סבורה שלו נהגת אחרת, הדברים ביסודם היו משתנים.

      והערה בסוגריים, דבר שמטריד אותי - הופעה בפרהסיה עם משהו שאמור, לדעתי, להיות מוצנע. לא מסתדר לי.

        

       

        27/6/08 14:02:

       

      צטט: פ ר י @@@ 2008-06-27 02:06:35

      היי מיכאל ,

      נירה בעצם גילתה תכונה שהיא איננה ראוייה לאמונה , ולכן היא היתה מתאדה אצלי מיד . לא הייתי מארחת אותה אצלי עם גבר זר , בשום פנים ואופן !!! מי שמכיר אותי מקרוב יודע , שאין לי בעיה לעשות זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים . בפרט כאשר הבעל הוא חבר שלי לחיים . אילו אני יודעת על אדם אחר שאינו חבר , הדבר היה עובר לסדר היום . (כי לא ממש איכפת לי) אני יודעת שתגובתי זו מנוגדת לדיעות שקיבלת כאן . אין לי בעיה עם האמת שלי , ועם היושר שמנחה את חיי . אני לא באה לבקר אותך וגם לא לשפוט אותך , ובטח שלא לגרום לייסורי נפש מיותרים . הסיפור הזה הוא אחד מיני רבים שמהווים את תסריט החיים . אני לא יודעת אם הפתגם האומר : "לפעמים שתיקה שווה זהב" - מוכיח את "חוכמתו" בזמן אמת . שבת שלום לך ולכל באי הפוסט . 

      ................

      תודה רבה, פרי.

      בזמן אמיתי הכל משתנה. כי את הנעשה קשה להשיב.

      להמחשה :

      אני מכיר אדם מאד מפורסם שידע על בגידת אשת חברו הטוב , שהוא אדם מפורסם עוד יותר (לא אתן אפילו רמז קטן מי השניים).

      לאחר שבועות של התלבטות קשה, גילה הראשון שציינתי, את עניין הבגידה לחברו הטוב. כתוצאה מכך, התגרשו השניים במיידית. היו אלה גירושים מאד מתוקשרים וכואבים.    בבקשה :  חמר למחשבה.

      נשאף רק לטוב !

      שבת שלום !

      מיכאל

       

        27/6/08 13:53:

       

      צטט: rov 2008-06-27 02:02:06

      אכן, דילמה מאוד קשה ומייסרת אבל נראה שהדרכים או ההשגחה העליונה הובילו אותך להגיע להחלטה הנכונה ואין מה להצטער עלכך.

      יפה מיכאל שבוע טוב.

      .......

      רוב יקר,

      תודה על תגובתך.

      באותם ימים היה לי קשה עם הסיפור הזה. חלפו מאז כל כך הרבה שנים, ועודני זוכרו לפרטיו הקטנים. מי אמר שהחיים הם פיקניק ?

      שבת של אור וטוב  !!!

      מיכאל

       

        27/6/08 13:50:

       

      צטט: mikiasi 2008-06-27 02:00:02

      כן מיכאל בחכמה רבה נהגתה,

      אתה היית מקרב את הקץ ואחר כך סובל מרגשי אשמה.

      אבל אפשר להבין כי  מאותו ערב שהיא באה עם המאהב

      לביתך נזרע זרע הפורענות,

      ביהדות היא הופכת להיות אסורה על בעלה ובועלה

      והקבלה מספרת שחיה שלה וחיי המאהב יהיו קשים

      .........

      תודה מיכאל.

      אינני בקיא ברזי הקבלה.

      היא דנה, כידוע לי, בעניינים עמוקים של מוסר,  מן הסתם גם כשמדובר בחיי אישות.

      כיוון שהייתי מקורב לנפשות הפועלות , כפי שתואר בסיפור שלי, היה לי מאד קשה עם זה.

      נקוה ונשאף לטוב !

      שבת שלום !

