אתמול הרציתי שוב על חסמים בקורס להכשרת אנשים לאימון אישי בטכניון. חסמים - אותם הרגלים עיקשים שחוזרים ומכשילים אותנו. הסברתי על חסמים בכלל ועל החסמים שלי, איך אפשר להתמודד איתם, וכמה זה קשה. השתמשתי גם בדימוי הידוע של קרסון לחסם כ"שדון" היושב על הכתף שלנו. אני לא בטוח כמה אנשים מודעים לכך שהרצאה היא סוג של הופעה. כדי לעשות את זה טוב צריך לתת Performance. ארבע ורבע שעות. תראו לי סטנדאפיסט שעומד בזה. אני אוהב את זה, אבל זה מתיש, במיוחד כשמדובר בקבוצה לא מוכרת. 

אז בדרך הביתה פתחתי את החלונות כדי שהרוח תשטוף אותי בכבישים הפתוחים, והגברתי את העוצמה ושמעתי שוב את הדיסק של פט מורטון – יוצר וזמר בלדות נפלא שהכרנו לאחרונה בפסטיבל סולם יעקב. איש מדהים באמת. Bard מודרני.  אחד השירים האחרונים בדיסק שקנינו שם הולך ככה: 

Say you 're down in the deeps of your mind again, scrambling 'round.

Just like before your convinced there's no hope to be found

But as simple as human kind, and this truth can be easily missed:

St. George slew the dragon 'cause dragons don't really exist.

(Napoleon's Jukebox ,© Pete Morton, 2007)

 ג'ור'ג הקדוש הרג את הדרקון, כי דרקונים לא באמת קיימים. איזה קונספט מדהים. 

השיר ממשיך עוד, אבל מה זה חשוב. ג'ורג' הקדוש הרג את הדרקון, כי דרקונים לא באמת קיימים.  

מה עם הגרמלינים שלנו, אלו שאנחנו מדמיינים בערפל? אלו שנושפים באזהרה בכל פעם שאנחנו חורגים מגבול הנוחות, מגבול המוכר, ממה שבטוח? חיות קטנות ומגעילות וכל כך קשה לנו איתם. וג'ורג' נלחם בדרקון. דרקון! לא פלא שעשו ממנו קדוש. 

האמת היא פשוטה, וכה קל להחמיץ אותה – ג'ורג' הרג את הדרקון כי דרקונים לא באמת קיימים. 

הם לא באמת קיימים.