כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    רעש

    30 תגובות   יום שני, 30/6/08, 16:19

    צילום רוייטרס

    הבוקר כשראיתי את הידיעה המצורפת חטפתי את הג'ננה...מישהו, אלוהים, ישו, אללה יודע מי, מתכוון להעתיק מן הספר שלי! אני עובד עליו כבר יותר משנה! אי אפשר ככה...אני צריך עדים... יש לי עדים...

    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3561990,00.html

    קטע מן הפרק הראשון של  " R מגידו"

    הבית היה הרוס לחלוטין. הרעפים מנותצים על שברי הרהיטים ומעמודי הבטון שקרסו, נשלפו עורקי ברזל ופלדה. כלום לא נשאר מחדר המגורים אך דלת שירותי האורחים נותרה במשקופה, מגוננת על משתין אלמוני. צינורות המים התבקעו ושכבה עבה של בוץ נדבקה לנעלינו. לא היה זכר למקס ומוריץ, כלבי הסאלוקי החיוורים. סרחון מתון של ביוב עמד באוויר ומסביבנו נפרש קליידסקופ ענקי של צורות וצבעים. מה שהיו קירות החדר הכחול התערבבו בקירות החדר שסיכמנו שאסור בו לעשן. עץ הזית, שהבאנו מתל גזר, נשבר וענפיו קרעו את הדלתות של המטבח הגרמני שעלמה התעקשה לקנות ושעלה הון. עכשיו הוא היה מכוסה שברי חרסינה, קטשופ, בלסמי וחזרת יפאנית ירוקה. אבק לבן, דק מפודרה, עטף את הנוף כמו שלג מאיזה סרט על חג המולד. אנו עומדים מול ההריסות, נבוכים, שקועים, לא מוציאים מילה.  

    עלמה פונה לרדת חזרה אל המכונית כשהאדמה מתחילה שוב לרעוד, יורקת אבק אפור ריחני עד שאי אפשר כמעט לנשום. תוך שניות האבק עוטף את הדרך בצעיף לבן מחניק. מן החריץ השחור באדמה נשמע קול נהמה. גניחות של נקבה ענקית, פצועה, כואבת. עלמה נבהלת וחוזרת  אלי בריצה, מועדת על שברי האריחים. אני עוזר לה להתרומם וקולט את עיניה. כמו המבט שהיה לה ביום ההוא לפני שנתיים כשהודיעו לנו שאחיה נהרג במלחמה הדפוקה ההיא.  לקח יומיים עד שהצליחה אז לבכות. אחר כך הסתגרה שבוע בחדרה, כמעט לא אכלה, לא הסכימה לדבר עם אף אחד וכשיצאה, הפכה את הכול לצחוק אחד גדול. "הבריז לנו בענק, האח שלי. מולה מוסטאפה ברזאני נכתוב לו על המצבה" ובשבעה ובשלושים השמיעה שירים של רוברט ויאט והקריאה ממחברות המסע המשובצות שלו. "בוא איתי, אני רוצה לחזור למכונית" היא אומרת, "אני צמאה ואפשר להפעיל את המזגן. נראה לך שנצליח להסתלק מפה?"   ניסינו, אבל בסוף נאלצנו להישאר שם כל הלילה. היינו כאן כמעט כל לילה בשנה האחרונה אבל הלילה הרגשתי את העוצמה הקבורה פה, מסתתרת חבויה, ממתינה לרגע בו תוכל להתפרץ. עכשיו היא דוממת, עירומה כמו אישה שנרדמה מותשת מאהבה. כמו המתים, בין הברושים, שמסכימים בשתיקה, בלית ברירה, כי נחיה כאן לידם.

     מה משך אותי לכאן? מה תפס אותי מההתחלה כשראיתי את התל והדקלים והעמק הערפילי בשעת ערב נעימה? ממש במקרה, התקשר אלי חבר כשכבר הייתי בדרך חזרה, ואמר שאם אני עדיין מחפש אז פתחו את השלב האחרון בהרחבה. כמעט התעצלתי אבל חזרתי וכשהגעתי לכאן, עייף משיטוטים הרגשתי פתאום מלא כוח. אני זוכר שהרגשתי המון כוח. הריאות התפוצצו לי ורציתי לצעוק, הגעתי, אני כאן, איזה כיף יהיה לגור פה לידכם...אני לא יודע מה בדיוק חשבתי שיצא לנו מלגור מול החיריה העתיקה הזאת? תל עפר בגודל בינוני, דחוס גללי סוסים, חורבות עתיקות וכרבולת של דקלים. אתר פינוי פסולת. פח אשפה של ההיסטוריה. כל מי שגר כאן בעבר איבד את ביתו. ורק אני מטומטם הייתי צריך לסחוב את עלמה עד  לכאן. לא למדתי כלום. פשוט לא למדתי כלום. 

