כותרות TheMarker >
    ';

    המון-על-ליזה

    הכרויות באינטרנט זה דבר מצחיק, משעשע, מוזר, מעניין.... ואולי מתסכל היא המילה הכי מתאימה בעצם?!
    הייתי פותחת שני בלוגים שונים, אבל יש רק אחד. אז הבלוג יכיל את נושא ההכרויות באינטרנט והדייטים מחד, ואת הנושא של גידול תינוקות מאידך. הוא עשוי גם להכיל נושאים שקשורים להייטק ואינטרנט, אבל נחיה ונראה.
    אני יודעת שאלה לא ממש קשורים אחד לשני, אבל אלה החיים ויש רק בלוג אחד.

    ומכל הפוסטים, אני הכי גאה במדריך למתחיל המתחיל על שלושת חלקיו. שווה לקרוא.

    לתת אמון

    34 תגובות   יום חמישי, 7/6/07, 23:28

    יש כל מיני סוגים של אנשים, לכל אחד יש את סף האמון שלו, כמה שהוא מסוגל ורוצה לתת לאחרים, לקרובים או לזרים גמורים. אפשר לחיות כך וגם כך, אבל הסף הזה גורם לחיים להיראות כל כך שונה.

     

    יש מי שנותן אמון מלא במי שנמצא מולו, נותן מאה אחוז, נותן את כל כולו, נותן קרדיט באופן מלא, מאמין לכל מילה שנאמרת, לוקח את הדברים כפשוטם. רק אם הוא מתאכזב ממישהו או נתקל בהפרת האמון מטעם הצד השני, או תופס את האדם שממול בשקר אז הוא מתרחק מאותו אדם ומפסיק את הנתינה הזו. ואני לא מדברת על פרייריות, אלא על תמימות כזו, אמונה שטבע האדם טוב מנעוריו, אמונה שמה שאתה נותן זה מה שתקבל, ושיחס גורר יחס.

    אני מהחבר'ה האלה.  אנחנו מאמינים שכולם כאלה, שכולם רוצים להיות חברים, שלכולם יש אותם ערכים, שאין אנשים רעים, ואין אנשים שמטרתם לפגוע, ושאף אחד לא יכאיב לך בכוונה, ואם בטעות הוא פגע אז הוא יתנצל.

     

    יש כאלו שהם ההיפך. תמיד חושדים בצד השני, מפקפקים בכל צעד של הצד השני, מטילים ספק ולא נותנים אפילו מעט מעצמם עד אשר הצד השני יוכיח שהוא שווה את האמון שלהם, שווה את החברות שלהם, לא נותנים כלום עד שיתהו על קנקנו.

    אחד החברים הכי טובים שלי הוא כזה, בהתחלה חשבתי שהוא בן אדם ממש מגעיל, הוא היה ציני והעיר על כל שטות, הוא לא היה נחמד בכלל, חשבתי שהוא ממש איכסה של בן אדם, עד שהגיע הרגע והוא נפתח, החליט שמגיע לי לקבל חברות ממנו, ואז גיליתי את האדם המדהים שמתחבא בקליפה הזו, האדם המקסים שנמצא שם תחת השריון העבה הזה. ואני מכירה עוד הרבה אנשים שחושבים שהוא סתם סנוב מגעיל, שהוא בחור ציני מתנשא, אבל הם פשוט לא מכירים אותו. וחבל. פספוס.

     

    ויש כמובן המון אנשים שחיים איפשהו באמצע, בין זה לבין זה. כי קשה לחיות בקצוות.

     

    אני מעדיפה לחיות בשיטה הראשונה. התמימה, הנאיבית, המאמינה, אולי אפילו קצת פתייה.  כמובן שאפשר להיפגע בשיטה הזו, כי תמיד יש מי שינצל את הנתינה הזו, וכבר היתה לי "חברה" שלקחה לי זכויות יוצרים, וכאלו שניצלו רק את יכולותיי לצורך עזרה בלימודים, ואפילו מקרה אחד שקרה השנה של סכין בגב שמישהו מאוד קרוב אליי סובב וסובב עד הסוף ועוד קצת. אבל כל זה לא שינה אצלי שום דבר בתפיסה, כי בכל כך הרבה מהמקרים מקבלים מזה כל כך הרבה. יש סביבנו אנשים כל כך טובים, כל כך רוצים להתחבר, כל כך רוצים לתת, הם נמצאים בכל מקום ורק צריך להסתכל סביב ולהושיט אליהם יד. אז בשביל כמה כאלו שאתאכזב מהם שווה לי לוותר על כל הטוב שמגיע מהגישה הזאת? בגלל פגיעה כזו או אחרת שווה לשכוח שיש המוני מקרים אחרים שעשו לי כל כך טוב?

    החיים מחייכים אליי ככה, יש כל כך הרבה אנשים שכיף לי איתם, כל כך הרבה אנשים שאני מכירה היטב ושנותנים לי גם הם מעצמם, כל כך הרבה אנשים שששים לעזור בעת הצורך או להיות אוזן קשבת, והמון מקרים שפוגשים מישהו שלא ראיתי שנים וחוזרים לדבר כאילו נפגשנו רק אתמול. יש לי הרבה חברים הכי טובים, יש לי עשרות של חברים קרובים, מאות של חברים מדרגות קרבה אחרות, ועוד אלפי מכרים שכיף לי לפגוש. בשיטה הזו אפשר למצוא חברים חדשים במהירות האור, ואפילו פה בקפה מצאתי כמה מדהימים שכל טיפת אמון בהם היתה שווה זהב.

     

    וכל כך יותר טוב לי לחיות ככה, בתמימות הזו. ומפסידים כל כך הרבה מלחיות בשיטה השנייה, כי אנשים מתרחקים באופן טבעי ברגע שמשדרים את הקור והפקפוק הזה, ברגע שלא מנסים להתקרב.  ולאנשים שדרך החיים שלהם היא השיטה השנייה אין מושג אפילו כמה הם מפסידים.

     

    ואולי בגלל דרך החיים הזו קל לי להיחשף, כי קל לי לתת אמון באנשים. כמו שקל לפצוח בשיחה עם אנשים זרים, כמו שקל להתחבר, כמו שאין לי בעייה לענות על כל שאלה שנשאלת בשיא הכנות, ככה גם קל להיחשף, וקל לי לומר כל מה שאני רוצה להגיד.

     

    ולמרות שעמוק בפנים אנחנו יודעים שזה לא נכון שאין אנשים רעים, עדיין עדיף לנו לחיות ככה ולא לחשוב על זה, ולא לחשוד בכל אדם שהוא שייך לרעים, ושהכוונות שלו לא טהורות, ושהוא עלול לפגוע בנו, כי זה היה מוסיף סתם בלאגן למערכת, ומאבד מהתמימות המבורכת הזו.  כשאתה עסוק בלהיזהר אתה מפספס הרבה פעמים את הבן אדם שעומד מולך, אתה מפסיד את ההזדמנות להכיר אותו ושהוא ירצה להכיר אותך, אתה שומר דיסטנס, שומר מרחק, מונע מאחרים להתקרב אליך.  