       

        27/6/08 13:46:

       

      צטט: נפרטיטי המלכה 2008-06-27 01:17:06

      אני מצטרפת גם לדעתה של פנינה.מה שצרי לקרות ככך או אחרת.

      רפאלה

      צטט: אבן חן 2008-06-26 21:58:11

      מיכאל

       

      אני באה מהאסקולה שגורסת

      שכל שקורה צריך לקרות

      כזו אני.

      לעניות דעתי, בחרת נכון שלא לספר לחברך.

      ייתכן ובכך נתת למשפחתם עוד 5 שנים של תא משפחתי.

      והנה ראה, גם ללא  גילוייך התא התפרק מאליו.

      כנרא שכך היה אמור לקרות.

       

      פנינה

       

      ...............

      תודה רבה, רפאלה.

      חבל רק שזה קרה. משהו בלתי נמנע.

      שבת של שלוה ושלום, יקרה.

      שלך

      מיכאל

       

       

        27/6/08 13:45:

       

      צטט: דליה אלעזר 2008-06-27 00:35:54

      הי מיכאל,

      חברותך מעוררת כבוד! באמת!

      אתה איש בעל ערכים מאוד גבוהים, דבר המעורר בי אליך כבוד רב!

      באשר לדילמה,

      קרה לי סיפור דומה....אבל יותר חמור.....

      יש לי חברה מאוד טובה, כמו אחיות בדם,

      הייתה נשואה לאיש צבא, חתיך "הורס" מה שנקרא, והיה בטוח בכיבושיו הרבים....עד שיום אחד אירחתי אותם בבייתי בגבעתיים, בעלי אז היה בחו"ל, וערכתי להם מיטה זוגית בסלון ואני ישנתי בחדרי.....באמצע הלילה הוא נכנס למיטתי והחל לגפף את גופי, אני קפצתי וסילקתי אותו בבושת פנים.....אבל לא העזתי לספר לה דבר......שתקתי.

      עד שיום אחד, באה אלי ובכתה שתפסה אותו "על חם"....ולא ידעה את נפשה....

      אני שכעסתי מאוד, פשוט סיפרתי לה את הבמיקרה שהיה....ותמכתי בה שתתגרש....

      היום, אחרי שנים רבות, היא מודה לי מאוד על שפקחתי את עינייה, והצלתי אותה משנים שלחיות בצילו של איש "שקרים"....

       

      לדעתי, אל לנו להתערב ישר ובמהירות, אלא אם מזהים "דפוס" התנהגות חולני ובוגדני....

       

      כל דבר לגופו.....

       

      כל כך אוהבת את כנותך,

      מחבקת, דליה

       

      ...............

      דליה יקרה, את משו משו.

      יודעת לרגש.

      אכן סיפורך חמור בהרבה, מה גם שאת חווית זאת על בשרך.

      אישית כעסתי מאד לשמוע על התנהגות ה"חבר" ההוא. פשוט מקוממת אותי החוצפה של הבחור.

      נשאף, אם כן לטוב.

      תודה רבה רבה , יקרה !

      שבת שלום !

      שלך

      מיכאל

       

        27/6/08 13:38:

       

      צטט: פמה תופדהן 2008-06-27 00:29:00

      יקירי

       

      אם רק היית מניח אוזן על אחד מקירות הקליניקה שלי הוא היה מספר לך עוד מאות סיפורים כאלה.

      .............

       

      פמה ידידי,

      הסיפור לא מדבר רק על בגידה או על סטטיסטיקות.

      כי אם לא היו בגידות בעולם, ממה היו מתפרנסים סופרים רבים ותסריטאים לאלפים?

      עניינו של הסיפור הוא בדילמה.

      והאמן לי, היא לא היתה קלה. לא בשבילי, בכל אופן.

      שבת של שלום!

       

       

       

       

       

        27/6/08 13:34:

       

      צטט: lilach g 2008-06-26 23:40:28

       

      יפה סיפרת את הסיפור. מאוד קשה לשפוט אנשים במצבים כאלה. אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה שם בפנים ... אולי את הבגידה שלה ראיתם ואת שלו לא ... אני חושבת שפרידות ופירוק התא המשפחתי לגיטימיים כאשר הביחד לא טוב! וכנראה שזה מה שהיה שם ... *

      .....

