
היום יעלה מחיר הדלק. כולם מזועזעים ומדברים על זה. אתמול, כך על פי כמה שרים, עלה מחיר האדם. כך אמרו המתנגדים לעסקה והעולם שותק. מה מחירו של אדם? האם שחרור 10 מחבלים שווים חייו של חייל בשבי האויב? האם 100 זה כבר גבולי? האם אלף מחבלים עם דם על הידיים לא שווים את שחרורו של גלעד שליט? על מה אתם מדברים בכלל? על ילד שיצא בשליחות מדינת ישראל, נחטף ונשבה! ילד שיושב כבר שנתיים כשקנה של רובה מכוון אליו ומי יודע מה קורה איתו בדיוק ברגעים האלה כשאני כותב את הקטע הזה ואת או אתה קוראים אותו... איזה מחיר יש לזה? של מחבל שיושב כאן בכלא ומרצה עונשו? מה יעזור לנו אם לא נשחרר וחלילה וחס ייעלם לו גלעד שליט אי שם בין חמאס לפתח? כך היה עם רון ארד. אחרנו את המועד כי התמקחנו על המחיר. בתאילנד מתמקחים על מחיר של מכנסיים. בשוק מתמקחים על מחיר המלפפונים. לחייו של אדם אין מחיר לחייו של חייל שנשלח בצו האומה ה"אין מחיר" עולה שבעתיים. רבותי תתעוררו. כאן הכלכלה עובדת הפוך לגמרי: המחיר כל הזמן עולה בעוד מדד האנושיות שלנו הולך ויורד. על החתום: אבא ישראלי |
רעות יפעת
בתגובה על ערב לזכרו של רותם מוריה ז"ל
תגובות (7)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
מסכימה
חיו של חייל ישראלי
שווים הכל
רק שיחזור הביתה
כוכב
סגרנו
אני ממנה אותך לדובר החדש של הגבר המטרוסקסואל!
ועד עכשיו הם לא ידעו את זה?
למה הם התאמצו עד עכשיו? ולמה החזיקו את רון ארד בחיים ואחר כך המיתו אותו?
אין תשובות למעשים נוראיים כאלה.
אני ממש לא מאמין שמחיר הגופה או אדם חי הוא שמנחה אותם.
מזווית הראיה שלי,
מחירו של אדם נמדד בבני אדם אחרים.
מחיר החטוף, במספר ההרוגים שנספו בדרך להצילו. או במספר חטופים עתידיים.
לא אנחנו סוחרים בבני אדם. הדבר הזה נכפה עלינו. וכמו כן, לגבי גלעד שליט, שככל הנראה עדיין חי - העסקה הזו הפכה את חייו לשווים לא-כלום, מכיוון שאיננו יודעים אם אנחנו "קונים" גופות או בנים חיים. ואם אין הבדל בין גופה לאדם חי, למה שיתאמצו החוטפים להחזיק את גלעד חי?
יש השלכות לרעה לשחרור מחבלים. חד משמעית יש.
אבל האם בגלל מחיר שייקבע בעסקה זו או אחרת תהיה להם יותר מוטיבציה לחטוף חיילים?
האם לא עברנו כבר את שלב המחירים היקרים?
ההסטוריה מלמדת ששילמנו הרבה יותר על פחות מזה.
והמוטיבציה שלהם תעלה בכל מקרה - מעצם השיח הציבורי בנושא.
מעצם היותנו בני אנוש.
הסוגיה הזו חמורה וכואבת, אבל אני חושבת שהצגתה כאילו אין השלכות לרעה לשחרור מחבלים בתמורה לחיילים חטופים היא מעט שטחית.
אמנם, אני גורסת שלפי עקרון "מסך הבערות" של רולס, על כל אחד מאיתנו לשאול עצמו: אם פורסם כרגע כי נחטף ילד מאזור X, ואיננו יודעים מה גיל הילד, מינו וכו', ולמעשה זה יכול להיות גם הילד שלי - האם הייתי מוכנ/ה לעסקת חילופין או שמא הייתי חושבת שטובת המדינה לסרב לעסקה כזו על מנת להקטין את הסיכוי להמשך החטיפות בעתיד? קשה לי מאוד לחשוב שאם היה מדובר בילדים שלי, הייתי מתחשבת בטובת המדינה או בשיקולים רציונליים אחרים. מכאן שהמעשה המוסרי לגרסתי הוא להשיב את החטופים.
עם זאת, בעוד שאיננו יודעים האם ימשיכו ארגוני הטרור לחטוף חיילים אם לא נסכים לחילופים, סביר שבמקרה שבו נסכים לשחרר מחבלים תמורת השבת חטופינו, תימשך אסטרטגיית החטיפה שהרי זו תוכח כאפקטיבית.
לכן קשה לטעון שמבחינה רציונלית ופוליטית, טובתה של ישראל מאפשרת השבת חטופים, וכידוע, תורת המדינה מבוססת על בחירת שלטון שפועל לטובת "הטוב הכללי" ולא לטובת פרט זה או אחר.
מכל מקום, תמוהה בעיני התנהגות המדינה במקרה זה. לפחות לפי המצג החיצוני (שכמובן יכול להטעות, ואני מקווה שהוא אכן מטעה), שישראל הגיעה למסקנה שהתסריטים האפשריים היחידים הם אלה אותם מציגים בפניה ארגוני הטרור, ולא ברור מדוע אינה מתכננת פעולת נגד שתחזיר את כח המיקוח לנו, ולא להם. האם לא מוטב לפעול באופן שיאלץ את ארגוני הטרור להשיב את החיילים החטופים שלא כנגד שחרור מחבלים? הרי הגופים המבצעיים של מדינת ישראל כבר הוציאו לפועל מבצעים מורכבים ביותר בעבר. אני מקווה שפעולה כזו אכן מתוכננת ומוצאת לפועל ברגעים אלה וכי גלעד ישוב בשלום הביתה.