פוסטים אחרונים
- מדינה בחיסון 19/8/13
- לגדול 11/8/13
- מילים מילים...יותר טובות מכל דבר אחר 4/8/13
- ילדי הכאב - בעקות סופר נני, .12.8.2012 13/8/12
- פיצה. השילוש הקדוש. טעימטורף!!!!!!!!!!!! 4/7/12
- ציצים? חסל...הגיע זמן התמ"ל! 25/6/12
ארכיון
שובו של הדיג'י בן ה-94
לפני כשנה החלטתי לעזוב את הדירה התל-אביבית שלי. פנטהאוז מפואר בן חדר וחצי, שטחים עצומים של עשרות מילימטרים, בחורה בת 33 שמתענגת על חיי רווקות גרושתית- ומאושרת בכל ליבה על שהקירות אינם יכולים לדבר ולספר את חוויות היומיום והרפתקאות הלילה שהם ראו, שמעו והרגישו. העניין הוא, שהקירות הללו היו צבועים מספר שכבות צבע המונעות מהם לנוע ואפילו ללחוש מילה או שתיים על המראות הקשים שראו. לזה קוראים מזל.
וכך, בתהליך חיפוש קדחתני, האתרים "הומלס", "מדס" ו"יד "2, הפכו לאתרים המועדפים והאטרקטיביים ביותר במחשב הזועק שלי. אחרי חודש של הומלסיות, ביום בהיר ומעורפל מחשבתית, הגיחה אל מול עיניי המשתהות, מודעת דירה רמת-גנית. אני, שמעולם לא חלמתי חלום בו המילה רמת-גן קיימת, אני- שמעולם לא חשבתי שכף רגלי השמאלית תדרוך בניכר הרמת-גני הזה, אני- שלא האמנתי שכתובת דירתי בתעודת הזהות תתחיל באות ר', חתמתי אחרי מספר שעות על חוזה לדירה מחוץ לכותלי הקודש התל-אביביים.
הלם. שוק. עירפול.
אני זוכרת שבועיים של החדרת חפצים אל ארגזים שלקחתי מהסופר הצפונבוני. שבועיים של נטישה איטית את דירת החלומות הממומשים שלי, בריחה אל הלא נודע, התמזגות פרברית, אפילה מנטאלית. הכל חדש לי. הגעתי לדירה הרמת -גנית שלי עם המוביל החסון שבחרתי בקפידה, ולאחר מספר שעות בהן כל הציוד שלי עבר באופן מושלם לדירה החדשה, הוא נטש אותי שם לבד והלך לו לשדות זרים. אני יושבת על ארגז, מעשנת בצרורות 4 סגריות ווג, כאות מחאה צפונבונית שהיוותה מבחינתי עבר שהסתיים לו לפני שלוש שעות ושומעת דפיקת דלת ראשונה. זה היה בן זוגי השווה בטירוף, דאז. לאחר שעה בה פתחנו ארגזים וסידרנו חפצים, החלו להיפתח נקודות אור אחרות בתוך כל הבלגאן הדירתי הזה. תוך כדי ייצריות מתפתחת, אנחנו שומעים קולות עמומים שהזכירו את יונית לוי בכבודה ובעצמה ולא הבנו מהיכן הם בוקעים. השווה שלי הציע שנארוז את עצמנו ונעבור דלת דלת בבנין כדי לבדוק מהיכן מגיעים הקולות היוניים האלה, וכך בדקנו בקפידה כל דלת ומעללליה. ואז גילינו! בדירה שמתחתיי, הוקם לו בתמימות אולפן חדשות וירטואלי, שמככבים בו חיים יבין ויונית לוי בכבודם ובעצמם. אישה כבת 70, פתחה לנו את דלת ה"אולפן" לאחר שהבחור שלי צלצל צלצול ארוך-טווח על כפתור הזמבורה הביתי הזה, ואז התברר לנו שהיא ביתו של בעל הדירה, והוא, בעל הדירה –גבר נאה בן 94, לא שומע טוב, חובב טבע ומוחה בתוקף על מוצרי טכנולוגיה חדישים שבראשם מכשיר שמיעה סטנדרטי שיחזיר לחיים את הספרה 2 בכפתור הווליום שלו. בקשנו שקט, התחננו, בררנו בכל דרך ומקום אפשריים איך למנוע את החוויה העוצמתית הזו- אך דבר לא הועיל. אין מה לעשות.