      תודה לך, לילך.

      אכן משהו נפגם בין השניים ובגידת האשה היתה רק סימפטום של משהו לא טוב...

      אך מדוע היה עליה להעמיס זאת עלי ועל אשתי?  זאת לעולם לא אדע.

      כנראה באיזשהו מקום, ובזמן כלשהו ,היה עלי להוציא את הסיפור הזה לאור.

      והנה הוא בפני חבריי שב"קפה".

      סיפור אמיתי מן החיים, המעורר שאלות ותהיות.

      נשאף נא רק לטוב, יקרה.

      שבת שלום !

      מיכאל

       

        27/6/08 13:28:

       

      צטט: גילוש 6660 2008-06-26 23:21:21

      דילמות מוסריות -

      התחום האהוב עלי ביותר...:)

      אני רוצה להרגיע אותך -

      גם אם היית מספר לו, הוא

      לא היה שומע - ובסופו של

      דבר היה מנתק איתך את הקשר

      ולא איתה.

      הגרושין היו בדיוק בזמן שהתאים לשניהם

      להסתכל על החיים שלהם ולהחליט...

      לא קשור אליך !

      *

      .....

      תודה רבה, גילוש.

      בודאי שלא קשור אלי, אך כשזה קורה, מבלי שתרצה, אתה מרגיש שאתה איכשהו

      קשור... אפילו קשר של ידיעה...

      הלוואי שיכולתי לעזור, אך ממש לא יכולתי...

      שבת שלום !

       

        27/6/08 13:25:

       

      צטט: limor42 2008-06-26 23:06:17

      פעלת מתוך תחשות בטן שזה מה שצריך לעשות ,
      ואכן כנראה שכך היה צריך לקרות כי מה שצריך לקרות ,
      בסופו של דבר  קורה בכול מקרה.
      אבל תמיד הגורל נתון והרשות נתונה.
      חומר למחשבה...
      אהבתי *.
      ...........
      תודה רבה, למור על תגובתך.
      שבת שלום !

       

        27/6/08 13:24:

       

      צטט: הדסי11 2008-06-26 23:05:07

      כל אדם ומסעו, כל אדם ודרכו ואין על אף אחד להתערב, אנשים אמורים לעבור מסע בחייהם ואין לאף אחד את הזכות לומר או להתערב בעיניינים שבינו ובינה. חברים טובים אמורים לתת תמיכה כשמבקשים מהם.

      חבריך בחרו את חייהם

       

      ...........

      תודה רבה, הדסי, על תגובתך !

       

        27/6/08 13:23:

       

      צטט: טאקילה 2008-06-26 22:56:27

      עמדת מול דילמה קשה, קשה מאוד

      ועמדת בה הכי נכון שיש.

      זו לא שותפות לשקר, זו מחשבה נכונה למנוע פרידה.

       

      למרות שבסופו של עיניין הם לא שרדו את היחד.

      ......

      תודה רבה, טאקי, על תגובתך.

      שבת שלום ! 

       

      עצוב!

       

      עוד אשוב...כשיתחדש המלאי..

       

        27/6/08 11:22:

       

      צטט: המספרית 2008-06-26 22:54:28

      הי מיכאל,

      אני כן הייתי מספרת ליובל, כי לא הייתי יכולה להתאפק....

      אבל אני גורסת שאין טעויות בחיים, כי כל מעשה שלנו נכון מאוד לאותו רגע,

      ולכן באותו רגע שהחלטת לשתוק, זה היה הדבר הכי נכון עבורך.

      כוכב על הפוסט מעורר המחשבה!

      אלומה

      .........

      תודה רבה , אלומה.

      היה לי אז נורא קשה.