     

    וכמובן שאפשר להגיע לרמה של ניצול בשיטה הזו. יש לי חברה שעברה את הגבולות, אז כל מה שמבקשים ממנה היא עושה, גם כשהיא לא רוצה, ובעבודה אחרים שמדברים ודורשים מתקדמים אבל היא לא פוצה פה אז היא תקועה, אז ברור שכאן זה כבר בא לרעתה, זה עובר את הגבול. לתת מעצמך לא אומר שצריך להגיע לרמה כזו, לא צריך להיות פרייר, אפשר להיות אסרטיבי, לעמוד על שלך, לומר את דעתך ועדיין לתת המון מעצמך, וזה לא מוריד כהוא זה, אפילו מוסיף.

     

    אז רק רציתי שתחשבו על זה - איפה אתם עומדים בסולם האמון, כמה אתם מוכנים לתת מעצמכם, כמה אתם חיים בתמימות הזו. רק שתחשבו על זה, כי זה פשוט מביא לאיכות חיים אחרת.

     


    לחץ כדי להגיע לתוכן העניינים של המון-על-ליזה 

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (34)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        10/6/07 14:56:

       

      צטט: vg10 2007-06-08 06:06:43

      צטט: airbus 2007-06-07 23:54:02

      בחרת דרך נכונה לחיות, ליזה.

      דרך לא קלה.

      דרך שיש בה מהמורות.

      דרך שיש בה אכזבות.

      אבל זו גם:

      דרך אמיצה.

      דרך לטווח ארוך.

      דרך מתגמלת.

      דרך שמעדיפה את טוב הלב

      על חשדנות היתר.

      אמון, זאת אנחנו יודעים,

      היא מבחנו האולטימטיבי

      של כל אדם.

      ויש כאלה ויש אחרים.

      אני מעריץ את אי אובדן האמון שלך

      בהיותו של האדם טוב מנעוריו - אלא

      אם יוכיח אחרת!

      זו הדרך הנכונה.

      אבל....

      מאחר שאני משתייכל לקבוצה הזו ומכונה פעמים רבות "נאיבית" (ואני כבר לא כל כך נאיבית לדעתי), כשאני מגלה בגידה של חבר/ה, שקר, תחמנות, תככנות, ניצול, רוע וכדומה תכונות פוגעניות - אני מתחרפנת - דווקא מהמקום שממנו אני באה, מלאה באמון ותקווה שכולם טובים וישרים.

      הכי טוב לשמור על מחשבה חיובית.

      הרעים תמיד צצים בסוף.

      שבת מקסימה,

      סוף שבוע רגוע לכולם.

       

       

      כתבתם כל כך יפה וקולע למחשבתי שממש אין לי מה להוסיף חוץ מלצטט שוב...

        9/6/07 23:24:

       

      צטט: יאיר אולמרט 2007-06-08 20:18:20

      ליזה חזרתי רק על מנת לברך אותך

      במז"ט על כך שהדחת את הפיה

      מהמקום הראשון. ההשקיה בך היתה

      שווה.

       

      סתםםם - פיה אוהבים אותך ואוהבים את ליזה

      שגם לה מגיע להיות בצמרת היכל הכבוד של הקפה.

       

      :) 

      תודה יאיר. ותודה גם שהגבת בפוסט שעוסק בנושא הזה, האמת שרק בזכותך הוא נוצר, אז יש כבוד!

      צטט: מיכל גזית 2007-06-09 01:36:07

      העלית סוגיה מעניינת לאללה (מהכרותי הקצרצרה איתך, יש לך נטייה לעשות זאת).

       

      קודם כל, אני חושבת שבאידיאל כולם היו מעדיפים לבחור בדרך שלך, של הלסמוך, מה שמונע מלעשות זאת זה פחד, ולפעמים הוא רציונלי ומתורץ בהמון הסברים משכנעים (ונכונים) למה אסור לעשות זאת ולסמוך על אנשים, מתחת יושבים הרבה פחדים לא רציונלים. כך שאי מתן אמון זו בעיני תגובת פחד שקשה לשכנע אנשים שלא צריך לפחד ואפשר גם אחרת, זה ברור להם מן הסתם, אבל בתחושה שלהם אי אפשר.

       

      שנית, דובר פה רבות על עניין הגיל ועל לשמור על התמימות הזו. החוויה שלי הפוכה לחלוטין. רוב החיים שלי הייתי בצד הלא סומך, ושולט במצב, ובמידע, ובעוד המון דברים שנקשרים לשם, כן, גם בילדות, זה נתן לי הרבה כוח, קידם אותי למקומות מצויינים, היו שם רווחים גדולים.

      המשפט שליווה אותי היה שאני סומכת רק על עצמי (וכמובן שסיננתי לשם בהדרגה אנשים אחרי קניית אמון, אבל זה היה תמיד עם גבולות מסויימים) כן מתחברת, כן בקשרים עם כל העולם ואחותו, אבל בתוכי, גם גבולות אמון.

      בשלב הרבה יותר מאוחר, הבנתי שאפשר להפיק מהחיים גם יותר (למרות שכאמור היה לי נפלא גם במצב הקודם) ואז הבנתי שהמשפט שאני משתמשת בו "אני סומכת רק על עצמי" בעצם לא היה ממש נכון, לא סמכתי על עצמי שאנשים יכולים לדעת עלי, לחדור לתוכי (במובן הפסיכולוגי) להיות בטוטאליות ואמון מוחלטים, ואני עדיין אהיה אני לגמרי, כך שהשליטה נוצרה בשלב הראשוני של ההתחברות, והוגדרה כאמון. הבנתי שמתן אמון הוא קודם כל בעצמי, ביכולת להכנס למצבים, לזרום בתוכם, לצאת, ורק להתעשר מהם, ומשם נוצר האמון, והיום הוא שם ביג טיים.

      אבל כאמור, לא כמשהו ששמרתי עליו, להפך, כמשהו שיצרתי, ואני מקפידה לייצר, הוא לא לגמרי טבעי לי, דורש עדיין אמון ואימון, אבל הוא שווה את זה.

      את הבנת מזה משהו?

      כי אני הבנתי כמה דברים מאד חשובים עכשיו))

      אז תודה לך שוב,

      ואין כוכבים כאמור, כי נתתי לך היום אחד, אי אפשר לתת יותר

       אחת המחמאות הכי גדולות והכי טובות:

      "העלית סוגיה מעניינת לאללה (מהכרותי הקצרצרה איתך, יש לך נטייה לעשות זאת)."

       

      הסיפור שלך והתובנות שלך מדהימים בעיניי ואני אקח משם את המשפטים הכי משמעותיים בעיניי לטובת כולנו:

      "אפשר להפיק מהחיים יותר" (מסכימה עם כל מילה)

      "לא סמכתי על עצמי שאנשים יכולים לדעת עלי, לחדור לתוכי (במובן הפסיכולוגי) להיות בטוטאליות ואמון מוחלטים, ואני עדיין אהיה אני לגמרי" (על זה בכלל לא חשבתי, יפה שהעלית את זה)

      "מתן אמון הוא קודם כל בעצמי" (חובה, חובה, חובה, קודם כל להאמין בעצמך)

       

      אני הבנתי מזה משהו, אפילו הרבה, ואיזה כיף שגם את הבנת מזה דברים חדשים וחשובים. לפעמים לחשוב על דברים כאלה גורם לנו פתאום לנפילה של אסימונים והבנה של מהי הדרך שבה טוב לנו לחיות, ממש אפשר לשים את האצבע על טעויות העבר ועל מה צריך לעשות מעכשיו  (ופוסט שלם יבוא על זה בעתיד, וזו הבטחה).