    בחוץ נהיה קריר. הדרך בה הגענו מכוסה בערפל לבן סמיך וזה לא נראה הגיוני לנסות ולצאת חזרה. עדיף לחכות לבוקר, לשעות האור, שלא ניתקל בסלעים, בורות או השד יודע מה. אנו מתכרבלים בשמיכת הפליז הכתומה, שקיבלנו פעם מאחותי, ישובים חבוקים במושב הקדמי. המכונית מכוסה אבק לבן ואנו מנסים להקשיב לרדיו מבעד לחריקות ולצפצופים. משדרי התחנה נפגעו והשידור הולך ובא בגלים. מדי פעם נשמעים המבזקים. הקריינית חדשה, לא מוכרת, מנסה להישמע רגועה. לפעמים קולה נקטע. היא מוסרת כי מן הנתונים הנאספים בשעה האחרונה הולכים ומתחוורים ממדי האסון. מרכז הרעש נמצא בבקעת הלבנון, אך השפעתו מורגשת היטב בכל הארץ. ליד הים שקעה רצועת חוף ברוחב עשרות מטרים. נפלה למים, גורפת את מצוקי הכורכר ושכונת מגורים יוקרתית שלמה. רק לפני שנה התפרסמו אזהרות הגיאולוגים על ההידרדרות במצב מצוקי החוף והסכנות לקו הקדמי של הבתים. הם אמרו שזה קורה בכל החופים בעולם, המפלס עולה והגלים אוכלים את הכורכר. זה לא פגע בערך הנדל"ן ויכולת להמשיך ולשמוע על בתים במחירים מטורפים. עכשיו הכול נפל לים. אין יותר נדל"ן.  

    בעמק יזרעאל היה המצב גרוע הרבה יותר. הקשר עם עפולה נותק והתעורר חשש אמיתי לגורל התושבים. למרות שאין עדיין ידיעות מדויקות, מעריכים, בסבירות גבוה, כי יש הרוגים ופצועים. בקע האדמה נפער לאורך קילומטרים אחדים ובלע לתוכו שלושה ישובים כפריים, שדות תבואה, לולים וחממות.  במקומות אחדים השקע עמוק כל כך שנבלעו לתוכו עמודי חשמל. בשביל זה לא היינו צריכים את הקריינית. ממש מולנו  ראינו זוג עמודי חשמל ענקיים שקועים עד לראשיהם וזרועותיהם המעוקמות מבצבצות מן האפלה. איש הצלה נראה מרחיק את מעט הסקרנים מחוטי החשמל החשופים הכובלים את ענקי הפלדה זה אל זו. " מצחיק" אומרת עלמה, "אתה זוכר מה דון קישוט אמר עליהם?" כן, אני זוכר. שמעון, אביה של עלמה, היה מהנדס בכיר בחברת אנרגיה חלופית. הוא נלחם בחברת החשמל והתנגד להצבת מגדלי הברזל המכוערים. כיום, כך טען ,עברו בכל העולם לתחנות אנרגיה קטנות. אין יותר טעם באספקת חשמל מרכזית. אז דון שמעון, נעלמו העמודים, נעלם העמק ויחד עמו נעלמו גם רוב הצרכנים... והדבר האחרון שאני זוכר זה את עלמה מניחה את הראש על החלון, משלבת כפות ידיה על הבטן הגדולה ולא מוציאה מילה.  נראה לי שנרדמנו. 