      התלבטתי, והחלטתי מה שהחלטתי. פרידתם של השניים, כך נסתבר במהלך השנים, היתה בלתי נמנעת.

      תמיד זה עצוב, אך מן העצבות הזאת , בוקעת תקוה לעתיד (לא, זה לא שיר...)

      שבת שלום !

      מיכאל

       

        27/6/08 11:18:

       

      צטט: ריקי ד. 2008-06-26 22:38:31

      סיפור מעניין

      שסופו גורל.

      לי ברור שלא היה צריך לספר..

      תודה שהבאת.

       

      ........

      תודה רבה, ריקי על תגובתך.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 11:18:

       

      צטט: שושי פולטין 2008-06-26 22:10:13

      גם אני חושבת שנהגת נכון,

      לא תפקידך היה לספר,

       אמת היא שלא יכולת להמשיך להפגש איתם בתנאים שנוצרו,

      כי אז לא היית יכול להסתכל ליובל בעיניים, בצדק.

       

      ......

      תודה רבה, שושי.

      עמדתי בסיטואציה מביכה.

      בכל מקרה זה היה חייב להסתיים רע.

      נקוה רק לטוב.

      שבת של שלום !

       

       

       

        27/6/08 11:16:

       

      צטט: pozit 2008-06-26 22:06:53

      דילמה קשה....שמעתי על סיפור דומה רק שם כל החברה ידעו ושתקו גם....

      חששו  שמא האחוז הקטן שזו עלילת שווא..או שיאבדו את החבר .........

      לאמר לחבר אמת,  את כל האמת???להסתיר.....לא יודע לא כואב.........,

      את האמת דילמה....מה  שהרגשת  ככה פעלת ...ללא חרטות...

      ז ו דעתי

      פוזית

       

      ........

      תודה רבה, פוזית .

      שבת שלום !

       

        27/6/08 11:15:

       

      צטט: guitarwoman 2008-06-26 22:06:35

      מיכאל.

      הדילמה הזאת היא מסוג הדילמות שבא לי לנעוץ בהן את שיניי.

      וכן, כך דעתי.

      אי אפשר לשפוט אנשים. אני חוויתי אכזבה בנישואין, לא "בגדתי" במובן הקלאסי, אבל בעצם, אולי בגדתי בעצמי?

      בדרך כלל, בני זוג יודעים שהקשר ביניהם לא עולה יפה, אבל מסיבות מסויימות אינם יכולים להתיר את הקשר ביניהם .

      יש לי שתי בעיות עם נירה.

      1. היא לא היתה צריכה להביא את גבי למיטת בעלה.

      2. היא לא היתה צריכה להביא אותו אליכם הביתה.

      אחד הסממנים של אנשים בוגרים הינו היכולת לנהוג באיפוק.

      ועכשיו לפוינטה. בוודאי שנהגת בשכל שלא סיפרת ליובל על המקרה.

      היה מעניין, ידידי. כוכב לעניין!

      ........

      תודה רבה אן.

      אני חושב שכאשר הביאה אלינו,את החבר החדש שלה, משהו יסודי ביחסיהם כבר נסדק. פרידתם היתה , כנראה עניין של זמן.  חבל לי.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 11:13:

       

      צטט: שמעון באהבה 2008-06-26 22:05:09

      מיכאל

      סיפור מדהים

      ומרתק

      מגניב

      ....

      תודה שמעון על תגובתך.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 11:12:

       

      צטט: עופרה'לה 2008-06-26 22:03:35

      מיכאל,

      אני מצטרפת לדבריה של פנינה.

       

      באהבה

      עופרה

      תודה עופרה.

      ראי תשובתי לפנינה.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 11:11:

       

      צטט: אבן חן 2008-06-26 21:58:11

      מיכאל

       

      אני באה מהאסקולה שגורסת

      שכל שקורה צריך לקרות

      כזו אני.

      לעניות דעתי, בחרת נכון שלא לספר לחברך.

      ייתכן ובכך נתת למשפחתם עוד 5 שנים של תא משפחתי.