       

      מה שכתבת פה יותר חשוב מכל כוכב, למרות שכמובן שגם כוכב משמח לבב אנוש.

      צטט: airbus 2007-06-09 06:58:15

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-08 08:38:01

      אף פעם לא ייצרתי לי מעגל חברים גדול מדי.

      מאד קשה לי לתחזק את החברויות האלה, אני כל כך עסוק בעצמי.

      בילדות שלי סבלתי שנים מדחייה חברתית, זה השאיר בי מן מנגנון השרדות.

      מנגנון של חשדנות ראשונית. אני לא חושב שזה משהו שניתן לשנותו.

      מן אינסטינקט. אגב במלאכת הכרויות הקפה, מנגנון ההגנה הזה מתפורר לחלוטין.

      על מי אתה מדבר כאן, יואב מהשמוצ?

      עליך או עלי?

      מאיפה אתה אמור לדעת עלי כל כך הרבה?

      ההנהגה הראשית דווקא שמרה תמיד על דיסקרטיות,

      ולא העבירה רת דיוני סמל הבוגרים

      לתקשורת.

       

      אם כך - הרי שאנחנו מאוד דומים!

      חנוך - הגם בזה אנחנו דומים? ראה תגובתי ליואב שם למעלה. מדהים הדמיון, עולה על כל דמיון ;-)

        9/6/07 06:58:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-08 08:38:01

      אף פעם לא ייצרתי לי מעגל חברים גדול מדי.

      מאד קשה לי לתחזק את החברויות האלה, אני כל כך עסוק בעצמי.

      בילדות שלי סבלתי שנים מדחייה חברתית, זה השאיר בי מן מנגנון השרדות.

      מנגנון של חשדנות ראשונית. אני לא חושב שזה משהו שניתן לשנותו.

      מן אינסטינקט. אגב במלאכת הכרויות הקפה, מנגנון ההגנה הזה מתפורר לחלוטין.

      על מי אתה מדבר כאן, יואב מהשמוצ?

      עליך או עלי?

      מאיפה אתה אמור לדעת עלי כל כך הרבה?

      ההנהגה הראשית דווקא שמרה תמיד על דיסקרטיות,

      ולא העבירה רת דיוני סמל הבוגרים

      לתקשורת.

       

      אם כך - הרי שאנחנו מאוד דומים!

        9/6/07 04:09:

      יצאה תגובה קצת מסורבלת,

      אני אסכם אותה בכך שאמון בסביבה הוא אמון בעצמנו, שנדע להתמודד עם מצבים כשאנחנו בתוכם, במקום להמנע מהם מראש

      זו תחושה שיכולה להשמר עם השנים מתוך הנאיביות הילדית, או ניתן לבחור בה כתהליך של התרככות בגילאים בוגרים יותר

      זהו))

        9/6/07 01:36:

      העלית סוגיה מעניינת לאללה (מהכרותי הקצרצרה איתך, יש לך נטייה לעשות זאת).

       

      קודם כל, אני חושבת שבאידיאל כולם היו מעדיפים לבחור בדרך שלך, של הלסמוך, מה שמונע מלעשות זאת זה פחד, ולפעמים הוא רציונלי ומתורץ בהמון הסברים משכנעים (ונכונים) למה אסור לעשות זאת ולסמוך על אנשים, מתחת יושבים הרבה פחדים לא רציונלים. כך שאי מתן אמון זו בעיני תגובת פחד שקשה לשכנע אנשים שלא צריך לפחד ואפשר גם אחרת, זה ברור להם מן הסתם, אבל בתחושה שלהם אי אפשר.

       

      שנית, דובר פה רבות על עניין הגיל ועל לשמור על התמימות הזו. החוויה שלי הפוכה לחלוטין. רוב החיים שלי הייתי בצד הלא סומך, ושולט במצב, ובמידע, ובעוד המון דברים שנקשרים לשם, כן, גם בילדות, זה נתן לי הרבה כוח, קידם אותי למקומות מצויינים, היו שם רווחים גדולים.

      המשפט שליווה אותי היה שאני סומכת רק על עצמי (וכמובן שסיננתי לשם בהדרגה אנשים אחרי קניית אמון, אבל זה היה תמיד עם גבולות מסויימים) כן מתחברת, כן בקשרים עם כל העולם ואחותו, אבל בתוכי, גם גבולות אמון.

      בשלב הרבה יותר מאוחר, הבנתי שאפשר להפיק מהחיים גם יותר (למרות שכאמור היה לי נפלא גם במצב הקודם) ואז הבנתי שהמשפט שאני משתמשת בו "אני סומכת רק על עצמי" בעצם לא היה ממש נכון, לא סמכתי על עצמי שאנשים יכולים לדעת עלי, לחדור לתוכי (במובן הפסיכולוגי) להיות בטוטאליות ואמון מוחלטים, ואני עדיין אהיה אני לגמרי, כך שהשליטה נוצרה בשלב הראשוני של ההתחברות, והוגדרה כאמון. הבנתי שמתן אמון הוא קודם כל בעצמי, ביכולת להכנס למצבים, לזרום בתוכם, לצאת, ורק להתעשר מהם, ומשם נוצר האמון, והיום הוא שם ביג טיים.

      אבל כאמור, לא כמשהו ששמרתי עליו, להפך, כמשהו שיצרתי, ואני מקפידה לייצר, הוא לא לגמרי טבעי לי, דורש עדיין אמון ואימון, אבל הוא שווה את זה.

      את הבנת מזה משהו?

      כי אני הבנתי כמה דברים מאד חשובים עכשיו))

      אז תודה לך שוב,

      ואין כוכבים כאמור, כי נתתי לך היום אחד, אי אפשר לתת יותר

        

        8/6/07 20:18:

      ליזה חזרתי רק על מנת לברך אותך

      במז"ט על כך שהדחת את הפיה

      מהמקום הראשון. ההשקיה בך היתה

      שווה.

       

      סתםםם - פיה אוהבים אותך ואוהבים את ליזה

      שגם לה מגיע להיות בצמרת היכל הכבוד של הקפה.

       

      :) 

        8/6/07 19:38:

       

      צטט: ליזה פיירמן 2007-06-08 16:52:59


      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-07 23:53:18

      המממ... רוב בני האדם לא רעים. אולי אנוכיים אבל לא רעים במובן ה"נאצי-שהורג-יהודים-לארוחת-בוקר" kind of way.

      מידע זה מידע. מידע לא יכול לפגוע. כדורי רובה יכולים להרוג, סכינים יכולים להרוג... טוב, הרשימה ארוכה...

       

      איך יכולה להיות בגידה באמון?

      למשל לספר סוד.

      כאשר חיים בלי סודות, אי אפשר לבגוד בך מהבחינה הזו.

      אם נניח שבני אדם פועלים למען הטוב של עצמם (הנחה די סבירה אבל לא תמיד נכונה), הרי, לפי המערכת הזו הם גם בוגדים למען עצמם.

      מונעים את זה ע"י "קניית" החברים באמצעי יותר שווה מאשר מי שמדרדר אותם לדבר בגידה יכול לתת.

