השכנים רובם ככולם ישנים, אף לא אחד מהם ער לתרחיש של מעלית נתקעת. כשהוא עודנו בקומה הראשונה, מול דלת המעלית, מחליט מארק לפעול, מנסה לאתר את הקומה בה נתקעה המעלית, כל כולו מרוכז בקולות שנשמעים מבפנים, מנסה לבחון כמה קומות עליו לעלות. מתחיל לטפס במדרגות, עולה קומה ועוד קומה ועוד קומה, אגלי זיעה ניכרים על מצחו, נשימתו כבר אינה סדירה, מרגיש כמו אחרי טיפוס הרים. חייב להפסיק לעשן, כך הוא משכנע את עצמו אבל לא קונה את זה. עלה עד לקומה השביעית, מרגיש כמו פגר מת, נזכר שלא מזמן היה עולה 15 קומות, בקלילות, בלי למצמץ ותמיד יכול היה לעלות הרבה יותר וגם הרבה יותר מרוני, ההוא שיצא הערב ל"דייט". נדמה לו שהיא בקומה השביעית, מאחורי דלת המעלית, מנסה לתקשר איתה, מנסה למשוך את תשומת ליבה תוך שהוא טופח על הדלת בכף ידו. קולה נשמע פתאום ברור כל כך, "זו אני, אריאלה השכנה מוועד הבית, תוציאו אותי בבקשה, חשוך כאן ומפחיד". אל תדאגי גב' אריאלה, זה מארק מקומה ראשונה, השכן החדש שעבר לכאן לפני כמה ימים, אני מיד עולה לקומת הגג ומתחיל לחלץ אותך, רק תהיי רגועה, אני יודע שלא נעים שם בפנים. בסדר, בסדר, ענתה לו, אבל תבטיח לי שאתה לא עוזב אותי כאן, תבטיח שאתה חוזר ומהר. מבטיח, מבטיח, עונה לה מארק בקול רם וטיפה מהוסס כמו לא מאמין בעצמו.

בשארית כוחותיו, עולה מארק עוד 3 קומות, פותח את דלת חדר המעליות, ניגש ללוח בו מופיעות הוראות החילוץ וכועס על עצמו שמעולם לא טרח בחייו לקרוא או לתרגל פעולת חילוץ. יש לו ידיים טובות וחוש טכני מפותח, אז הוא ידע שיסתדר. מיד החל בפעולת החילוץ, כיבה מפסקי חשמל תוך שהוא צועק לפיר המעלית "אריאלה ! אל תפחדי, אני חייב לנתק את החשמל לכמה רגעים". קולו הפעם היה סמכותי וחזק יותר, הרגיש טוב עם עצמו, ואריאלה ללא ברירה שמה את מבטחה בו, השיבה לו שזה בסדר אבל שיזדרז, חשוך לה מדי ולא נעים. ארבע דקות של חילוץ, לא יותר, מארק הצליח להביא את המעלית לנקודה הנכונה, פתח דלתות והוציא את שכנתו, אריאלה, אישה נאה ומטופחת מאוד, בשנות החמישים לחייה ועל פניה תחושת הקלה. רצתה להודות למארק, לא ידעה איך תעשה זאת, מיד חשבה על עוגיות הדבש, אלה שהכינה במו ידיה, עוגיות אותן היא מכינה מזה שנים רבות במתכון סודי משלה. הציעה לו לבוא אליה ללגום קפה ולטעום מעוגיותיה ששמן יצא למרחקים. מארק מנומס, לא נעים לו להיכנס לבית השכנה בשעת לילה מאוחרת, ניסה לסרב בעדינות, אבל אריאלה התעקשה. אני לבד, אתה לא מפריע לאף אחד, גם ככה לא אוכל להירדם עכשיו. מחוסר ברירה ומתוך תחושה דומה לזו של אריאלה, הבין שגם הוא לא יוכל להירדם כ"כ מהר. חייך לאריאלה, עזר לה לפתוח את דלת ביתה ונכנס אחריה פנימה.

הבית מסודר וידה של אריאלה ניכרת בכל פינה. בזווית העין קולט מארק אוסף של תמונות, מבקש רשות מאריאלה וזו שמחה שיש מי שמתעניין בתמונות שבסלון. תרגיש חופשי, אלה הם תמונות משפחתיות, אני בינתיים אמזוג קפה ואתן לך לטעום מהעוגיות שלי. מארק כבר שכח שהשעה מאוחרת ומחר יש לו יום עבודה, סייר סביב התמונות, בחן את הדמויות עד שהגיע לתמונה עם המסגרת הכחולה... הביט בתמונה... דופק ליבו החל לגבור ולגבור תוך שניות ספורות... פניו החלו להחוויר... גופו הפך סחרחר... ובקול חנוק של ממש תוך שידו הימנית אוחזת בכסא שלצידו, הצליח בקושי לומר "אריאלה" אבל היא לא שמעה דבר, רעש המים הרותחים בקומקום גבר על קולו הרפה...

המשך יבוא