      והנה ראה, גם ללא  גילוייך התא התפרק מאליו.

      כנרא שכך היה אמור לקרות.

       

      פנינה ....

       

      תודה פנינה.

      איני יודע אם הדטרמיניזם עובד בכל הנסיבות.

      כנראה  שלא הכל היה ידוע לי על השניים, מלבד העובדה שהאשה היתה די בודדה,

      בשעות שהיתה זקוקה...

      שבת שלום !

       

        27/6/08 11:03:

       

      צטט: debie30 2008-06-26 21:57:41

      מיכאל, אכן דילמה שאין עליה תשובה

      לספר את האמת? להסתיר את האמת?

      בשני המקרים התוצאה קשה.

      הקושי להסתיר מחבר לשאת את הסוד ולהרגיש חוסר נאמנות מעיק מאוד. 

      והאמת - סופה להתגלות, כפי שקרה.

      ננראה שבחרת באפשרות הטובה מבין השתיים.

      .....

      תודה רבה, דבי.

      שבת שלום !

       

       

        27/6/08 11:02:

       

      צטט: אסנת אלון (אינציגר) 2008-06-26 21:49:54

      סיפור כאוב מהחיים. כוכב.

      תודה רבה , אסנת.

       

        27/6/08 11:02:

       

      צטט: pinkason1 2008-06-26 21:47:46

      סיפור יפה מעניין וקצת כואב, לא בדיוק ידע למי:) אהבתי שבת שלום

      ....

      תודה פינקסון על תגובתך.

      שבת שלום !

       

        27/6/08 08:57:

      סיפור יפה מיכאל

      גם אני חושבת שהחלטת נכון אז

      אין לעולם לדעת מה באמת מתרחש בין הסדינים של הזוג,

      ומה טיב היחסים שלהם באמת

      וזה לקיחת אחריות ענקית על הגורלות שאינם שייכים לנו

      סיפור עצוב ומפתיע,

      אישה שמחליטה לעשות מעשה וכל כך שלמה ושלווה עם זה

      נשמע לי קצת אכזרי....

      מוזר לי

        27/6/08 08:53:

      מיכאל

      מה שקרה קרה

      וזה לא קשור אליך

      אם היית מספר לו או לא

       

      ויותר מזה-

      זה מה שהיה צריך לקרות

      אל תיקח את זה עליך.

      סופ"ש רגוע ומהנה

      מאיה

       

        27/6/08 08:12:

      ההתלבטות שלך אז, מיכאל, היתה קשה.

      ההחלטה שלך אז היתה נכונה.

      ומה שקרה קרה - לטוב או לרע!

       

      בתור קיבוצניק לשעבר (כן - גם אני) יש לי בזכרון

      טונות של סיפורים מעין אלה:

      חברה קטנה וסגורה מייצרת סיפורים גדולים שנפתחים ברבים.

       

        27/6/08 07:50:

      מיכאל יקר,

      חשבתי על הדילמה.....ויצא לי לנהל שיחה ארוכה עם חברה מאוד טובה שלי.....

      שאמרה לי משהו מאוד יפה:

      שהבגידה היחידה שקיימת: כאשר אנו לא הולכים עם ליבנו!

      ירמיק מעלי נתן תשובה שהקסימה אותי ביושרה!

       

      מחבקת, שבת-נפלאה,

      דליה

        27/6/08 06:55:

      מיכאל בוקר טוב

      אכן מיכאל זהו סיפור מהחיים עצמם

      בנאלי עם סיבות ברורות, גם הגבר

      וגם האישה הם בעלי תשוקות ורגש,

      האישה כאן לא נפלה קורבן היא פשוט

      הלכה אחרי ליבה, משהוא היה עכור

      ביחסים עם הבעל והיא הסתכלה לצדדים

      טוב שלא גילית דבר והעובדה שהם התגרשו

      נובעת ממערכת יחסים פגומה שנמשכה שנים,

      בברכה אמיצה - ירמיק.