       

      איך יכולה להיות בגידה באמון? ריצ'רד - על זה אני יכולה לענות באריכות, מאוד באריכות. אני פשוט עוד לא סגורה על זה שמתחשק לי לעשות מהעניין הזה פוסט.

      וכל הקטע של חברים זה שלא צריך "לקנות" אותם בשום דבר.


       

      אז אני אשמח אם תעני לי באופן פרטי.

       

      את חושבת בהקשר של "קניה"  במונחים של כסף...

      הכוונה היא שע"י יחס, מתן כתף ויד וכו', ככה "קונים". הרי אם מישהו לא יתן לך יחס, את לא תרצי להיות עימו ביחסים (לא מדבר על משהו רומנטי) (אבל לפעמים מישהו נותן יחס וגם אז את לא רוצה קשר...) 

        8/6/07 18:08:

       

      צטט: רני שהם 2007-06-08 13:12:33

      החדשות הטובות - אפשר להתמיד בגישה הראשונה (מתוך החלטה ומודעות) גם לאורך זמן ולגילאים המתקדמים שאני שוהה בהם כרגע.

      אז לא להתיאש!

      כיף לשמוע. אני מתכוונת להיות מהמתמידים.

      צטט: לימור ה 2007-06-08 13:45:56

      גם אני, כמוך, מתחילה ממתן אמון מלא. אני חושבת שאלה שלא מפספסים המון אנשים טובים באמצע הדרך, ויש כאלה.
      גם כשאני נפגעת (מה שקורה לא מעט, לצערי) אני אוספת את עצמי עם כל הטוב והרע שהפקתי מאותו קשר וממשיכה הלאה. אהבתי את ההבחנה בין הטיפוסים השונים, זכית לכוכב ממני:)

       כל מילה נכונה. ותודה על הכוכב.

      צטט: כנרת רוזנבלום 2007-06-08 13:58:30

       אני חושבת שצריך להבחין בין שני מעגלים: במעגל המיידי שלי, אנשים שיש לי אינטראקציה איתם, אני, כמוך, נאיבית מבחירה מודעת. משלמת לפעמים את המחיר, יוצאת פראיירית פה ושם, אבל בדרך רואה עולם שרובו טוב.

      במעגל השני, שלא מורכב רק מאנשים, אלא גם ממערכות מורכבות יותר, עם היסטוריה ואינטרסים ובירוקרטיות ומשחקי כוח מובנים, אז אני רואה עד כמה הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. גם שם אני נאיבית, אבל משתדלת לא להיות עיוורת.

      מערכות כאלו עם היסטוריה ואינטרסים הן בהחלט מקום מסוכן מבחינת סיכויי הפגיעה והניצול, וזה באמת שונה מלהכיר אנשים בהכרות אישית, וטוב שאת מודעת לזה. כמובן שאם את חייבת להיות בקשר עם כאלה שאת כבר יודעת שאת לא יכולה לתת בהם אמון מלא (כמו במקרה הזה), אז  צריך להיזהר יותר. והעיקר שבחיים האמיתיים את נהנית מהאמון הזה.

      צטט: dananda 2007-06-08 15:36:54

      ועכשיו ברצינות,

      אני כמוך, נותנת אמון ברובד מסוים, חיה בחיוך, מאמינה באנשים,

      אולם גם לאמון יש מספר רבדים,

      ישנו האמון של היכרות ראשונית, כמו כאן, כמו בבית הקפה השכונתי,

      ויש אמון של מערכות יחסים ארוכות טווח, אם הן אישיות, או מקצועיות, כאן למרות שיש הנחה בסיסית של אמון, שהיא חיונית לדעתי, יש לבנות אותו לאורך הקשר נדבך אחרי נדבך, מהיסודות  עד לטפחות ולהזין אותו ולהשקות אותו ואין להקל בו ראש. כי בעסקים כמו בעסקים יש אינטרסים, ויש שורות תחתונות.

       

      אני מאמינה לך ומאמינה בך, ומאמינה באמון, ומאמינה באמונה. 

      איפה שיש אינטרסים ברורים וסיכוי גבוה להיפגע צריך להיזהר יותר. בהכרויות אישיות הגישה עם החיוך עובדת יותר טוב ויותר כיף לחיות איתה (ועם החיוך).

      ואני עדיין לא מאמינה שאת פה וחזרת. המעבר נגמר בהצלחה והוכרזה כבר חזרתך הרשמית?

      צטט: אלישיה 2007-06-08 15:49:24

      ליזה

      אני  שייכת לאסכולה  הראשונה.

      אני  חושבת  שאכזבה  קיימת  רק  כאשר  מצפים ממשהו.

      כאשר  את  עצמך,וזורמת לאן  שבא  לך,ואיך  שבא  לך

      לעתים  הפתיחות  הזאת  גורמת לאינטרווורטים  שבינינו להיפתח.

      חשבונאות  רגשית היא  אם  כל חטאת.אם מישהו  נותן  על  מנת לקבל  זאת לא  נתינה.אם  אתה נותן לשם הנתינה  אז אין  סיבה  שתתאכזב  אם לא קיבלת מהשני.נכון?

      מי  שלא מאמין  יש  לו  תקיעות בנתינה.הייתי  מותרת  על כאלה.

      כי  הכל  מושתת  על אינטרסנטיות  מיסודה.

      תהילה(אלישיה)

       תמיד מצפים לפחות לזה שהצד השני יתנהג כמוך, בהגינות, לא ציפיה לתמורה כלשהי חומרית או אחרת. זו הסיבה שלעיתים מתאכזבים ולא בגלל שהצד השני לא נתן. אבל לא רק בגלל שאם מצפים עלולים להתאכזב נוותר על הגישה שלנו, כי כמו שאמרת פתיחות ואמון גורמים לאנשים להתקרב ולהתחבר.

        8/6/07 17:52:

       

      צטט: אביב מצא 2007-06-08 09:27:48

      איפה אני בסולם מתן האמון ? אני מתחיל במקום מאד זהיר וחשדני, אחר כך אם המחיצות נופלות אני נאיבי עד כדי טמטום ואז אני בדרך כלל סופי להפגע. זה סיפור חיי בשורה וחצי...

       

      החשדנות ומעטפת ההגנה הם תוצאה של חוויות העבר, מורשתם של האנשים שהיו הכי קרובים אלי ויום אחד הפרו קשר דם וברית עולם. בגידתם אגב עיצבה, ועדיין מעצבת, כל קמט וקימור באופי שלי, לא רק את מידת האמון שאני מסוגל לתת באחרים.

       

      אירועים קטנים יותר אפשר לעבור בשלום, אבל מה אפשר ללמוד מהם ?

       

      קולגה מהעבודה "מכר" לא מזמן חברות בת 5 שנים איתי בשביל בונוס של כמה אלפי שקלים. כל כך נפגעתי עד שלא ישנתי בלילות, במשך שבועיים סירבתי לדבר איתו, לשמוע התנצלות, לשמוע הסבר.

      במקרה היתה לי הזדמנות לפגוע בו (עסקית) בחזרה כמעט באותו הרגע, בחרתי שלא לעשות את זה.

       

      במסגרת חשבון הנפש שאלתי את עצמי איך קרה לי, שועל ותיק בעסק, שקולגה הצליח לסדר אותי ככה ? הבנתי שאותו אדם כבר עבר אצלי לפני שנים את ה"בידוק הביטחוני" ומאז לא היה לי כל חשש אי פעם יפגע בי אם אעמוד בגבי אליו ואראה פגיע לרגע.