כך זה נמשך. חודשיים שלמים של חרדת חדשות אשר חלחלה לתוכי ולא ידעה מנוח. ואז, בפתאומיות לא ברורה, החלו השידורים להיות שקטים מידיי עד למצב של שקט חרדתי. שלושה חודשי שתיקה שלא שאלתי אפילו מה סיבת קיומם. החרדה אט אט נעלמה, השקט חזר להיות בחיי, האושר היה יומי ולילי. ואז הוא שוב חזר. הדיג'י בן ה- 94. חזר לשדר מוזיקה ים תיכונית בנגיעות גלגלציות ומבזקי חדשות בני חצי שעה מטרידים. כך כל יום משמונה עד עשר בערב. שבוע אחרי, עלתה בי ההחלטה לעבור למקום הכי שקט שקיים. רציתי מושב, אני רוצה רישפון. עכשיו הר' תהיה באמת במקום הנכון.ניסיונות לפתרון הבעיה הווקאלית הזו- עלו בתוהו. המצב הוא להמשיך להיות פה או פשוט להמשיך הלאה.
אני מחפשת כבר חודש דירה ברשפון. כבר חודש שאני מדליקה טלויזיה רק כדי לא לשמוע את קולה העמום של יונית, כבר חודש שאני מייחלת ולו לטיפת קיר מושבניקי שותק ולא מגלה סודות ליליים...
שלח לי שקט טוב מוגן שלח לי שקט מענן שלח לי שקט ממוכן לשמוע שקט לא מכאן תשלח לי שקט בקופסא, מארץ רחוקה.
כנראה שיונה וולך גרה בדירה הזו מתישהו...
|
פרופיל
מילים מדברות
תגובות (28)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודההההההההההההה!
בטח שקראתי את זה מזמן, אבל זה עוד היה בשלב שהייתי מאוהבת בערן (לא שעכשיו אני לא) והתביישתי, או פחדתי שתחשדי שאני פה (פוסט..אצלך) בגללו...
בכל אופן, גם אז נורא אהבתי את זה. זה כתוב כל-כך מצחיק ושנון. משנונה!
לולה?
בריאה אחותי, בריאה
בואי נשנה את ההוויה דרך התודעה...
מי פלספנית הפוכה, הא?
מי חולה על החברה של לולה, מי?
מה זה? הכל הפוך פה (בפוסט, בפוסט)
הזקן החירש רועש
העולם השומע שותק
וש' הנשמה
הפכה להיות
אחות לא רחמניה?
אמאל'הההההההההה
מה נהיה?
יאללה בלאגן!!!!
[וכוכב, כמובן]
תודה לך איש מילים יקר.
האמת היא שאני מגיב על התגובה שלך באתר של אברי, אהבתי, מזדהה עם כל מילה (כמעט, יש כמה שלא ממש הבנתי...
)
ואם כבר אני כאן - אחלה פוסט!
אחותי, שם מדהים. ואת יודעת שאני לא חנפן.
see you
חמדמד אתה.
אופטימיות זהו שמי האמצעי.
וגם המטרה...
גדולללללללללללללללללל
אה, שיניתי את שם הבלוג שלי.
האחות הלא רחמניה.
זו אני.
אחותי, יה קרועה.
קיבלת כוכב.
הזקן הזה, מה נסגר איתו תגידי.
דרך אגב, פעם נכנסתי לבית אבות. מה שהולך שם, איזה ווליום.
3 שנים תותחנים לא היה לי נזק כזה.
מצטרף לתגובה של מיכל,
מה שצריך לפעמים זה רק לבקש והיקום מביא את זה אלייך....
אגב רשפון, יש מלא מלא מושבים מקסימים באותו טווח מת"א רק בחצי מחיר....שווה לפקוח עיניים...
בהצלחה ! (ולא לשכוח להישאר אופטימית... :-)
תודה אשת הכוכבים.
אחחח השכנים השכנים..
הם אינם טובים בעיניי.
מתכוננת לבריחה שלי,
שרון.
גדול.
אהבתי.
אחל'ה פוסט.
כוכב אחד עלי.
בהצלחה!
זה מזכיר לי כשהייתי בן 15 או משהו כזה, אהבתי לשמוע מוזיקה בווליום גבוה ולפעמים כמה חברים היו מצטרפים לערבי 'השמעה' כאלו.
