מאמר הדרכה למגדל כלב צעיר בלא כוונה לפגוע באיש, ואף לא בכלב, גידול כלב בתוך בית עלול להסתבר גם כעניין כואב. למעשה, אין כמעט בית שגדל בו כלב אשר נזקים מתקופת גורותו אינם ניכרים בו. בבתים רבים הנזק שולי ונסבל. עט מרוסקת, גרביים מחוררות, משקפיים ללא זגוגית או נעל שלפתע נעלם לה העקב. אחרים סופגים נזקים כבדים יותר. מזרונים נקרעים, משקופים נלעסים ופינות רהיטים זוכות לטיפול כלבי. אם נוסיף לחפש נמצא גם בתים שבקירותיהם נחפרו בורות, שדלתותיהם מחוררות, שטפטים או וילונות נתלשו ממקומם או שסלונם המפואר הושמד עד תום. סקר כזה יגלה שמעטים הבתים שגדל בהם כלב והותיר אותם בשלמותם- שגדל בהם גור כלבים, שרבץ סתם כך ומעולם לא הזיק לחפץ כלשהו. כך או כך, המדובר בנושא חם ואקטואלי. הרסנות כלבית והשמדת חפצים היא כאבם של בעלי כלבים רבים, ככל הנראה בעולם כולו. כאילו יש בין הכלבים סיכום כלשהו בעניין זה. אגב הסקר, יסתבר עניין נוסף. לא רק שההרסנות הכלבית היא סטריאוטיפית וחוזרת על עצמה בכל מקום, גישתם השגויה של בעלי הכלבים להתנהגות כלבם, גם היא חוזרת על עצמה וגם היא כאילו על פי סיכום ביניהם. "הכלב מתנקם על שהושאר לבדו בבית", בזה אחר זה מגיעים כולם לאותו הסבר אבסורדי. "הוא יודע שההרס מכעיס ולכן עושה זאת. עובדה שהוא מסתתר כששבים הביתה", חוזרים הם ואומרים כאילו יש בכך הוכחה. פרוש מעוות זה להתנהגות הכלבים גורם למגדלים לצאת לדרך שהיא טעות מתחילתה ועד סופה. כמו ילד סורר, נוטלים אותו לזירת הפשע, מצביעים, מפגינים כעס וגוערים. כאשר שבה ההרסנות ומופיעה, מגבירים את הלחץ. ישנם שכולאים כלבים כעונש, ישנם שמרעיבים אותם וישנם שמפליאים בהם מכות. רבים הולכים על "ברוגז". לו היה זה ילד שלועס כך את החפצים יתכן והייתה תועלת בסנקציה כזו, אולם, הרי זה כלב. בעולם כולו אין ולו אדם אחד שהצליח להסביר לכלב לא להרוס חפצים. לא בדרך כזו ולא בדרך אחרת. יתכן וזה מאכזב לדעת אולם הסבר כזה, לכלב, אינו אפשרי! שורשיה של הגישה האבסורדית הם באשליה לפיה הכלב הוא "איש שכל מוגבלותו היא חוסר יכולתו לדבר". אשליה זו מובילה לשורה של טעויות, ביניהן גם טעות זו. על פי גישה זו בלתי נתפס כיצד מתנהל בעל החיים על פי דחפים וצווים פנימיים, ללא שום תכנון או כוונה, ללא שום אחריות למעשיו וללא יכולת לחוש אשם במשהו. ההתייחסות לכלבים כאל בני אדם היא אייטם פופולרי בעולם המערבי כולו. נשכח ונזנח הגבול בין הכלביות והאנושיות, פרח ונעלם. עם זאת, בני אדם אינם לועסים מזרונים, לא בצעירותם ולא בבגרותם. כלבים, הם שעושים זאת. אם רצוננו בבית ללא הרס, תחילה יש להגדיר את הכלביות. תפיסות כלביות, מושגים כלביים, חשקים והתנהגויות כלביות. בני האדם באנושיותם, הכלבים בכלביותם. לא ארנבת, לא צב, לא חתול ולא ילד. כלב. זה בעל החיים אשר גדל בביתך. ראשית יש לציין שכלבים, ואין זה משנה באיזה כלב מדובר, אינם יודעים מאומה על ערכם של חפצים. אף לרגע אחד לא עולה בדעתם שמזרון קרוע ולעוס אינו ראוי עוד לשימוש או שיש לשמור על שלמותו מסיבה כלשהי. ערכו של המזרון אינו קיים בתודעתם ואין שום דרך להכניסו לשם. בנוסף, לא רק שאין לכלבים שום סיבה לשמור על שלמות החפצים, יש להם סיבות משלהם לפגוע בחפצים ולהשמידם. אין הכוונה לנקמנות או מעשה מחושב אחר. זוהי כמובן רק דרכם של בני אדם. כלבים, וצעירים בפרט, נדחפים להפעיל את שיניהם על עצמים אשר ניתנים לקריעה ולפרוק. הם אינם פועלים בדרך זו על מנת לבלוע את החפצים אלא כדי לאמן את לסתותיהם בתבנית פעולה זו וכדי לשפר את מיומנותם בה. פעולת הלעיסה היא תבנית משחק אלמנטרית- אימון. בחיי הבר לומדים הכלבים על יכולתם ומתרגלים עצמם בגזרי עץ, בפלסטיק, בנייר או בכל חומר שניתן לרסקו בשיניים.