      בימים שאחרי, כמה חברים שהיו עדים לאירוע השקיעו מאמצים רבים בלהזכיר לי שאסור לי לשנות ממנהגי בגלל חבר שעשה לי "תרגיל", אסור לי להפסיק לתת אמון בשותפים שלי, אסור לי להוריד את רמת החופש שאני נותן לעובדים שלי או להפסיק לתת להם הזדמנויות. טוב לא יצא לי מזה. 

       

      אחרי שבועיים סלחתי לו. ידעתי שההתנצלות היא כנה ואמיתית והחברות שנסדקה נראתה לי חשובה יותר ממשחקי כבוד.

      אני יכול להבטיח שלא השתניתי בעקבות האירוע הזה, יכול להיות שהוא דווקא כן. את הסיפור אגב, הוספתי כאנקדוטה להרצאות שאני מעביר בתחום ניהול פרוייקטים תחת פרק האתיקה.

      כמה גדולה צריכה להיות בגידה על מנת להיות גורם מעצב כל כך? הבגידה הגדולה שקרתה לי קרתה לא מזמן, ואולי בגלל שקרתה לי בגיל כזה, אחרי שכבר הבנתי כמה משמעותי בחיי הוא גורם האמון היא לא הצליחה לשנות אותי ואת הגישה שלי, אלא דווקא להבין מהו סוג האנשים שהייתי רוצה שיהיו קרובים אליי.

       

      אני שמחה שלא בחרת לפגוע בו חזרה, למרות שלפעמים זה קשה. יש אנשים שתחושת הנקם אצלם חזקה, יש כאלו שלא. להתעסק בנקם, להמשיך ולכעוס, הן תחושות שגורמות לנו הרבה רע בצד שלנו. רק כשמפסיקים להתעסק בזה אז חוזרים לחיים שלמים וטובים. אפילו שזו זכותנו לכעוס ולהתעצבן, ואפילו שזה בצדק, זה בעצם רק לרעתנו. לגבי הסליחה - זה תלוי במקרה, יש מקרים שבהם אני מעדיפה לנתק את הקשר, או להתרחק ולשמור על קשר שטחי, ויש מקרים שבהם יש מקום לסליחה אמיתית.

      אני מקווה באמת שהוא השתנה ולא יעשה זאת שוב.

       

      ולגבי הסיפור - אני בעד להפיק מכל דבר סיפור טוב, לדעת להוציא את נקודות העניין מכל מה שקורה לנו בחיים. ואם זה שימושי בעבודה - אז מה טוב.

       

        8/6/07 17:21:

      מת על כל סנטימטר מהמאה ושישים שלך.

        8/6/07 17:09:

       

      צטט: simple 2007-06-08 00:07:57

      איתך בדרך הראשונה- לארוך כל הדרך.

      ויש הבדל מהותי בינה לבין להיות NICE GUY  חשבונך!

      אחות יקרה - צודקת!

      צטט: יאיר אולמרט 2007-06-08 01:50:25

      ליזה,

       

      בך אני נותן אמון !

       

      :))

      יאיר המקסים - גם אני בך.

      צטט: el_greco 2007-06-08 01:55:23

      את מכירה את הפרוייקטים האלה בתכנות, שיוצרים עולם מטריציוני דו מימדי, ומעלים עליו כמה אלפי יישויות קטנות (אחת לכל ריבוע) שמתחרות זו בזו במשך מספר מחזורים בדילמות אסירים... אומרים שלאורך זמן האסטרטגיות נותנות האמון שורדות יותר מאשר האסטרטגיות הבוגדניות שאינן נותנות אמון.

       

      אלה שלא נותנות אמון פשוט מתות מבדידות, אין להם אף אחד בסביבה, והן קורסות... 

      דוגמא מהחיים על גבי מחשבים. כשנותנים אמון כמות האנשים הקרובים אליך גדלה אקספוננציאלית.

      צטט: ננס אדום 2007-06-08 03:11:46

      חשבתי על זה לא מזמן.

      אני מאלו שבוטחים בכל אדם עד שוהא מפר את האמון.
      ואני מקשר את זה גם לעומק הכנות שלי באינטרקציה מול כל אדם.
      שמתי לב שיש הרבה אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם כנות אמיתית.
      אוטומטית זה נראה להם לא טבעי. זה עצוב.

      כנות אמיתית אף היא בהחלט עושה רק טוב, וגם היא חלק מהותי מהחיים שלי. אולי פעם אכתוב על זה פוסט.

      העובדה שלאנשים מסויימים קשה להאמין שאפשר לחיות בכנות מלאה, או באמון מלאה, בהחלט עצובה. אין להם מושג מה הם מפסידים.

      ולך ננס יקר ואדום - אני רצה להציע חברות.

      צטט: vg10 2007-06-08 06:06:43

       

      צטט: airbus 2007-06-07 23:54:02

      בחרת דרך נכונה לחיות, ליזה.

      דרך לא קלה.

      דרך שיש בה מהמורות.

      דרך שיש בה אכזבות.

       

      אבל זו גם:

      דרך אמיצה.

      דרך לטווח ארוך.

      דרך מתגמלת.

      דרך שמעדיפה את טוב הלב

      על חשדנות היתר.

       

      אמון, זאת אנחנו יודעים,

      היא מבחנו האולטימטיבי

      של כל אדם.

      ויש כאלה ויש אחרים.

       

      אני מעריץ את אי אובדן האמון שלך

      בהיותו של האדם טוב מנעוריו - אלא

      אם יוכיח אחרת!

      זו הדרך הנכונה.

       

      אבל....

       

      מאחר שאני משתייכל לקבוצה הזו ומכונה פעמים רבות "נאיבית" (ואני כבר לא כל כך נאיבית לדעתי), כשאני מגלה בגידה של חבר/ה, שקר, תחמנות, תככנות, ניצול, רוע וכדומה תכונות פוגעניות - אני מתחרפנת - דווקא מהמקום שממנו אני באה, מלאה באמון ותקווה שכולם טובים וישרים.

       

      הכי טוב לשמור על מחשבה חיובית.

      הרעים תמיד צצים בסוף.

       

      שבת מקסימה,

      סוף שבוע רגוע לכולם.

       אני לא מתחרפנת כשאני מגלה בגידה, תחמנות, תככנות, ניצול, רוע וכו' - בדרך כלל מתפלאת, נדהמת, מצטערת ומנתקת קשר, כמובן לא לפני שאני מבררת היטב מה קרה.

      הרעים עלולים לצוץ בין אם נחשוב חיובי ובין אם לאו, אז עדיף לחשוב חיובי :-)

      (ולצטט את דבריו החכמים של חנוך זה תמיד טוב)

      מתגעגעים אלייך, תבואי לבקר יותר.

      צטט: taya1 2007-06-08 08:04:38

      אני עם vg ואיירבס וכמוך.

      רק דעי דבר אחד , ככל שמתבגרים זבה נהיה יותר קשה לשמור על התמימות ....

      אני קוראת לזה תמימות מודעת , תמימות של בחירה.

      להאמין שיצר האדם טוב מנעוריו.