השכנה המבוגרת שמתחתי לא ממש אהבה את 'דיפ פירפיל' ואז כמו שנאמר ע"י חז"לינו: if you can't join them, run away - אז היא ברחה..
שבוע נהדר
מיכל, אני אשתמש בטלפון.
את מרגישה לי אנושית מידיי לשיחת מייל...
נפלאה שכמוך,
כמה צחקתי
למזלי, אני גרה בתל אביב במקום שהוא לגמרי קיבוץ מבחינת השקט ואיכות החיים,
והאמת היא שזה לא רק מזל, זו יצירת מציאות והזמנה מדוייקת מהיקום ואז זה קורה, יש מקרים שזה קורה מיידית, כמו קסם, יש מקומות קצת יותר מאתגרים, הבית שלי הוא קסם כזה, אשמח לכוון אותך כך לבית ברשפון
תתקשרי חופשי 03-6476495
או במייל של האתר
והפזמון הידוע, אין לי כוכבים להביע את הנאתי,
את האחרון לשבוע זה נתתי לאחיך,
אז תתחשבנו בתוך המשפחה))
שבת נפלאה
הם מעוקרים ומסורסים, אין שום חרמנות. פשוט קשה להם להתרגל לטריטוריה החדשה. יעבור תוך שבוע שבועיים :)
צודק צודק צודק צודק
אני מחפשת איכות חיים בדמות דירה מושבניקית, אבל לא מוצאת בינתיים איפה שרוצה.
מקווה שהפוסט הבא יהיה על החדשה שלי.
נשיקות מותק.
יאיר
על זה נאמר: קטן קטן , אבל מרעיש כמו גדול...
שבת שלום ממי ושקט מנטאלי ..
סנונית יא בובה בעצמך..
לגבי החתולים.. זה מחרמנות יתר. העיר עושה להם את זה.
אני מאחלת לעצמי שאלה הקולות היחידים שאשמע בדירה הבאה שלי...
שבת שלום יפיופה.
שירקי המתוקה, הרסת אותי עם השכנה שבאה לתקלט...חח
צריך להקים עמותת באגים של דירות בכל רחבי הארץ.
זהו יש לי סטארט אפ!!!!!!
נשיקות.
קדמה לשנות את כיוון החיים ולהעלות את איכות החיים
כי הזקן במצב טוב רק לא שומע, אז חבל על הזמן שלך
יקרתי.
ליבי איתך... זה מזכיר לי שיצאתי את ביתי בכוכב יאיר אל אחד המקומות הקטנים בעולם, גיברלטר.. הייתי בטוח שגם שם יהיה שקט ונעים, הרי זה מקום פיצפון בלי אנשים כמעט. בלילה הראשון הבנתי שהרחוב הצר שלי שבו אני בקושי עובר כשאני הולך ברגל (ואני לא שמן!) הוא למעשה אוטוסטרדת הקטנועים של חצי האי הזה.. והכיף האמיתי היה שהחלון שלי היה על הרחוב! אחרי חודשיים כבר חזרתי :)
קיבלת כוכב כמובן, וגם המון סימפתיה :)
סופ"ש מקסים.
יאיר
איזו מצחיקה
בדיוק עברתי מדירה באזור רועש ביותר בעיר לאזור שקט מאוד, והפלא ופלא- רעש שכונתי- כמו שכן שאוהב אופרה או כלב שלא אוהב את החיים, יכול להיות מטריד לא פחות.
וכל זה בזמן שהחתולים חווים קשיי הסתגלות ובוכים בלילות
ואני בכלל קיבוצניקית...
מאחלת לך שקט בקופסה ובראש
נתת לי רעיון לפוסט :)
רציתי לככב אבל נגמרו לי :(
שבת שלום בובה!
חחחח. הרגת אותי מצחוק.
הכתיבה שלך מעולה! את שנונה ברמות.
לעניין ה-DJ, לבי איתך. זו בעיה רצינית ואין לאן לברוח.
גם לי יש שכנה שמדי פעם בא לה לתקלט.
הבעיה זה שגם את שמכירים את כל הבאגים בדירות כבר מאוחר מדי,
כי כבר גרים שם
.
חוץ מכוכב, לא אוכל לעזור לך, אבל הרבה הצלחה בדירה חדשה, כי זה אכן בלתי נסבל :)