הסיבה העיקרית להרס בביתו של כלב צעיר היא נטייתו לשחק בחפצים כאילו הם נתחי בשר. זוהי נטייה כלבית גורית והיא נעלמת לאחר השלמת הבגרות, כמו נטיות משחקיות רבות אחרות. אולם בכך לא תם הנושא. מגדלי כלבים נתקלים גם בנזקים מסיבות נוספות. הכלב הוא בעל חיים חברתי. על פי מושגיו, חבורתו והימצאותו איתה היא תכלית חייו. בעולמו לא קיימת האפשרות "נפגש אחר כך". כיון שהכלב רואה בבני הבית כחבורתו, הוא עלול לחוש מצוקה לא קלה בעת שהוא נותר לבדו בבית. ההבטחות שהובטחו לו בטרם נעזב לבדו, החיבוקים והנשיקות אינם מועילים לו. מטבע הדברים, כשהוא לבדו מנקרת בו הוראה התנהגותית אחת ויחידה: "צא וחפש את חבריך". מצוקה זו מאפיינת את כל הכלבים באשר הם. הבדידות- אסון. במצב זה, כאשר המצוקה גדולה ודלת היציאה נמצאת סגורה, נוטים כלבים מסוימים לפעול בפעולות חילופיות. הם עשויים לנבוח ללא הפסקה, לילל ולסלסל בקולם, לחפור בכפייתיות וכמובן, ללעוס, לפורר, לקרוע ו"להכין לבליעה" כל חפץ שניתן להכינו. כך או כך, השקט והשלווה אינם מנת חלקם כשהם לבדם. מן הדברים משתמע שישנם נזקים משני סוגים. הנזקים המקריים שסיבתם משחק והנזקים הממוקדים שסיבתם מצוקת בדידות. עתה, לאחר שהובא בחשבון הרקע להרסנות יש לצרף לחשבון זה גם את הגורם האינדיווידואלי. הכלבים שונים זה מזה בכל מובן אפשרי. אומנם כולם מתנהגים ככלבים אולם תכונותיהם שונות. לצורך עניינינו, ישנם שנוטים לשחק בשיניהם, לשפר ולאמן לסתותיהם כמעט בכל שעות עירותם, ישנם שעושים זאת פחות וישנם שאינם עושים זאת כלל. כמו כן הכלבים גם שונים מאוד זה מזה ביכולתם להסתגל למצב הבדידות. ישנם שמסתגלים אליו בקלות יחסית וישנם אחרים אשר אינם מצליחים להסתגל, סובלים בעצמם וגורמים סבל לסביבתם. בנוסף, יש להביא בחשבון את נושא "התקבעות דפוס התנהגות". ככלל, בעלי חיים נוטים לפתח התנהגויות אשר תחילתן תחליף לסיפוק אך בהדרגה הן מתקבעות ומכות שורשים בהתנהגות (דומה לעישון סיגריות). דפוס התנהגות ניתן לניתוק בדרכים שונות אך המשותף לכולן הוא הזמן. ככל שחולף הזמן וככל שההתנהגות אינה מופיעה, כך קטנים סיכוייה להופיע בעתיד. כלל זה אמור להאיר את דרכנו בכל הקשור בחינוך כלבים! אינך אמור להתמודד עם תופעות שליליות שנים ארוכות. כל שאתה זקוק הוא לימים אחדים בהם ההתנהגות אינה מתרחשת, תהיה הסיבה אשר תהיה. מחלה קשה, לדוגמה, שמסתיימת וחולפת, עשויה לנתק אפילו דפוסי התנהגות שלהם שורשים עמוקים. עוד לפני הצגת הגישות המעשיות, ברור לגמרי שלכלבים אין את האחריות הדרושה לשמירה על חפצים, מה גם שהם מתעוררים להזיק ולפגוע בחפצים שמגעם בפה רך ומתפורר. אין שום טעם להטיל עליהם איסור