      הגעתי לגיל המופלג של 28 וחצי ועדיין כזו אני. והנה את נותנת לי דוגמא אישית שאפשר להמשיך ככה גם הלאה, ועוד מתוך בחירה. אוהבת אותך ואת הגישה שלך לחיים.

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-08 08:23:36

       אבל "טוב" זה עניין יחסי ואישי...

      סובייקטיבי.

      עם כל הצער והטמטום בדבר, היטלר, ימח שמו וזכרו, חשב שהוא פועל למען הטוב...

      כך גם מישהו אשר מגשים את תסביך אדיפוס ובאמת רוצח את אביו ו"כובש" את אימו... הוא באמת חושב שכך זה צריך להיות.

       

      צטט: taya1 2007-06-08 08:04:38

      אני עם vg ואיירבס וכמוך.

      רק דעי דבר אחד , ככל שמתבגרים זבה נהיה יותר קשה לשמור על התמימות ....

      אני קוראת לזה תמימות מודעת , תמימות של בחירה.

      להאמין שיצר האדם טוב מנעוריו.

       אני מניחה שהכוונה היא ל"טוב" האבסולוטי של לא לפגוע באף אדם אחר באופן מכוון, ואת זה בטח אי אפשר להגיד על היטלר. לחשוב שטוב לרצוח מישהו אחר לא יכול להיחשב לטוב.

      צטט: יואב עינהר 2007-06-08 08:38:01

      אף פעם לא ייצרתי לי מעגל חברים גדול מדי.

      מאד קשה לי לתחזק את החברויות האלה, אני כל כך עסוק בעצמי.

      בילדות שלי סבלתי שנים מדחייה חברתית, זה השאיר בי מן מנגנון השרדות.

      מנגנון של חשדנות ראשונית. אני לא חושב שזה משהו שניתן לשנותו.

      מן אינסטינקט. אגב במלאכת הכרויות הקפה, מנגנון ההגנה הזה מתפורר לחלוטין.

      יואבי - יש מי שמסוגל לתחזק מאות חברים, ויש מי שמסוגל לתחזק חמישה. וזה בלי כל קשר לעיסוק העצמי. אני אצטרף למשפט שלך "בילדותי סבלתי משנים של דחייה חברתית", זה לא מאוד נפוץ לרצות להיות חברים של תלמידים טובים מדי, אז מעטות מאוד החברות שהיו לי בבית הספר, היתה הערכה רבה מכל הכיוונים, אבל לא חברויות. אבל אצלי זה דווקא גרם למצב ההפוך, של רצון להתחבר עם אנשים. אני אחשוב אם שווה להרחיב בנושא הזה, ואולי תתן אתה את הצד שלך.

      אתה משהו. אני אוהבת אותך, את הבלוג שלך ואת התגובות שלך.

        8/6/07 16:52:

       

      צטט: שוקו 105 2007-06-07 23:34:35

      טוב מראה עניים מאלף מילים

      האמת - לא הבנתי.

      צטט: levana feldman 2007-06-07 23:39:02

      ליזה,

      אני בעד איזון. צריך לתת אמון באנשים. אבל לא ללכת

      אחריהם בעיניים עצומות. אני בטוחה שכל אחד יודע

      את הגבולות שלו.

      אני לא טיפוס פתוח כמוך, ואולי אני מפסידה לפעמים,

      כי אני פחות פתוחה לאנשים....

      ללכת בעיניים עצומות כבר עובר את הגבול לדעתי.

      ובאמת לכל אחד יש את הגבולות שלו, אני מקווה שאיתם הוא מרגיש טוב, או שלפחות משתדל כדי לשנות.

      צטט: barak hachamov 2007-06-07 23:51:28

      את מאמינה לי?

      את מאמינה בי?

      בהחלט. אין לי שום סיבה שלא לעשות זאת.

      צטט: ריצ'רד סמית 2007-06-07 23:53:18

      המממ... רוב בני האדם לא רעים. אולי אנוכיים אבל לא רעים במובן ה"נאצי-שהורג-יהודים-לארוחת-בוקר" kind of way.

      מידע זה מידע. מידע לא יכול לפגוע. כדורי רובה יכולים להרוג, סכינים יכולים להרוג... טוב, הרשימה ארוכה...

       

      איך יכולה להיות בגידה באמון?

      למשל לספר סוד.

      כאשר חיים בלי סודות, אי אפשר לבגוד בך מהבחינה הזו.

      אם נניח שבני אדם פועלים למען הטוב של עצמם (הנחה די סבירה אבל לא תמיד נכונה), הרי, לפי המערכת הזו הם גם בוגדים למען עצמם.

      מונעים את זה ע"י "קניית" החברים באמצעי יותר שווה מאשר מי שמדרדר אותם לדבר בגידה יכול לתת.

       

      איך יכולה להיות בגידה באמון? ריצ'רד - על זה אני יכולה לענות באריכות, מאוד באריכות. אני פשוט עוד לא סגורה על זה שמתחשק לי לעשות מהעניין הזה פוסט.

      וכל הקטע של חברים זה שלא צריך "לקנות" אותם בשום דבר.

      צטט: airbus 2007-06-07 23:54:02

      בחרת דרך נכונה לחיות, ליזה.

      דרך לא קלה.

      דרך שיש בה מהמורות.

      דרך שיש בה אכזבות.

       

      אבל זו גם:

      דרך אמיצה.

      דרך לטווח ארוך.

      דרך מתגמלת.

      דרך שמעדיפה את טוב הלב

      על חשדנות היתר.

       

      אמון, זאת אנחנו יודעים,

      היא מבחנו האולטימטיבי

      של כל אדם.

      ויש כאלה ויש אחרים.

       

      אני מעריץ את אי אובדן האמון שלך

      בהיותו של האדם טוב מנעוריו - אלא

      אם יוכיח אחרת!

      חנוך היקר, מילותיך קולעות כתמיד. ולמרות האכזבות ולמרות המהמורות נתמיד בדרכנו, לא נאבד את האמון למרות הכל.

      למרות שאתה נמצא מאחורי דפי האינטרנט שלי ולא נפגשנו במציאות, אתה חבר נהדר ואני שמחה שמצאתי אותך פה. תודה על הכל מחייך

      צטט: galit.lm 2007-06-08 00:04:03

      תחשבי כמה אנרגיה מוציא החבר הזה שלך (הטיפוס "השני"), בכדי להגן על עצמו, וכמה אנשים נפלאים (עם קצת פחות סבלנות ממך) הוא מפספס  בדרך להגן על עצמו. ולעומתו, כמה אנשים נפלאים את מרוויחה (וכן, לעיתים גם נפגעת). רוצה לומר..... כשאת משווה, בסוף היום מה יש לשיניכם, לחבר הזה שלך יש הרבה יותר אין......

      חשדנות דורשת אנרגיה, חומות הגנה דורשות אנרגיה, כעס דורש אנרגיה, שנאה דורשת אנרגיה. אנרגיה שאפשר לנצל למטרות אחרות וחיוביות יותר, כמו שמחה, אהבה, יוזמה ואכפתיות. החיים יפים יותר ככה.  

        8/6/07 15:49:

      ליזה

      אני  שייכת לאסכולה  הראשונה.

      אני  חושבת  שאכזבה  קיימת  רק  כאשר  מצפים ממשהו.

