לא מבינה למה קיבלתי ממנו היום כרטיס ברכה "יום מלא אהבה ממני!". לא ראיתי שהוא פנה אליי כשהיה בארץ וזמין. רק כשהם מתרחקים לארה"ב, הם פתאום מתמלאים ערגה, מתיקות, ועניין. חוצפה!
קוראים לו מיקי. עכשיו פתאום הוא מופיע כמייק מאילינוי. כשהיה באתר ההיכרויות שמר אותי במועדפים, אך מעולם לא פנה אליי. אני לא מיהרתי ליזום. ניסיוני לימד אותי, שאם אני היא היוזמת, הם לא מגיבים. למה? השד יודע! ככה זה אצלי, ובאמת, אין טעם לנסות לפענח את הדפוס המפותל שבו מופיעים ונעלמים הגברים בחיי מאז התגרשתי.
אז הוא שמר אותי במועדפים – בשביל מה בעצם, אם לא עשה עם זה כלום? שיהיה לו מה לעשות בלילות חורף קרים – להסתכל שוב ושוב בתמונה שלי? בחיי שאני לא מבינה אותו. אולי הוא רימה בכרטיס והוא לא גרוש, אלא נשוי וקרן האור היחידה שלו בחיי הנישואין החשוכים שלו היא........אני? או שאולי אני מין דיווה כזאת בשבילו, כמו נרות חנוכה, רק להתבונן בי ולא לעשות בי שימוש?
היה לי מישהו כזה פעם. הוא היה מביט בי בעיני עגל מזוגגות כל זמן הפגישה, רק מביט ומקשיב. כשהתעייפתי מלדבר על מזג האוויר, גם אז לא פתח את פיו, אלא אם המלצרית שאלה אותו אם הוא גם כן רוצה להזמין משהו, או רק להסתכל על הקפה ההפוך שאני הזמנתי. כן, הוא היה נעול על התפיסה המקודשת, שבדיווה לא נוגעים, כי אז, רחמנא לצלן תאבד את כל תכונותיה האלוהיות, ותהפוך לסתם אישה בשר ודם. אז הוא לא נגע. האם גם מיקי-מייק כזה?
יום שלם התלבטתי מה לעשות. לענות לו, או לא? אם אענה, יש חשש, שאאבד את מעמדי הגבוה כדיווה, ואז הוא ייעלם. אם לא אענה, יש חשש, שהוא יחשוב שאני סנובית, ואז ייעלם. אז אולי אשלח לו גם כן כרטיס ברכה, ללא כל מילה מצורפת?
הבעיה היא שמגוון הכרטיסים באתר ההיכרויות הזה לא מתאים כלל למקרה שלנו. "אפשר להזמין אותך לקפה?" הוא הרפתקה יקרה אם ירצה לקפוץ בקלילות בבואינג 747 מאילינוי לנתב"ג שלנו, רק כדי לשתות אתי קפה ולחזור. "את חמודה!" היה יכול להתאים, אם אני הייתי הגבר מבין שנינו. "מזל טוב ליום ההולדת", קצת אינטימי מדי, "תודה על הדייט הנפלא" – אולי עוד עשר שנים זה יתאים, "חג שמח" יכול היה להתאים, אבל החג האחרון, שבועות, כבר חלף לו לפני חודש. |