        27/6/08 06:37:

      מיכאל ידידי,

      סיפורים כגון זה יש לנו

      על ימין ועל שמאל..

      יש הרבה דילמות בחברות טובה

      מכירה את זה אפילו מקרוב..

      לעולם לא נבין נפשו של אדם

      בדידות? ריגושים?

      אבל לדעתי, נכון עשית!

      והנה - הגורל פעל "לטובתך"..

      כוכב לזכרונות שלנו (שלא תמיד נעימים) :-))

        27/6/08 04:38:

      זכרונות שכאלה לעיתים כמו בית ספר של החיים.

      עצוב שהמציאות לעיתים כזו.

       

       

       

        27/6/08 03:32:

      מיכאל יקר..

      הייתי נוהגת כמוך..

      סיפור עצוב, אבל אני מאמינה שמה שצריך לקרות - קורה..

                                                        *

        27/6/08 03:12:

      כל כך אופיני לך

      לספר כזה סיפור

      איפה יש עוד אנשים כמוך

      ישרים, נאמנים.

      לכן אני אוהבת אותך כל כך

      כבר 35 שנה

      כוכב יקירי

        27/6/08 02:06:

      היי מיכאל ,

      נירה בעצם גילתה תכונה שהיא איננה ראוייה לאמונה , ולכן היא היתה מתאדה אצלי מיד . לא הייתי מארחת אותה אצלי עם גבר זר , בשום פנים ואופן !!! מי שמכיר אותי מקרוב יודע , שאין לי בעיה לעשות זאת באופן שאינו משתמע לשתי פנים . בפרט כאשר הבעל הוא חבר שלי לחיים . אילו אני יודעת על אדם אחר שאינו חבר , הדבר היה עובר לסדר היום . (כי לא ממש איכפת לי) אני יודעת שתגובתי זו מנוגדת לדיעות שקיבלת כאן . אין לי בעיה עם האמת שלי , ועם היושר שמנחה את חיי . אני לא באה לבקר אותך וגם לא לשפוט אותך , ובטח שלא לגרום לייסורי נפש מיותרים . הסיפור הזה הוא אחד מיני רבים שמהווים את תסריט החיים . אני לא יודעת אם הפתגם האומר : "לפעמים שתיקה שווה זהב" - מוכיח את "חוכמתו" בזמן אמת . שבת שלום לך ולכל באי הפוסט . 

        27/6/08 02:02:

      אכן, דילמה מאוד קשה ומייסרת אבל נראה שהדרכים או ההשגחה העליונה הובילו אותך להגיע להחלטה הנכונה ואין מה להצטער עלכך.

      יפה מיכאל שבוע טוב.

        27/6/08 02:00:

      כן מיכאל בחכמה רבה נהגתה,

      אתה היית מקרב את הקץ ואחר כך סובל מרגשי אשמה.

      אבל אפשר להבין כי  מאותו ערב שהיא באה עם המאהב

      לביתך נזרע זרע הפורענות,

      ביהדות היא הופכת להיות אסורה על בעלה ובועלה

      והקבלה מספרת שחיה שלה וחיי המאהב יהיו קשים

        27/6/08 01:17:

      אני מצטרפת גם לדעתה של פנינה.מה שצרי לקרות ככך או אחרת.

      רפאלה

      צטט: אבן חן 2008-06-26 21:58:11

      מיכאל

       

      אני באה מהאסקולה שגורסת

      שכל שקורה צריך לקרות

      כזו אני.

      לעניות דעתי, בחרת נכון שלא לספר לחברך.

      ייתכן ובכך נתת למשפחתם עוד 5 שנים של תא משפחתי.

      והנה ראה, גם ללא  גילוייך התא התפרק מאליו.

      כנרא שכך היה אמור לקרות.

       

      פנינה

       

        27/6/08 00:35:

      הי מיכאל,

      חברותך מעוררת כבוד! באמת!

      אתה איש בעל ערכים מאוד גבוהים, דבר המעורר בי אליך כבוד רב!

