ב"ה

עמדתי מול מצבת אבן דוממת בבית עלמין בישוב צפוני מרוחק;

בוהה בעיניים לחות במצבת קבר חברי הטוב שנרצח בפיגוע חבלני על היותו יהודי.

הוא נרצח, בשנת 2002, במרכז הארץ - בפיגוע ירי על ידי מפגע ערבי שבא לגבות חיי יהודים משום היותם יהודים.

לצערי הרב היה חברי במקום הנכון בזמן לא נכון. קליע עופרת אחד בליבו קטע חיים שלמים.

לפעמים אני חושב...

אילו חברי היה מבחין במחבל שניה לפני שזה ירה בו, הסיפור היה נגמר אחרת.

אלפי האימונים שעברנו ביחידה להתמודדות עם טרור היה מפעיל את מנגנון הלחימה.

אך את תחושותיי אוכל לומר רק בדיעבד, המציאות שונה ואחרת.

מאז אותה בשורת איוב שתפסה אותי בטיול בדרום אמריקה, חלפו מספר שנים וככל שעובר הזמן הכאב נשאר חזק אך הוא חוזר לעיתים רחוקות יותר.

כשהוא חוזר הוא כואב.

חברי הטוב. כואב לי שאני לא חושב עליך מספיק, כואב לי יותר כשאני חושב עליך.