13 באפריל 1901

פרופסור וילהלם אוסטוולד

אוניברסיטת לייפציג

לייפציג, גרמניה

הר פרופסור נכבד!

אנא סלח לאב שמצא עוז בנפשו לפנות אליך, הר פרופסור נכבד, לטובת בנו.

אפתח ואומר לך שבני אלברט הוא בן 22, ש...הוא אומלל משום שאין לו משרה, ושמדי יום הולכת ומתחזקת אצלו התחושה כי אבדה לו דרכו המקצועית וכי הוא מנותק. נוסף על כך, מדכאת אותו המחשבה כי הוא נופל למעמסה עלינו, בהיותנו אנשים דלי אמצעים...

הרשיתי לעצמי לפנות אליך ולשטוח בפניך את בקשתי...כתוב לו, אם תוכל, כמה מילות עידוד, כדי שתתעורר מחדש הנאתו מן החיים ומן העבודה.

נוסף על כך, אם תוכל להשיג בעבורו משרת עוזר לימים אלה או לסתיו הבא, אהיה אסיר תודה לך לעד...

אני מרשה לעצמי לציין שבני אינו יודע דבר על אודות הצעד הלא שגרתי הזה שלי.

אני נותר, הר פרופסור נכבד ביותר,

מסור לך

הרמן איינשטיין

פרופסור אוסטוולד מעולם לא השיב על המכתב. במשך חמש השנים שלאחר מכן הלך והדרדר מצבו המקצועי והנפשי של בנו של הרמן אולם אז, ברגע השחור ביותר ובסוף תקופה קשה זו  כתב אלברט איינשטיין טיוטא בת שלושים עמודים לתורת היחסות שלו. והשאר, היסטוריה