      באשר לדילמה,

      קרה לי סיפור דומה....אבל יותר חמור.....

      יש לי חברה מאוד טובה, כמו אחיות בדם,

      הייתה נשואה לאיש צבא, חתיך "הורס" מה שנקרא, והיה בטוח בכיבושיו הרבים....עד שיום אחד אירחתי אותם בבייתי בגבעתיים, בעלי אז היה בחו"ל, וערכתי להם מיטה זוגית בסלון ואני ישנתי בחדרי.....באמצע הלילה הוא נכנס למיטתי והחל לגפף את גופי, אני קפצתי וסילקתי אותו בבושת פנים.....אבל לא העזתי לספר לה דבר......שתקתי.

      עד שיום אחד, באה אלי ובכתה שתפסה אותו "על חם"....ולא ידעה את נפשה....

      אני שכעסתי מאוד, פשוט סיפרתי לה את הבמיקרה שהיה....ותמכתי בה שתתגרש....

      היום, אחרי שנים רבות, היא מודה לי מאוד על שפקחתי את עינייה, והצלתי אותה משנים שלחיות בצילו של איש "שקרים"....

       

      לדעתי, אל לנו להתערב ישר ובמהירות, אלא אם מזהים "דפוס" התנהגות חולני ובוגדני....

       

      כל דבר לגופו.....

       

      כל כך אוהבת את כנותך,

      מחבקת, דליה

        27/6/08 00:29:

      יקירי

       

      אם רק היית מניח אוזן על אחד מקירות הקליניקה שלי הוא היה מספר לך עוד מאות סיפורים כאלה.

       

       

       

       

        26/6/08 23:40:

       

      יפה סיפרת את הסיפור. מאוד קשה לשפוט אנשים במצבים כאלה. אנחנו אף פעם לא יודעים מה קורה שם בפנים ... אולי את הבגידה שלה ראיתם ואת שלו לא ... אני חושבת שפרידות ופירוק התא המשפחתי לגיטימיים כאשר הביחד לא טוב! וכנראה שזה מה שהיה שם ... *

        26/6/08 23:24:

      מיכאל יקר....

      החיים הם מביאים אותנו לא אחת לדילמות וכאלה שהן אפילו קשות מאד.

      מקווה תמיד שימצא שביל הזהב.

      רפאלה

        26/6/08 23:21:

      דילמות מוסריות -

      התחום האהוב עלי ביותר...:)

      אני רוצה להרגיע אותך -

      גם אם היית מספר לו, הוא

      לא היה שומע - ובסופו של

      דבר היה מנתק איתך את הקשר

      ולא איתה.

      הגרושין היו בדיוק בזמן שהתאים לשניהם

      להסתכל על החיים שלהם ולהחליט...

      לא קשור אליך !

      *

        26/6/08 23:06:
      פעלת מתוך תחשות בטן שזה מה שצריך לעשות ,
      ואכן כנראה שכך היה צריך לקרות כי מה שצריך לקרות ,
      בסופו של דבר  קורה בכול מקרה.
      אבל תמיד הגורל נתון והרשות נתונה.
      חומר למחשבה...
      אהבתי *.
        26/6/08 23:05:

      כל אדם ומסעו, כל אדם ודרכו ואין על אף אחד להתערב, אנשים אמורים לעבור מסע בחייהם ואין לאף אחד את הזכות לומר או להתערב בעיניינים שבינו ובינה. חברים טובים אמורים לתת תמיכה כשמבקשים מהם.

      חבריך בחרו את חייהם

        26/6/08 22:56:

      עמדת מול דילמה קשה, קשה מאוד

      ועמדת בה הכי נכון שיש.

      זו לא שותפות לשקר, זו מחשבה נכונה למנוע פרידה.

       

      למרות שבסופו של עיניין הם לא שרדו את היחד.

       

      עצוב!

       

      עוד אשוב...כשיתחדש המלאי..

        26/6/08 22:54:

      הי מיכאל,

      אני כן הייתי מספרת ליובל, כי לא הייתי יכולה להתאפק....

