לא יאומן כי יסופר!

ואולי יסופר ויאומן?

בכל אופן, מדהים לראות את הקשר בין מי שהיינו בגלגול קודם לבין מי שאנו היום.

האמונות, המנהגים, הבחירות...

ושוב היה לי טיפול היום.

הסיפור על "אם המנזר" ו"פעם צדקת תמיד צדקת".

הגיעה מטופלת ללא זוגיות, בשנות ה-40 לחייה. בין יתר הבעיות והחסימות שלה, שהיו בכל תחומי החיים, למעשה, מנתה את העובדה שאין לה זוגיות וכי היא רווקה שכבר ויתרה על הבאת ילדים לעולם.

איבחנתי לה חסימה של 16 שנה וכמו כן נדר פרישות איתו הגיעה מגלגול קודם. בגלגול הרלוונטי

היא היתה נזירה.יתרה מזאת, הייתה אם מנזר בסיביליה. היא טיפוס אחראי, רציני, מלא אמונה,

מאוד רוחנית ומנטאלית. היא אדם עמוק, אוהב להיות לבד יותר מאשר בחברת אנשים שטחיים, אוהבת

לקרוא וללמוד ולהתפתח. כך סיפרתי לה, והיא אישרה זאת. "אחד לאחד". אמרה.

היא בקשה מספר פעמים שאספר לה על אם המנזר. היא בקשה לשאול האם היא היתה שמחה

ומאושרת. בדקתי ואמרתי לה שממש לא. היא גם לא חשבה שחשוב להיות שמח ומאושר.

היא הסתפקה במילוי חובותיה.

מסתבר שגם המטופלת היום אינה שמחה, אינה מאושרת ולמעשה, הופתעתי לגלות ש....?

אין היא יודעת מה זה להרגיש מאושר.

מעניין הקשר של היותה נזירה חמורת סבר, קפדנית ורצינית לחייה היום.

אך מעניין עוד יותר ומרגש היה.........?

היא הגיעה עם אחותה שליוותה אותה וכתבה כל מה שאמרתי. קראתי לאחותה: "עופרה" והיא התייחסה אלי.

בזמן הטיפול האנרגטי בקשתי ממנה שלא לכתוב והצעתי לה להתמסר אף היא לתהליך הריפוי.

היא אכן עשתה זאת ומסתבר שהחסימות שלה - נפתחו. בין היתר, היא מנסה להיכנס להריון כתוצאה

מהפריה מלאכותית. אבחנתי אצלה שצ'אקרת המין סגורה. עובדה זו מפריעה להיכנס להריון.

גם היא היתה נזירה, ביחד עם אחותה. "היית בתפקיד שרות, אישה נמוכה, שמנה, מאירת פנים וטובת לב. היית הלב של המנזר", אמרתי לה.

זה עדיין לא החלק המעניין....חכו רגע.....

בשלב כלשהו, אחותה (אם המנזר) שאלה אותי בתמיהה: "למה את כל הזמן קוראת לה עופרה?"

"לא יודעת" עניתי וחייכתי. "אולי כי יש לי חברה בשם זה שדומה לה?" הוסיפה לשאול.

"לא", עניתי. ואז, בהיותי סומכת על עצמי במאה אחוז, אמרתי, תוך כדי צחוק

(כי אני גם משעשעת את עצמי, כידוע למי שמכיר אותי) "זה בטח היה שמה באיזה גלגול!"...

"אז הייתי יהודיה", אמרה האחות המנסה להיכנס להריון.

מייד עלה לי מידע:

"קראו לך עופרה. זה היה בימי בית שני. בעיר טבריה. היית אישה צדקת. אפית כיכרות לחם וחילקת בסתר לנזקקים ולעניים. היית גם מברכת אנשים".

שתי האחיות הביטו זו בזו בפיות פעורים לרווחה!

"מה?" קראה "אם המנזר". "גם היום היא ...אופה לחם".

"באמת"? התפלאתי... אבל כמובן שיש אנשים שאופים לחם...זה עוד לא הכול....

"עופרה" סיפרה לי כי חזרה בתשובה לא מזמן, כי היא ובעלה פתחו.....מ א פ י ה!

"אם המנזר" סיפרה (כי "עופרה היתה צנועה וחסודה) שגם היום היא...מחלקת ככרות לחם.....

ועוד משהו - "עופרה" סיפרה לי כי היא ובעלה נוהגים...ל ב ר ך אנשים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

התרגשנו והצטמררנו שלושתינו.

"פעם צדקת - תמיד צדקת!" פסקתי והחלטתי לברך אותה בפרי בטן. היא ראויה.

תגידו, נכון שהעולם הזה מרגש מאוד?

נכון שמדהים שמה שהיינו בגלגול הקודם אנו סוחבים לגלגול הזה?

"מה רבו מעשיך ה' נפלאותיך מגיד רקיע".

בתודה ובאושר,

אילנה

(אושר = אהבה ושמחה רוחנית)