כמה מרגשת המדיה הזאת.

להיכנס בקלילות לבלוג,

לצ'אט,

לפורום,

לפייסבוק,

ועוד ועוד....

לחבוש את המסיכה הנכונה,

להביט ימינה ושמאלה,

להבין מה קורה,

ולהשתלב בלי שום עקבות.

לדעת שאנו נמצאים בכפר גלובלי אדיר,

למראה החיצוני אין משמעות,

לעבר אין מקום,

העולם שלנו נחשף בקצב שלנו,

אין לחץ,

לא חייבים להוכיח את עצמנו כל הזמן,

לא משחקים את משחק החיים,

אומרים , כותבים , צוחקים , בוכים ו... מפנטזים.

מכירים.

מתאהבים.

מרגישים.

רוצים עוד.

הריגוש הזה.... מבלבל.

ההתלבטות התמידית ,

"האם זה הזמן הנכון לצאת אל מעבר למסך" ?

ואולי ,

רק אולי עדיף להישאר ככה במגננות שלי ?

לחשוף ולתת רק את מה שאני ממש רוצה...

לא רוצה לפגוע.

לא רוצה להיפגע.

אחל'ה שבוע,

גבר,