      אבל אני גורסת שאין טעויות בחיים, כי כל מעשה שלנו נכון מאוד לאותו רגע,

      ולכן באותו רגע שהחלטת לשתוק, זה היה הדבר הכי נכון עבורך.

      כוכב על הפוסט מעורר המחשבה!

      אלומה

        26/6/08 22:38:

      סיפור מעניין

      שסופו גורל.

      לי ברור שלא היה צריך לספר..

      תודה שהבאת.

        26/6/08 22:10:

      גם אני חושבת שנהגת נכון,

      לא תפקידך היה לספר,

       אמת היא שלא יכולת להמשיך להפגש איתם בתנאים שנוצרו,

      כי אז לא היית יכול להסתכל ליובל בעיניים, בצדק.

       

        26/6/08 22:07:

      ידידי

      קשה הדילמה, הסיפור לא קל.

      מעורר תהיות ומחשבות אודות מהות האהבות והנאמנויות.

       

       

        26/6/08 22:06:

      דילמה קשה....שמעתי על סיפור דומה רק שם כל החברה ידעו ושתקו גם....

      חששו  שמא האחוז הקטן שזו עלילת שווא..או שיאבדו את החבר .........

      לאמר לחבר אמת,  את כל האמת???להסתיר.....לא יודע לא כואב.........,

      את האמת דילמה....מה  שהרגשת  ככה פעלת ...ללא חרטות...

      ז ו דעתי

      פוזית

        26/6/08 22:06:

      מיכאל.

      הדילמה הזאת היא מסוג הדילמות שבא לי לנעוץ בהן את שיניי.

      וכן, כך דעתי.

      אי אפשר לשפוט אנשים. אני חוויתי אכזבה בנישואין, לא "בגדתי" במובן הקלאסי, אבל בעצם, אולי בגדתי בעצמי?

      בדרך כלל, בני זוג יודעים שהקשר ביניהם לא עולה יפה, אבל מסיבות מסויימות אינם יכולים להתיר את הקשר ביניהם .

      יש לי שתי בעיות עם נירה.

      1. היא לא היתה צריכה להביא את גבי למיטת בעלה.

      2. היא לא היתה צריכה להביא אותו אליכם הביתה.

      אחד הסממנים של אנשים בוגרים הינו היכולת לנהוג באיפוק.

      ועכשיו לפוינטה. בוודאי שנהגת בשכל שלא סיפרת ליובל על המקרה.

      היה מעניין, ידידי. כוכב לעניין!

        26/6/08 22:05:

      מיכאל

      סיפור מדהים

      ומרתק

      מגניב

        26/6/08 22:03:

      מיכאל,

      אני מצטרפת לדבריה של פנינה.

       

      באהבה

      עופרה

        26/6/08 21:58:

      מיכאל

       

      אני באה מהאסקולה שגורסת

      שכל שקורה צריך לקרות

      כזו אני.

      לעניות דעתי, בחרת נכון שלא לספר לחברך.

      ייתכן ובכך נתת למשפחתם עוד 5 שנים של תא משפחתי.

      והנה ראה, גם ללא  גילוייך התא התפרק מאליו.

      כנרא שכך היה אמור לקרות.

       

      פנינה

        26/6/08 21:57:

      מיכאל, אכן דילמה שאין עליה תשובה

      לספר את האמת? להסתיר את האמת?

      בשני המקרים התוצאה קשה.

      הקושי להסתיר מחבר לשאת את הסוד ולהרגיש חוסר נאמנות מעיק מאוד. 

      והאמת - סופה להתגלות, כפי שקרה.

      ננראה שבחרת באפשרות הטובה מבין השתיים.

       

      סיפור כאוב מהחיים. כוכב.
        26/6/08 21:47:
      סיפור יפה מעניין וקצת כואב, לא בדיוק ידע למי:) אהבתי שבת שלום

      פרופיל

      מיכאל 1
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      ארכיון