| אז בינתיים עבר למרבה הצער יום השנתיים של גלעד ובקרוב יחלוף מועד זה גם לאודי ואלדד שגורלם.כעת מאוד מעורפל. אז עושים איזה קמפיין כורסא, מחליפים תמונות, בודאי לא פסחתם על ההתגוששות בעד ונגד שפתח בלוגר אחד בקפה (וגילוי נאות, גם אני הגבתי, אך לנושא אחר, קביעת אשמות ללא מידע) שמלבד המיאוס לממשלה שאפיין כמעט את כולם, עסקו רבים, כל אחד מנקודת ראותו ב"בעד ונגד" הקמפיין.אז ככה, מקביעת אשמתו של אולמרט, ללא שום בסיס, לא נקדם דבר. הדחיה שחשים ומביעים כלפי כל הממשלה, גם בה אין תועלת. בהטרפה ההדדית שלוקחים בה חלק כעת רבים וטובים, לא רק שאין תועלת אלא לדעתי, החרדה והמצוקה שהיא מבטאת אף מזיקה לעמדת המיקוח עם החמאס והחזבאללה שריחה של החרדה בשבילם כנקטר האלים. אנחנו במידה מסוימת קורבן של משחק מכור. מאחר וזה, בואו נודה על האמת,"ענף מסחרי" שבו אנו נכשלים שנים ארוכות (תחת ראשי ממשלה אחדים, מהם מוצלחים בתחומים אחרים). בסוף, תיאלץ הממשלה כבעבר, לסגת מכל הלחשים וההשבעות, ולתת להם את מירב מבוקשם ובינתיים הכל שקורה סביבנו בהקשר זה, פוגע בנו ובתדמיתנו, גם זו העצמית וגם בעיני החוטפים.לשאלה מדוע זה משחק מכור, התשובה ברורה כל כך שזה כואב. רב הציבור סבור שלא צריך לעכב עסקה, כי כך היו רוצים שינהגו בם או בבני משפחתם, אילו היו נופלים בשבי החמאס או החזבאללה, בנוסח הציווי הקטגורי של קאנט. מכיוון שמצד אחד (ישראל) יש הכרח שהעסקה תתבצע ומצד שני "סוחרים לא הגונים" שנוקבים במחיר מהשמים (ושכאשר תסכים לו אולי יוכפל, ואני חושש שאפילו זוכה פרס נובל בתורת המשחקים לא יהפוך את זה למשחק רווחי לישראל.אז מה בעצם אני מציע? הרעיון שאעלה מתיחס לעתיד שכן כעת אין מנוס מלהמשיך ולסכם עסקה, אלא אם יש לגופי הבטחון מידע מובהק ומשכנע אחרת. אבל, אולי מוטב לחשוב איך ניתן להיות במצב יותר טוב משתקרה החטיפה הבאה שעד כה נכשלה, למרבה השמחה. מעבר היערכות מעשית למניעה והגברת מודעות לערנות החשובה צריך להשקיע בשני כוונים, למצוא דרך לשנות את כללי המשחק כלפי האויב ולשנות את תפיסת הנושא בבית. למשל לשחרר אסירים פלשתינים באורח יזום ושוטף (ניתן בוודאי לבחור אלפים שלא ייכנסו למעגל הרצחני מייד עם השחרור), איני יודע אם זה יהיה עשרה לשבוע או מאה כל חודש. רצף מהלכים כאלה,סביר שיפעל כמנטרל הרגשת הייאוש לפחות אצל חלק מהפלשחינאים. אבל זה לא רק "הרצון הטוב" אלא הוצאת העוקץ מטקסי שחרור האסירים. מהלך שבועי או חודשי כזה, אחרי מספר מחזורים, יהפוך את הטקס למשמים, משפחתי בקושי. אך גם מול החיזבאללה המצב החדש מועיל שכן יקטין את הכדאיות לדרוש שחרור של אסירם פלשתינאים כפי שקורה שוב. מה שאינו מצרך נדיר, אין לו מחיר גבוהמה שאין לא מחיר גבוה, מפתה פחות את החוטפים (סיכון מול תועלת)הפיתוי לחטוף קטן, פחות משאבים, פחות נסיונות וכנראה יחדה בהצלחות.לגבי הישראלים, אין ספק שמחזורי השחרור הראשונים ילוו בהתנגדות רבה ולא יהיו קלים לעיכול אבל אנא חישבו קדימה יותר ותבינו שאין בריא מהחזרת נושא האסירים לפרופורציות לסיום, אני מבין שיש קושי לקבל את הכתוב וזה מזמין מהומה אך עדיף, לעסוק בפיתוח ובטיפוח רעיונות חלופיים שיביאו אף תועלת רבה יותר. |