שלום לכם, קוראים נכבדים. נעדרתי לזמן רב. לא נראה לי שזה הפריע למישהו אבל כשיהיו כאן אלפי קוראים כל יום, אני בטוח שזה לא יעבור בשתיקה. הבטחתי לכם את הבלוג הכי משוגע ושמח כאן ואני מתכוון לעמוד במילה שלי. הסיבה שלא כתבתי בבלוג כל כך הרבה זמן, היא שאני עומל על הכנת מילון. כן מילון. מילון עם מילים (לא הדבר הכתום הזה עם הגרעינים), מדי כמה שבועות אני יוצא לטיולי התבודדות בג'ונגל, אני מקיים את המנהג הזה כבר כ- 10 שנים, מאז הגיע לכאן הקדוש סאי בבה ברדאם, ממנו הושפעתי רבות אבל אספר עליו בהזדמנות אחרת. באחד ממסעותיי לעומק הג'ונגל (יותר עמוק מאיפה שאני גר), גיליתי שבט קטן מאד של אנשים מדהימים ומסבירי פנים, אנשים אותם לבטח תרצו לפגוש בחשיכה המוחלטת של הג'ונגל, בהתחשב בשאר האופציות. לא אאריך בסיפור המפגש ביננו והידידות המופלאה שנבנתה לאורך הזמן, הרי רק רציתי להסביר למה נעדרתי תקופה ארוכה. כיום, אני מתארח שם במעמד של סגן ראש השבט, לעיתים אני אפילו מרגיש שהוא נותן לי הרבה יותר כבוד ממה שאני נותן לו, כנראה שהחיים בארץ פגעו ביכולת שלי לכבד אנשים אחרים. בכל אופן, לפני כשלוש שנים הוא אפילו "העניק" לי 3 מבנות השבט, המעשה הזה יצר כמה תקריות לא נעימות. כשעמדתי לחזור לביתי אחרי שבועיים במקום, גיליתי ששלוש הבנות אורזות את חפציהן ומתכוונות לבוא איתי. נאלצתי להישאר שם עוד חודש כדי לפתור את התסבוכת הזאת. איבדתי כבר את קו המחשבה(למרות שהרופא שלי מבטיח לי בכל פעם שלא נתקל במוח בריא יותר, בגיל שלי, אני עדיין חושש מאלצהיימר. ביום שאגלה שיש לי אלצהיימר, אכניס איתי למיטה כמה זוחלים ארסיים, אם לא אשכח מזה כמובן). אז איפה אני.... אה, איבדתי את קו המחשבה.

בקיצור, מסתבר שהשבט הזה מיוחד במינו והוא האחרון המשתייך לאותה תרבות אבודה. הם דוברים שפה שנקראת סוספינולה. אין לה שום קשר לספרדית. בשנים האחרונות הצלחתי להשתלט כמעט לגמרי על ידיעת השפה(קיבלתי עזרה גם מפרופסור בסאן סאלבדור)  והחלטתי לערוך מילון ספרדי - סוספינולי - ספרדי. זה נורא מרגש אותי, אני עוזר בהצלתה של שפה נכחדת (למרות שעם קצב ההתרבות במקום, לא בטוח שהיא תיכחד בסוף).

טוב, זה היה הסבר קצת ארוך ללמה לא כתבתי כלום בזמן האחרון וגם זה, רק על קצה המזלג. על מה רציתי לכתוב בכלל?  אה כן, רוחות מלחמה.

אז חשבתי שברחתי מאיזור מטורף עם תרבות של מלחמות ( אפילו נפצעתי פעם אחת במילואים, אני כבר לא זוכר באיזו מלחמה זה קרה. אחת מהן) ופתאום אני מגלה שגם באיזור שאני גר בו, שמלחמות הן דבר כל כך לא שכיח בו (חוץ מהמלחמות עם ה"אדם הלבן", שהיו יותר טבח והשמדת עמים מאשר מלחמות), הולך ומתעצם כח של רשע בדמותו של הדיקטטור המטורף הוגו צ'אבס שברגעים אלו מסניף עוד שורה ארוכה מאד של קוקאין ואומר לעצמו כשהוא מסמן עם מאצ'טה על המפה: "אוקיי, נראה לי שעדיף להתחיל עם קולומביה, אח"כ צ'ילה, אח"כ אקוואדור, אח"כ פנמה, אחרי פנמה כבר יהיה הרבה יותר קל עם מקסיקו..."

אם אתם חושבים שאחמדינג'ד מטורף (והוא באמת מטורף, אין על זה כל ויכוח) אתם לא יודעים מה גדל לנו כאן. האופוזיציה לצ'אבס כבר כמעט לא קיימת ומה שעוד נותר ייעלם בקרוב מאד, לפחות לאיראני הקטן יש אופוזיציה. נראה לי שאנשים לא מעריכים נכונה את חבית חומר הנפץ עליה יושבת כרגע דרום אמריקה ואת ההשפעות שיהיו לפיצוץ כזה על העולם כולו ( הרבה יותר ממחסור בקוקוס ואננס). משבר כזה יגרור את ארה"ב למלחמה גדולה שאין לדעת איך תצא ממנה ומה שמסוכן עוד יותר הוא שלא יהיו לה משאבים לטפל באיזורי סכנה אחרים בעולם שיתחזקו פלאים במקרה כזה. לא פלא איפוא, שאחמדינג'ד ביקר בוונצואלה כבר מספר פעמים, נראה לי שהם מתכננים משהו, האיראני הקטן והנרקומן הגדול.

למדתי בארץ משפט מאד חשוב להתמודדות עם מחשבות מהסוג הזה : "יהיה בסדר".

בארץ המשפט מתאים כמובן להרבה יותר סיטואציות :

"יהיה בסדר, הקלאץ' לא דפוק, הוא צריך טיפה שמן...", "יהיה בסדר, הכסף שלכם מובטח ואתם מקבלים את הדירה בזמן". "יהיה בסדר, נעשה את כל המאמצים להחזיר את בנך מהשבי... אל תדאגי אמא, באמת... יהיה בסדר."

כשאני חושב על זה לעומק, חבית הנפץ שאני יושב עליה היא מסוג "אגו מניאק", זאת חבית שאפשר לנטרל אותה עם כסף (הרבה כסף), כבוד (מדומה, אבל למי שמחפש כבוד זה לא משנה) וכמויות נוספות של קוקאין (ואם אפשר גם כמה שקים של מריחואנה).

החבית שאתם יושבים עליה היא חבית מסוג "מדבר עם אלוהים", עד היום לא נרשם שום נסיון מוצלח לנטרל אחת כזאת.

אז, בהצלחה. ואל תדאגו, יהיה בסדר.

שימרו על החיים והתרחקו מהמתים

עסיס