     

    דרג את התוכן:

      תגובות (28)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        6/7/08 14:45:

      היום ב 21:00 ערוץ 10 - ירון לונדון.
        2/7/08 23:38:

      צטט: יואל עיני 2008-07-02 08:48:06

      כמו שכתבתי לך בפרטי, ההתלבטות נגמרה ורעש יהיה. לזכותו של דגן יאמר שהוא עושה את זה בחביבות ועם הרבה כבוד לסראמאגו. דגן זה הוא ראש החוג למחשבת ישראל במכללת ספיר ושני ספרי עיון  מבריקים אשר כתב יצאו בהוצאת מפה (מיתולוגיה יהודית ו-יהודיות, תמונה קבוצתית)

      ואני לא בטוח שהבנתי את משפט הסיום שלך. אבל הוא נקרא משכנע. תסבירי לי בבקשה? אפשר בפרטי.

      יום שמח

       

       


      יום וואלאק יצא.

       

      כן, בפרטי הסברנו אבל זה ענק. מאד צחקתי.

        2/7/08 09:10:

      צטט: אפי גבזו 2008-07-01 23:53:00

      הי יואל,

      קראתי בשקיקה רבתית. יפה לי מאוד, מעניין ואני מחכה לכל הארוחה. אני חייב לציין שזה גרם לי התרגשות מהבחינה הזו שזה פרק ראשון של ספר. ספר! איזה כיף זה להיות מסוגל לכתוב ספר ועוד ביכולת שכזו. שיהיה בהצלחה. תשמור לי לפחות אחד.

      אפי

       

      אתה האיל ניניו של האתר הזה ואם כ"ילד" קראת באמת בשקיקה אז יש עתיד. כי הכתיבה שלי לא מתאימה כל כך ל"צעירם" אם לשפוט לפי הבנים שלי.חיילים.מאוד נימוסיים

      ולכתוב ספר זה באמת מרגש אבל קשה פי אלף מכל מה שעשיתי עד היום. ניהלתי חברות וגייסתי מליונים ופיתחתי מוצרים והפקתי משחקי מחשב אבל תמיד עם צוות גדול של אנשים שלקחו את הרעיונות והוסיפו משלהם עד שנהיה. הרבה נהיה. ולכתוב ספר זה בדיוק היפך. הצוות לא תמיד משתף פעולה וגם אם אתה מארח את גיבורייך יפה לא תמיד הם מסכימים להישאר. כתבתי על זה פעם פוסט שלא כל כך הובן. http://cafe.themarker.com/view.php?t=449084

      ואשמור לך עותק שיהיה מה לקרוא בפקקים בצפון.

       

       

       

       

        2/7/08 08:48:

      הזכרת את סראמגו, רפסודת האבן.

      עץ גבוה.

       

      בטח שיש יתרון לכתוב על חומר שאפאחד עוד לא לש (למרות שלרוב העיניין הזה נדיר*)

      מה שכן, אתה מקבל פה הזדמנות פז,

      העיתתונות (הצהובנות המטפחת היסטריה) תצטט לך נתונים סטטיסטיים,

      תוכל אפילו להינות ממספר תחקירים שאולי יוסיפו לך דמות או מקרה או אירוע תופר בספר..

      אתה יודע

       

      מה שכן, לגבי השם.

      אני לא צריכה להציע כלום, אתה הצעת אותו בשם הפוסט, לדעתי. או לפחות זה מה שהבנתי עד התגובה,

      חזרתי וראיתי שכנראה בסלקטיביות בה אני נוקטת מול רעיונות שנוגדים את מה שהרגע נדמה היה לי ש

      הבנתי

      :)

       

       בקיצור - הבנת.

       

      את נפלאה ורהוטה ועושה חשק לכתוב! ככה, לא פחות...

      כמו שכתבתי לך בפרטי, ההתלבטות נגמרה ורעש יהיה. לזכותו של דגן יאמר שהוא עושה את זה בחביבות ועם הרבה כבוד לסראמאגו. דגן זה הוא ראש החוג למחשבת ישראל במכללת ספיר ושני ספרי עיון  מבריקים אשר כתב יצאו בהוצאת מפה (מיתולוגיה יהודית ו-יהודיות, תמונה קבוצתית)

      ואני לא בטוח שהבנתי את משפט הסיום שלך. אבל הוא נקרא משכנע. תסבירי לי בבקשה? אפשר בפרטי.

