רגע של...והרגע חלף
על כוכבים, סולמות, קפה ,כתיבה קריאה ותמונות. ובעיקר על הרגע שחלף ממני ברגע שכתבתי והרגע שלא תוכל להחזיר אותו לעצמך. הרגע בו קראת..וכמובן, על הרגע שאחרי.
http://tasteofisrael.org.il/?pg=business&CategoryID=0&ArticleID=155&SearchParam=Follmond
פוסטים אחרונים
- להשאר בבית אחרי הבגידה. מה זה אומר עליך? 13/11/16
- קולה של הבגידה 9/1/16
- כדי שדייט יצליח כדאי שנדאג להנות בו. 7/12/15
- אמא את חופרת, די תשתקי, זה לא עניינך, עזבי אותי בשקט 12/11/15
- מה הוא רוצה ממני? הסקס כבר מת ! 7/11/15
- בזוגיות ומרגישים קצת לבד? 18/10/15
ארכיון
0
רגע של תאונת דרכים
| היום הייתי מעורבת בתאונת דרכים וזה היה ממש "רגע של"...כמעט כשמו של הבלוג הזה. בתוך פקק, התחלת נסיעה ואז ברגע אחד ופתאומי, מכת סוף העולם באחורי הרכב בו נסעתי. מייד מבינים ולא מבינים מה שקורה. יחד עם רעש המכה מאחורנית, כל המכונית הרעישה מכל כיוון, בעיקר מהגג. נדמה היה שמשהו ענק נופל עלינו. יצאנו, הנהג ואני לבדוק נזקים שהיו כמובן "מרשימים" דיים, לבקש מסמכים מהתוקף ובעוד הנהג שאיתי בודק אותם ואני ממשמשת את עורפי הכואב, הבנתי שאני לא רואה ואוטוטו אני מעולפת . זחלתי חזרה לרכב ממש ברגע האחרון ושם נשכבתי איכשהו. והגיעה משטרה והם הזמינו אמבולנס ולמרות שאמרתי שאני בסדר, קיבעו אותי על מיטת גלגלים ואת הדרך לתל השומר אינני זוכרת ממש כי מתברר שמתי שהוא אבדה הכרתי. בתל השומר , למרבה הפלא היה בסדר גמור, נבדקתי, התברר שהחבלה איננה חמורה ואפילו שוחררתי הבייתה . כאבי גפיים, ראש לא מרשימים אף אחד שם בביה"ח, לשמחתי. נשלחתי למנוחה, למעקב, הובהר לי שלא יצאתי מכלל ספק, עדיין. בשלושת הימים הבאים נבין יותר. ------------------------------- כשפתחתי את הבלוג שלי אחה"צ, וראיתי את שמו, הזדעזעתי קצת : "רגע של...והרגע חלף" לא ברור לי מדוע נתתי שם כזה לבלוג שלי לפני מספר חודשים. היום השם הזה קיבל משמעות. זה אכן עניין של רגע. אנחנו - אני, עשויה מרגעים ותו לא. רגע של פקק תנועה, מכה אחורית ברכב, בעורף, נהג מטורף מאחרינו, פוגע ובורח, (הוא ברח כשהבין שהמשטרה בדרך) רגע בו אני מבינה שאם הלך לי ברגע אחד המוח, אין רגע נוסף, רגע שבו כל התכניות משתבשות, הרגשות, מה שחשוב לי, מי אני, מה הספקתי, ברגע אחד והכל משתנה. והרגע שלנו קשור תמיד באיזה רגע של מישהו אחר. הרגע שלי קשור ישירות ברגע של אותו נער צעיר בן 25 על אופנוע, אשר ברגע אחד, במסלול הנגדי, התנגש לתוך משאית וקיפח את חייו ברגע. פקק התנועה בו נפגענו אנחנו נוצר מנהגים רבים שעצרו רק לרגע להציץ במכבי האש שחילצו את הנער ....הכל, אבל באמת הכל, עניין של רגע. (הנער שנהרג, גם הוא ממודיעין.). "רגע של...והרגע חלף לו". ומה עכשיו? מה עושים ברגע הבא? איך יראה הרגע הבא של משפחתו של הנער שנהרג? בבקשה, תנהגו בזהירות, זה באמת רק עניין של רגע. לא נכון לחשוב ש"זה קורה רק לאחרים" זה קורה כל יום וזה קורה לנו. בכל רגע. וגם כאשר זה מסתיים "בסדר" כפי שהתמזל לי, זהו באמת רגע נורא. |
תגובות (6)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
הלו תמי, תודה. איזה רגע, את הכוכב החמישים שלי. הללויה!
המשפט ששמת לב אליו הוא באמת מעניין, עכשיו כשהסבת את תשומת ליבי...