      כאשר  את  עצמך,וזורמת לאן  שבא  לך,ואיך  שבא  לך

      לעתים  הפתיחות  הזאת  גורמת לאינטרווורטים  שבינינו להיפתח.

      חשבונאות  רגשית היא  אם  כל חטאת.אם מישהו  נותן  על  מנת לקבל  זאת לא  נתינה.אם  אתה נותן לשם הנתינה  אז אין  סיבה  שתתאכזב  אם לא קיבלת מהשני.נכון?

      מי  שלא מאמין  יש  לו  תקיעות בנתינה.הייתי  מותרת  על כאלה.

      כי  הכל  מושתת  על אינטרסנטיות  מיסודה.

      תהילה(אלישיה)

       

        8/6/07 15:36:

      ועכשיו ברצינות,

      אני כמוך, נותנת אמון ברובד מסוים, חיה בחיוך, מאמינה באנשים,

      אולם גם לאמון יש מספר רבדים,

      ישנו האמון של היכרות ראשונית, כמו כאן, כמו בבית הקפה השכונתי,

      ויש אמון של מערכות יחסים ארוכות טווח, אם הן אישיות, או מקצועיות, כאן למרות שיש הנחה בסיסית של אמון, שהיא חיונית לדעתי, יש לבנות אותו לאורך הקשר נדבך אחרי נדבך, מהיסודות  עד לטפחות ולהזין אותו ולהשקות אותו ואין להקל בו ראש. כי בעסקים כמו בעסקים יש אינטרסים, ויש שורות תחתונות.

       

      אני מאמינה לך ומאמינה בך, ומאמינה באמון, ומאמינה באמונה. 

        8/6/07 15:30:

       

      צטט: יואב עינהר 2007-06-08 08:38:01

      אף פעם לא ייצרתי לי מעגל חברים גדול מדי.

      מאד קשה לי לתחזק את החברויות האלה, אני כל כך עסוק בעצמי.

      בילדות שלי סבלתי שנים מדחייה חברתית, זה השאיר בי מן מנגנון השרדות.

      מנגנון של חשדנות ראשונית. אני לא חושב שזה משהו שניתן לשנותו.

      מן אינסטינקט. אגב במלאכת הכרויות הקפה, מנגנון ההגנה הזה מתפורר לחלוטין.

       אוהבת אותך עינהוRRני !!!

      וחסר לך אם אתה לא מאמין לזה!!!

      (אני אבוא עם שופל כמו של ברבאבא ואשבור לך את ביצי היען) 

        8/6/07 13:58:

       אני חושבת שצריך להבחין בין שני מעגלים: במעגל המיידי שלי, אנשים שיש לי אינטראקציה איתם, אני, כמוך, נאיבית מבחירה מודעת. משלמת לפעמים את המחיר, יוצאת פראיירית פה ושם, אבל בדרך רואה עולם שרובו טוב.

      במעגל השני, שלא מורכב רק מאנשים, אלא גם ממערכות מורכבות יותר, עם היסטוריה ואינטרסים ובירוקרטיות ומשחקי כוח מובנים, אז אני רואה עד כמה הדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות. גם שם אני נאיבית, אבל משתדלת לא להיות עיוורת.

        8/6/07 13:45:
      גם אני, כמוך, מתחילה ממתן אמון מלא. אני חושבת שאלה שלא מפספסים המון אנשים טובים באמצע הדרך, ויש כאלה.
      גם כשאני נפגעת (מה שקורה לא מעט, לצערי) אני אוספת את עצמי עם כל הטוב והרע שהפקתי מאותו קשר וממשיכה הלאה. אהבתי את ההבחנה בין הטיפוסים השונים, זכית לכוכב ממני:)
        8/6/07 13:12:

      החדשות הטובות - אפשר להתמיד בגישה הראשונה (מתוך החלטה ומודעות) גם לאורך זמן ולגילאים המתקדמים שאני שוהה בהם כרגע.

      אז לא להתיאש!

        8/6/07 09:27:

      איפה אני בסולם מתן האמון ? אני מתחיל במקום מאד זהיר וחשדני, אחר כך אם המחיצות נופלות אני נאיבי עד כדי טמטום ואז אני בדרך כלל סופי להפגע. זה סיפור חיי בשורה וחצי...

       

      החשדנות ומעטפת ההגנה הם תוצאה של חוויות העבר, מורשתם של האנשים שהיו הכי קרובים אלי ויום אחד הפרו קשר דם וברית עולם. בגידתם אגב עיצבה, ועדיין מעצבת, כל קמט וקימור באופי שלי, לא רק את מידת האמון שאני מסוגל לתת באחרים.

       

      אירועים קטנים יותר אפשר לעבור בשלום, אבל מה אפשר ללמוד מהם ?

       

      קולגה מהעבודה "מכר" לא מזמן חברות בת 5 שנים איתי בשביל בונוס של כמה אלפי שקלים. כל כך נפגעתי עד שלא ישנתי בלילות, במשך שבועיים סירבתי לדבר איתו, לשמוע התנצלות, לשמוע הסבר.

      במקרה היתה לי הזדמנות לפגוע בו (עסקית) בחזרה כמעט באותו הרגע, בחרתי שלא לעשות את זה.

       

      במסגרת חשבון הנפש שאלתי את עצמי איך קרה לי, שועל ותיק בעסק, שקולגה הצליח לסדר אותי ככה ? הבנתי שאותו אדם כבר עבר אצלי לפני שנים את ה"בידוק הביטחוני" ומאז לא היה לי כל חשש אי פעם יפגע בי אם אעמוד בגבי אליו ואראה פגיע לרגע.

      בימים שאחרי, כמה חברים שהיו עדים לאירוע השקיעו מאמצים רבים בלהזכיר לי שאסור לי לשנות ממנהגי בגלל חבר שעשה לי "תרגיל", אסור לי להפסיק לתת אמון בשותפים שלי, אסור לי להוריד את רמת החופש שאני נותן לעובדים שלי או להפסיק לתת להם הזדמנויות. טוב לא יצא לי מזה. 

       

      אחרי שבועיים סלחתי לו. ידעתי שההתנצלות היא כנה ואמיתית והחברות שנסדקה נראתה לי חשובה יותר ממשחקי כבוד.

      אני יכול להבטיח שלא השתניתי בעקבות האירוע הזה, יכול להיות שהוא דווקא כן. את הסיפור אגב, הוספתי כאנקדוטה להרצאות שאני מעביר בתחום ניהול פרוייקטים תחת פרק האתיקה.

        8/6/07 08:38:

      אף פעם לא ייצרתי לי מעגל חברים גדול מדי.

      מאד קשה לי לתחזק את החברויות האלה, אני כל כך עסוק בעצמי.

      בילדות שלי סבלתי שנים מדחייה חברתית, זה השאיר בי מן מנגנון השרדות.

      מנגנון של חשדנות ראשונית. אני לא חושב שזה משהו שניתן לשנותו.

      מן אינסטינקט. אגב במלאכת הכרויות הקפה, מנגנון ההגנה הזה מתפורר לחלוטין.

        8/6/07 08:23:

       אבל "טוב" זה עניין יחסי ואישי...

      סובייקטיבי.

      עם כל הצער והטמטום בדבר, היטלר, ימח שמו וזכרו, חשב שהוא פועל למען הטוב...