גורף בעניין זה. יתרה מכך, בלתי אפשרי לשלוט על התנהגות כלב כשהוא לבדו. לא ניתן לאסור על כלב מאומה בלא להימצא לידו! כל איסור שיוטל עליו יותנה בנוכחותו של האוסר, ויתבטל כמובן מאליו עם העלמו. חוק כזה או חוק אחר. עצוב אולם כך זה בכלבים. הכלב שלך, אינו שונה בעניין זה מהכלב שלי. אם ברשותך כלב צעיר וביתך שלם- התמזל מזלך. אם אתה מגדל כלב ואתה בתחושה שביתך הולך ונעלם, עבורך זהו זמן מלחמה. עיין בגישות המעשיות.
גישות מעשיות תהיה בעייתך קשה ככל שתהיה, המדובר בקושי זמני. אף על פי כן, אל תקל ראש שכן הנזק שייגרם לך עלול להיות מפתיע ומגוון. הייה מעשי. התכונן לשנתו הראשונה של הכלב. לעיתים, גם לשנתו השנייה. א. הגדרות. ב. פעולות מנע. ג. פעולות הרגעה.
א. הגדרות ראשית, בחן את כלבך והגדירו. אל תסמוך עליו כמובן מאליו. אתה הרי מכירו היטב. עד כמה נוטה הוא לשחק בשיניו? איזה סוג חפצים מעוררים אותו לכרסום? כמו כן עד כמה הוא חסר מנוחה כשהוא לבדו? האם הוא מזיק רק כשהוא לבדו? עד כמה הוא בעייתי?שנית, התבונן בביתך והגדר גם אותו. עד כמה הוא פגיע? האם ניתן לשחרר בו כלב צעיר וחסר מנוחה או שמא זה מסוכן מידי? האם כדאי להמר? מהו הנזק האפשרי? אל תחשוש מהצבעה. היסוס עלול לעלות לך ביוקר. בהתאם למסקנותיך, בחר את ההצעות אשר מתאימות לך.
ב. פעולות מנע כנושא ראשון יש לבחון את אופציית הכליאה. אם נחלק את היממה לשלושה חלקים שווים- זמן השינה, זמן העבודה והזמן החופשי, יסתבר שהכלב בחברתנו רק בשליש מהזמן. כיוון שכלבים זקוקים לנמנום ושינה לאורך שני שלישים מהזמן לפחות, אין שום מניעה לתכנן את היום כך שזמן עירותם ישתלב ברובו בזמן שהוא חופשי עבורנו. לו נכלא את הכלב כשהוא לבדו בחדר שהוכן עבורו, חיש מהר הוא יתרגל לשינה בזמן זה. חוסר מעש מוביל בהכרח לשינה. קשייו בעניין זה יהיו בכל מקרה זמניים. בין אם תחליט כך ובין אם אחרת, מצוקתו של הכלב אינה השטח הקטן בו הוא נמצא אלא בדידותו. חדרי הבית הריקים מאדם, אינם מעודדים את רוחו ואינם מועילים לו. כליאת הכלב תיתן לך ביטחון ולא תשפיע בשום מידה על אושרו של הכלב. מאושר, כשהוא לבדו הוא בין כה לא יהיה. אם אין בביתך חדר מתאים, בנה לו כלוב נוח או מצא עוגן ראוי וקשור אותו אליו. תן לו מתנה נאה בעת שאתה סוגר אותו והוא ילמד לאהוב את פינתו. אם לאחר שכלול התמונה כולה, הוחלט בכל זאת לאפשר לכלב להימצא בבדידותו משוחרר בבית, עד שהוא מתבגר מומלץ להיזהר בכמה דרכים: :1. הרחק חפצים מדליקים. נעליים הן נחשקות מכל. גורל דומה צפוי גם לגרביים, לתחתונים, לחפצי פלסטיק, פרווה, גומי או ספוג. גם שלט הטלוויזיה כלול בקבוצה זו. מקומם של אלה אינו על הרצפה סתם כך. לא בבית שבו כלב צעיר. וודאי לא כשהוא לבדו. 2. רוקן מדפים נמוכים מתכולתם. ספרים, חוברות, פסלונים, נרות. אלה שמתפוררים, אלה שנתלשים, אלה שמתפצחים, ביום מן הימים, אליהם יכוונו השיניים. 