      יום שמח

        2/7/08 08:37:

      צטט: פרש 2008-07-01 08:17:17


      שב לכתוב. ...אתה כבר יושב?? אז כתוב. קפה? (על באמת)

      רביב יקירי

      המהומה, על לא מאומה מסתבר, נולדה מהטלפון שלך על "משרד הבריאות מודיע" וזה הוביל לתגובה מה זה לא אופיינית שלי. פניתי לאנשים , אתה יכול להאמין ?!  זה אחד הדברים הכי מעצבנים פה, לקבל לינקים, אבל התמיכה והפרגון ניטרלו את הבושה. יש פה אחלה אנשים.

      אני כותב. כל יום כותב. גם בעמידה. יאללה בוא לקפה, אמיתי....

       

        2/7/08 08:30:

      צטט: ainet 2008-07-01 08:07:30

      אתה כותב מקסים וזה מה שחשוב.

      ממילא אף אחד לא זוכר או קורא מה כתוב בעיתונים (כמוני למשל...) ועל כל נושא ממילא כתבו המון

      אז שזה לא יעכב אותך כי אני כבר סקרנית מה יהיה בהמשך...

       

      כשכתבת שאת סקרנית הזכרת לי כי אמר פעם יונתן, סופר ובן של תסריטאי מצליח מהוליווד, שסיפור טוב צריך לקיים את הרצון "להפוך את הדף". כשקוראים באינטרנט האפקט הזה נעלם. מבטיח להשתדל.

      תודה, שאת אומרת מקסים ובכלל שאת קופצת לקפה מדי פעם.

        2/7/08 08:24:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-01 07:31:26

      איש יקר, מה לפרי עטך ולידיעה זו? מהיכרותנו הקצרה אנימרשה לעצמי להניח שהוא עומד להכיל הרבה יותר מסיפור מסגרת על רעידת אדמה. אני גם אצטרף למה שסמארתי כתבה - יתכן והרעידה הצפויה רק תסייע לך בהפצת הספר. סמיכות האירועים עשויה דוקא להועיל לך...

      בוקר טוב מר עיני, ונעים שכך פנית אלינו לתמיכה חיוך 

       

      ארטישוקה, נעים שאת קוראת לי "איש יקר" פתאום אני מרגיש את מלוא כובדן של שנותיי

      נראה כי הגבתי בנחפזות. מרבית התחזיות על רעידות מדברות על ים המלח, אילת ודרום הארץ ולפתע הידיעה העבירה את מרכז הכובד למקומות בהם מתרחשת הרעידה שלי, עמק יזרעאל, עפולה, מגידו....הכל בגלל החבר רביב יצחקי (פרש) שמכיר היטב את הסיפור והפנה את תשומת ליבי...

      רעידת האדמה היא באמת רק תירוץ לסיפור של אבדן. לאבד בית. מקום. קשר. ואת כתמיד צודקת ברגישותך הנדירה ובחיזוקייך. בזכותך חסתי על ירושלים. צדיקה.

        1/7/08 23:53:

      הי יואל,

      קראתי בשקיקה רבתית. יפה לי מאוד, מעניין ואני מחכה לכל הארוחה. אני חייב לציין שזה גרם לי התרגשות מהבחינה הזו שזה פרק ראשון של ספר. ספר! איזה כיף זה להיות מסוגל לכתוב ספר ועוד ביכולת שכזו. שיהיה בהצלחה. תשמור לי לפחות אחד.

        1/7/08 22:20:

      צטט: יואל עיני 2008-06-30 22:20:59

      את פה לרגע  חכמה ויקרה

       

      לקחתי אויר. נרגעתי. סתם עיצבן אותי שהמציאות נראית סקסית יותר מהדמיון שלי.

      יש יתרון בלכתוב על חומר שאף אחד עוד לא לש. לפני שנה יצא ספר שנקרא והארץ שטה של חגי דגן. הספר הראשון בעברית על רעידת אדמה. מיהרתי לקנות אותו וגיליתי שהוא מקדיש אותו לז'וז'ה סראמרגו ובעצם כתב ואריאציה ית לרפסודת האבן

       

      ולגבי השם, הוא באמת מתחכם, כמו שהסברתי לשמר כאן למעלה...יש לך רעיון?

       

      הישארי עם החשק, אל תתקררי לי, זה לוקח לי קצת זמן

       

       

       


      הזכרת את סראמגו, רפסודת האבן.

      עץ גבוה.

