הוא המחלה. אני התרופה. הוא עדיין לופת אותך. אני שיחררתי מראש. מילותיו מצוינות אך בלי נשמה. אני כולי נשמה. לו יש דימויים. לי אין סבלנות. הוא עדיין לא הגיע לעצמו. ספק אם יגיע. אני הגעתי מזמן. אבדתי מאז כמה פעמים. הוא מלא בעצמו. ומלא בך. אני ריק מעצמי. ומלא בך. הוא מלטף לך את האגו. אני מנתץ לך אותו. את עדיין לא יודעת. ונותן לך לקרות הוא אומר לך מה טוב ומה רע. מה כן ומה לא. ואני נותן לך לקרות נותן לך לקרות נותן לך לקרות הוא לא שש אלי קרב אך חימתו דוחקת בו מבטי אל על מבטו מושפל ספק אליי הוא מיישיר מבט. גם אני לו יש מבט לוחמני לי יש מבט חולמני הוא נראה נחוש אני נראה נטוש. אחרי הפצצה עיניו נוקבות, כמעט חודרות עיניי בוערות, יוקדות הוא שוטה בתחפושת גאון ואני... אני... הוא רציונלי אני מעופף הוא האונה השמאלית לי נותרה הימנית הוא מוכרני להפליא אני קריאייטיב מוטרף הוא קלישאתי להחריד אני שנון עד להדהים הוא קונבנציונלי משודרג אני גרעיני הוא ה MIND אני ה NO MIND הוא חופר. אני שוחה, צף, צולל, טובע ומנשים את עצמי בקושי, רץ, קופץ ומ-ת-פ-ו-צ-ץ... הוא המגיפה. אני התרופה. תגידי, את מי את מעדיפה? |