3. ספק תחליפים מדליקים. תן לו לנעוץ שיניו. תן לו להתאמן. נעליים ישנות הן מצוינות. הוא בין כה אינו מכיר איסור כלשהו לגבי נעליים, והוא לעולם לא יכיר. 4. באשר לתחליפים, כדי לשמור על רמת עניין מקסימלית בהם, אסוף אותם והרחיקם מהכלב כשאתה שב הביתה, והגש לו אותם רק לקראת פרידתכם הבאה. צעצועים- רק כשהוא לבד. 5. צעצועים ממולאים, זה מה שהולך היום. בתוך עצם חלולה שאינה ניתנת לפיצוח, דחוף בעזרת סכין מעט ממרח כבד. דחוף עמוק כך שהכלב לא יוכל להשיגו והגירוי לא ייפסק. 6. אם אין באפשרותך להרחיק, מנע גישה והגן על חפצים פגיעים, בפרט על אלה אשר בגובה שיניו. מרח חומרים נדיפים, חריפים. נעץ מסמרונים, לפף בחוט ברזל, עטוף בנייר אלומיניום, הדבק נעצים, סיכות. אל תהיה שאנן. שולחן הסלון עבורך- שולחן, עבורו- שעשוע ומבחן לשיניו.
ג. פעולות הרגעה 1. אמנו בבדידות. השעות הרבות בהן הוא לבדו הן, לעיתים, מעל ומעבר לכוחותיו. הוא זקוק לאימון הדרגתי. בודדו בחדר נפרד, כשגרה, גם כשאתה בבית. 2. נטייתם של כלבים מסוימים לעקוב אחר אדונם מחדר לחדר אינה שלילית כלל אולם, אם יש צורך בהרגעה מומלץ לדרוש מהם לשהות לבדם בחדר אחר. (בלי לסגור את הדלת). 3. אל תעשה דרמות. לא כשאתה נפרד מהכלב ולא כשאתה שב ונפגש אתו. לא נשיקות, לא חיבוקים ולא גלגולים על השטיח. כהרגעה, הענק לו את חברתך בהדרגה. כהרגעה, כנס הביתה והימנע מהתייחסות אליו למשך שלוש או חמש דקות. כהרגעה, צא מהבית מיד ובלי להביט בו. הטקסים והמסיבות לא עושים לו טוב. 4. נצל את חופשותיך ואמנו בהן. השאירו בבית, צא לסידורים, שוב אחרי שעה, אל תתייחס אליו, צא שוב לכמה דקות, חזור ושוב אל תתייחס. כנס וצא מהבית לכל אורך היום. לוש את רגשותיו, רגע כך, רגע אחרת. לבסוף, יתעייף ויירדם. ימים כאלה יעשו טוב לבית שלך. 5. פעילות. טיולים, מסעות, סיורים בשטח. זכור, כלב פעיל הוא כלב רגוע, ניתן לומר אף כלב מאושר. טרח על מנת לעייפו ולכלות ולו במעט את מרצו. 6. טייל והאכל אותו לפני שאתם נפרדים. מטוייל ושבע- רגוע. 7. אימון למשמעת יועיל לך. סדר וארגון מעולם לא הזיקו לאיש. תבע תביעות מכל סוג, די בכך שתהיה בפניך הדרך לאוכפן. הוכח, בדרך שקטה, את מנהיגותך. 8. כאמצעי אחרון, בחן אפשרות הרגעה באמצעים פרמקולוגיים, טבעיים יותר או טבעיים פחות. שאל את הווטרינר. סבלנות, זה שם המשחק. ובכלל, אם לא תשכח שאתה מגדל כלב, לבסוף, יבואו הדברים על מקומם. |