      כך גם מישהו אשר מגשים את תסביך אדיפוס ובאמת רוצח את אביו ו"כובש" את אימו... הוא באמת חושב שכך זה צריך להיות.

       

      צטט: taya1 2007-06-08 08:04:38

      אני עם vg ואיירבס וכמוך.

      רק דעי דבר אחד , ככל שמתבגרים זבה נהיה יותר קשה לשמור על התמימות ....

      אני קוראת לזה תמימות מודעת , תמימות של בחירה.

      להאמין שיצר האדם טוב מנעוריו.

       

       

        8/6/07 08:04:

      אני עם vg ואיירבס וכמוך.

      רק דעי דבר אחד , ככל שמתבגרים זבה נהיה יותר קשה לשמור על התמימות ....

      אני קוראת לזה תמימות מודעת , תמימות של בחירה.

      להאמין שיצר האדם טוב מנעוריו.

       

        8/6/07 08:00:

      המשחק הבסיסי נקרא LIFE.

      אפשר לשנות את החוקים אבל לאו דווקא אמון במערכת הכללים הזאת היא הדבר האידיאלי... זה תלוי בהגדרות. 

       

      צטט: el_greco 2007-06-08 01:55:23

      את מכירה את הפרוייקטים האלה בתכנות, שיוצרים עולם מטריציוני דו מימדי, ומעלים עליו כמה אלפי יישויות קטנות (אחת לכל ריבוע) שמתחרות זו בזו במשך מספר מחזורים בדילמות אסירים... אומרים שלאורך זמן האסטרטגיות נותנות האמון שורדות יותר מאשר האסטרטגיות הבוגדניות שאינן נותנות אמון.

       

      אלה שלא נותנות אמון פשוט מתות מבדידות, אין להם אף אחד בסביבה, והן קורסות...

       

        8/6/07 06:06:

       

      צטט: airbus 2007-06-07 23:54:02

      בחרת דרך נכונה לחיות, ליזה.

      דרך לא קלה.

      דרך שיש בה מהמורות.

      דרך שיש בה אכזבות.

       

      אבל זו גם:

      דרך אמיצה.

      דרך לטווח ארוך.

      דרך מתגמלת.

      דרך שמעדיפה את טוב הלב

      על חשדנות היתר.

       

      אמון, זאת אנחנו יודעים,

      היא מבחנו האולטימטיבי

      של כל אדם.

      ויש כאלה ויש אחרים.

       

      אני מעריץ את אי אובדן האמון שלך

      בהיותו של האדם טוב מנעוריו - אלא

      אם יוכיח אחרת!

      זו הדרך הנכונה.

       

      אבל....

       

      מאחר שאני משתייכל לקבוצה הזו ומכונה פעמים רבות "נאיבית" (ואני כבר לא כל כך נאיבית לדעתי), כשאני מגלה בגידה של חבר/ה, שקר, תחמנות, תככנות, ניצול, רוע וכדומה תכונות פוגעניות - אני מתחרפנת - דווקא מהמקום שממנו אני באה, מלאה באמון ותקווה שכולם טובים וישרים.

       

      הכי טוב לשמור על מחשבה חיובית.

      הרעים תמיד צצים בסוף.

       

      שבת מקסימה,

      סוף שבוע רגוע לכולם.

       

       

        8/6/07 03:11:

      חשבתי על זה לא מזמן.

      אני מאלו שבוטחים בכל אדם עד שוהא מפר את האמון.
      ואני מקשר את זה גם לעומק הכנות שלי באינטרקציה מול כל אדם.
      שמתי לב שיש הרבה אנשים שלא מסוגלים להתמודד עם כנות אמיתית.
      אוטומטית זה נראה להם לא טבעי. זה עצוב.

        8/6/07 01:55:

      את מכירה את הפרוייקטים האלה בתכנות, שיוצרים עולם מטריציוני דו מימדי, ומעלים עליו כמה אלפי יישויות קטנות (אחת לכל ריבוע) שמתחרות זו בזו במשך מספר מחזורים בדילמות אסירים... אומרים שלאורך זמן האסטרטגיות נותנות האמון שורדות יותר מאשר האסטרטגיות הבוגדניות שאינן נותנות אמון.

       

      אלה שלא נותנות אמון פשוט מתות מבדידות, אין להם אף אחד בסביבה, והן קורסות... 

        8/6/07 01:50:

      ליזה,

       

      בך אני נותן אמון !

       

      :))

        8/6/07 00:07:

      איתך בדרך הראשונה- לארוך כל הדרך.

      ויש הבדל מהותי בינה לבין להיות NICE GUY  חשבונך!

      תחשבי כמה אנרגיה מוציא החבר הזה שלך (הטיפוס "השני"), בכדי להגן על עצמו, וכמה אנשים נפלאים (עם קצת פחות סבלנות ממך) הוא מפספס  בדרך להגן על עצמו. ולעומתו, כמה אנשים נפלאים את מרוויחה (וכן, לעיתים גם נפגעת). רוצה לומר..... כשאת משווה, בסוף היום מה יש לשיניכם, לחבר הזה שלך יש הרבה יותר אין......

        7/6/07 23:54:

      בחרת דרך נכונה לחיות, ליזה.

      דרך לא קלה.

      דרך שיש בה מהמורות.

      דרך שיש בה אכזבות.

       

      אבל זו גם:

      דרך אמיצה.

      דרך לטווח ארוך.

      דרך מתגמלת.

      דרך שמעדיפה את טוב הלב

      על חשדנות היתר.

       

      אמון, זאת אנחנו יודעים,

      היא מבחנו האולטימטיבי

      של כל אדם.

      ויש כאלה ויש אחרים.

       

      אני מעריץ את אי אובדן האמון שלך

      בהיותו של האדם טוב מנעוריו - אלא

      אם יוכיח אחרת!

        7/6/07 23:53:

      המממ... רוב בני האדם לא רעים. אולי אנוכיים אבל לא רעים במובן ה"נאצי-שהורג-יהודים-לארוחת-בוקר" kind of way.

      מידע זה מידע. מידע לא יכול לפגוע. כדורי רובה יכולים להרוג, סכינים יכולים להרוג... טוב, הרשימה ארוכה...

       

      איך יכולה להיות בגידה באמון?

      למשל לספר סוד.

      כאשר חיים בלי סודות, אי אפשר לבגוד בך מהבחינה הזו.

      אם נניח שבני אדם פועלים למען הטוב של עצמם (הנחה די סבירה אבל לא תמיד נכונה), הרי, לפי המערכת הזו הם גם בוגדים למען עצמם.

      מונעים את זה ע"י "קניית" החברים באמצעי יותר שווה מאשר מי שמדרדר אותם לדבר בגידה יכול לתת.

       

        7/6/07 23:51:

      את מאמינה לי?

      את מאמינה בי?

        7/6/07 23:39:

      ליזה,

      אני בעד איזון. צריך לתת אמון באנשים. אבל לא ללכת

      אחריהם בעיניים עצומות. אני בטוחה שכל אחד יודע

      את הגבולות שלו.

      אני לא טיפוס פתוח כמוך, ואולי אני מפסידה לפעמים,

      כי אני פחות פתוחה לאנשים....

        7/6/07 23:34:
      טוב מראה עניים מאלף מילים

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      ליזה פיירמן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין