בעוד גופו שרוע על הרצפה, אריאלה פוסעת לעבר הסלון כשבידיה מגש עם 2 כוסות קפה ועוגיות הדבש שהכינה, מתבוננת סביב ולא מוצאת את מארק. מביטה שוב ושוב ואז קולטת שהוא שוכב על השטיח באופן די מוזר, אולי התעלף, חשבה לעצמה. בראשה כבר מתחילות לרוץ מחשבות, תסריטי אימה מתחילים להירקם והיא צועקת בקולה "מארק, מארק, תתעורר, מה קרה ?" מנסה להעירו תוך שהיא מנענעת את פניו וסותרת להן קלות. מארק ממצמץ בעיניו, נדמה לה שהוא מתעורר, מביאה כוס מים ובידיה העדינות מזליפה מעט סביב פניו, מלטפת את מצחו בתנועות מהוססות מעט. אט אט הוא חוזר לעצמו, לא מבין מה קרה, מה מעשיו על השטיח, ראשו סחרחר אבל שוב עולה אותה תמונה, זו עם המסגרת הכחולה...

מסתכל על אריאלה ובקול חנוק של ממש לוחש לעברה "זו את ! זו את ! אריאלה". כן , זו אני, אני כאן לידך, כנראה שאתה עייף מאוד היום, התעלפת אצלי בסלון, ענתה לו, כמו לא מבינה. מנסה לעזור לו להתרומם, מובילה אותו לכורסה שבסלון, והוא שוב חוזר ואומר, הפעם בקול קצת יותר חזק "אריאלה, זו באמת את, את בתמונה?" אמר תוך שהוא מצביע בידו על התמונה עם המסגרת הכחולה. כן זו אני, למה אתה מופתע כל כך. "וזה שלידך?" שואל מארק זה חיים? זה באמת חיים? כן אומרת אריאלה, כן זה חיים. אתם מכירים? פגשת אותו כבר? שואלת אריאלה את מארק ספק מופתעת ספק לא מבינה. מארק לא יודע איך להגיב, מבטו קפוא ניכר כי משהו עובר עליו ומסמן לאריאלה שתשב לידו.

הם יושבים דקות ארוכות, מארק מספר לאריאלה דברים מפתיעים, היא יושבת מצומררת ולא מבינה איך זה יתכן, איך לא הבינה מה ששמעה אך זה עתה. "חיים עזב את אימי עוד לפני שנולדתי", סיפר מארק לאריאלה. מעולם לא ראיתי אותו, מעולם לא ידע שאני בנו. אימי בחרה להביא אותי לעולם מבלי שידע, חיים עזב באותם ימים את הארץ והיא בחרה שלא לקלקל לו את חייו ואת עתידו. נסע לצרפת ושם הכיר אותך, התחתן איתך, אריאלה, ואתם הבאתם את דנה. מה? השתוממה אריאלה, איך אתה יודע שהתחתנו בצרפת, מי סיפר לך זאת? ראית את דנה? אמי סיפרה לי, היא התבוננה מהצד וראתה איך הוא פשוט התאהב בך, ידעה שהוא אוהב רק אותך ולא רצתה לקלקל לו את חייו. אבל איך אתה ידעת שזה חיים, אף פעם לא ראית אותו, מקשה אריאלה ושואלת את מארק. אהה, זה פשוט, האלבום המשפחתי של אמי מלא בתמונות שלו...

בעודם מחליפים מילים ואולי גם צבעים, נשמע רשרוש בדלת הכניסה... הדלת נפתחת... פסיעה ועוד פסיעה... ריח של בושם משכר באוויר... קול נעים מצמרר את החדר ובמיוחד את מארק "אמא? את לא ישנה? מה קרה? זו אני ...