אני באמת סה"כ של רגעים. משתנים וחולפים. שאלתי את עצמי, אם זה כך, מה זה אומר עלי
האם זה מצביע על חוסר יציבות? ופתאום הבנתי שאולי אנחנו מחפשים ליצור לעצמינו כמה שיותר רגעים טובים ודומים זה לזה...וכשמצליח לנו, אנחנו מרגישים "בסדר". עד שמגיע רגע מיותר כזה כמו
תאונה, מחלה, פרידה...שמשבש לנו את רצף הרגעים המוכרים והבונים שלנו.
כל זה בזכותך. מה את אומרת?
אנחנו - אני, עשויה מרגעים *
איזה משפט ממצה ומדהים*
אהבתי.
מה שנקרא, נהיגה מודעת. חשוב, עובדים על זה. לא?
כמה כוחות סוס יש לרכב אחד?
תודה!
בוקר טוב לך
חייכתי למקרא דבריך, במיוחד בעניין הבירוקרטיה, זה הזכיר לי אך לפני ימים אחדים של "כמעט תאונה" אשר הדבר הראשון שחשבתי עליו הוא ----- "איבוד הזמן הבירוקרטי", ואפילו הבעתי זאת עם בן שיחי שישב לצידי.
אכן מכעיסה הבירוקרטיה, לעיתים היא מתעללת.
באשר לשאר הדברים אשר כתבת -
אני בהחלט מבין את כוונתך הראשונית, אלא שאני סקפטי אם זה ישפיע על התנהגות הנהג "המכעיס",
על כן אמרתי - המשיכי המשיכי, בימי הביניים היו תאונות שכיחות של "בעיטת סוס", ככל שאני יודע הבעיטות לא השפיעו על השימוש בסוס ועל היחס אליו או לסביבה. כך בימנו - אפילו אי אפשר "להעיר" לנהג מחשש לאלימות מצידו.
על כל תאונה, או על כל אירוע אפשר "להלביש" אלף ואחד " אם " אך שום "אם" לא ישנה את מאפייניה של אותה תאונה.
התוצאה, וכאן אסיים מחשש להלאותך -
טוב יעשה אדם אם את מקדמי הזהירות יחיל עם עצמו ולעצמו, לדוגמא - כאשר אני נוהג בימי שישי מאוחר בלילה, אני מגלה משנה זהירות - כי צעירים הישתלטו על מרחבי הזמן הזה בכבישים, ונהיגתם "קלה" ומעוררת חלחלה.
אם תקלעי לנהיגה באיזור עומר ובכניסות השונות לבאר שבע- תחושי במהלך כל שעות היום צורת נהיגה אחרת, מתגרה יותר, פחות שומרת על כללי הנהיגה.....שם אני מאיט את נסיעתי, מתבונן יותר במראות, ושומר על צד ימין באופן עקשני.
לכשעצמי - על עצמי אני סומך ככל שזה בידי.
הרגישי טוב והמשיכי בשגרתך ----המשיכי זה העיקר.
תודה מלקט מחשבות על תגובתך.
איינשטיין - בחור חכם. התעסק אכן עם הזמן וקטונתי מלהתווכח איתו.
לגבי הזמן איננו אפילו issue . אלא מה שעושים איתו והדרך בה אנו מתייחסים אליו.
המטרה כאן בפוסט הייתה לעורר לעניין הרגע והשינויים שברגע. רק זה.
אין לי עניין ברגע שעבר כי הוא עבר, גם לא ברגע הבא, כי הוא עדיין לא הגיע.
במקרה של תאונת דרכים שברגע אחד יכולה להפוך את עולמך או בכל מקרה לגזול ממך הרבה רגעים
שאתה צריך להקדיש לביוקרטיה מעצבנת....יש מה לעשות.
לא לדבר בנייד בעת נהיגה (הטמבל שנכנס בנו דיבר בנייד)
לדאוג שמגן הראש יהיה קיים ותיקני (לולא המגן הזה, לא הייתי כותבת עכשיו)
לטפל ברכב בזמן, לנהוג רק כשעירניים למתרחש ולרגע...וכו'
ותמיד תמיד לנהוג על פי תנאי הכביש ומה שקורה סביבך בכל רגע נתון.
ולשכוח את האמרה המטופשת "לי זה לא יקרה".
איינשטיין היה משוכנע שיצליח להחזיר את הזמן אחורנית, והוא, לטענתו, הצליח לעשות זאת למשך ארבע שניות.
הטיעון הפילוסופי אומר ש- הזמן מעצם מהותו בתנועה מתמדת ובלתי פוסקת.
ועל כן אני אומר:
אם נעצור על יד כל "רגע" ונבחן אותו לפרטיו עד דק- נאבד רגעים אחרים, נאבד תובנות אחרות.
ועל כן אני ממליץ לך -
אין עוררין שהתובנות שאת מעלה נכונות, אולי הייתי אומר - נכונות עד מאוד, המשיכי את החיים החיצוניים
שלך "כאילו" שזה לא קרה, ובתוך פנימיותך "כאילו שזה קרה".
במילים אחרות - אל תעצרי על יד אותו "רגע" של תאונתך, המשיכי המשיכי המשיכי
אחרת תאבדי את דרכך.
בהצלחה