       

      בטח שיש יתרון לכתוב על חומר שאפאחד עוד לא לש (למרות שלרוב העיניין הזה נדיר*)

      מה שכן, אתה מקבל פה הזדמנות פז,

      העיתתונות (הצהובנות המטפחת היסטריה) תצטט לך נתונים סטטיסטיים,

      תוכל אפילו להינות ממספר תחקירים שאולי יוסיפו לך דמות או מקרה או אירוע תופר בספר..

      אתה יודע

       

      מה שכן, לגבי השם.

      אני לא צריכה להציע כלום, אתה הצעת אותו בשם הפוסט, לדעתי. או לפחות זה מה שהבנתי עד התגובה,

      חזרתי וראיתי שכנראה בסלקטיביות בה אני נוקטת מול רעיונות שנוגדים את מה שהרגע נדמה היה לי ש

      הבנתי

      :)

       

       בקיצור - הבנת.

        1/7/08 08:17:

      שב לכתוב. ...אתה כבר יושב?? אז כתוב. קפה? (על באמת)
        1/7/08 08:07:

      אתה כותב מקסים וזה מה שחשוב.

      ממילא אף אחד לא זוכר או קורא מה כתוב בעיתונים (כמוני למשל...) ועל כל נושא ממילא כתבו המון

      אז שזה לא יעכב אותך כי אני כבר סקרנית מה יהיה בהמשך...

       

      איש יקר, מה לפרי עטך ולידיעה זו? מהיכרותנו הקצרה אנימרשה לעצמי להניח שהוא עומד להכיל הרבה יותר מסיפור מסגרת על רעידת אדמה. אני גם אצטרף למה שסמארתי כתבה - יתכן והרעידה הצפויה רק תסייע לך בהפצת הספר. סמיכות האירועים עשויה דוקא להועיל לך...

      בוקר טוב מר עיני, ונעים שכך פנית אלינו לתמיכה חיוך 

        1/7/08 06:38:

      בלאקי מה זה ההשכמה הזאת? נפלת מהמיטה?!

      קודם שיוולד ושתרצי לקרוא ואחר כך נדע

      וגם נקווה שיהיה מי שישאר לגמור את הספר

      מתחיל חודש, פתאום ראיתי....

       

       

       

      צטט: בלאק סמארה 2008-07-01 05:43:40


      למה שלא תסתכל על זה אחרת, החיים מזמנים לך רב מכר אקטואלי...

       

      נקווה שיהיה מי שיישאר כדי לקנות את הספר...

       

       

        1/7/08 05:43:


      למה שלא תסתכל על זה אחרת, החיים מזמנים לך רב מכר אקטואלי...

       

      נקווה שיהיה מי שיישאר כדי לקנות את הספר...

        30/6/08 22:35:

      לי את

      את לא מאמינה איזה תחקיר עשיתי והמצב די על הפנים. אם תהיה רעידה רצינית בקרוב תהיה בעיה קשה כי אין אפילו החלטה מי מרכז את העניין ואיך ומאיזה תקציב ולארקדי אין כל כך הרבה אוהלים

      אבל הכוכב שלך מאיר. והאמת שקניתי בית במגידו לפני שנתיים. אני לא גר שם עדיין. ואתקשה לעזוב את המרכז. והכוכב שלך, תודה לאל, מאיר.

       

       

       

      צטט: לי-את 2008-06-30 20:12:16


      מי שכותב על רעידת אדמה מוטב לו שידע להתמודד עם אחת כזו בעצמו!

      כוכב ממני שיאיר לך את הדרך חזרה למרכז שלך!

       

       

        30/6/08 22:31:

      אתה מתורגל הא...אובג'קשן סיסטיין יור האנר

      תודה לעד המפתח...

       

       

      צטט: גיל_מור 2008-06-30 19:46:52

      אני נשבע לומר את האמת, רק אמת וכל האמת...

       

       

        30/6/08 22:29:

      הניחי את ימינך על התנ"ך והישבעי לומר את האמת, כל האמת ורק את האמת

      כמה תודה? הרבה.

       

      צטט: anig 2008-06-30 19:36:42

      *
      עדה ומזומנה

       

       

        30/6/08 22:28:

      איזה מתוקה את, נערה עם עגיל פנינה

      עדותך תקפה והופעתך בערכאות תהא משכנעת מאוד. אני יודע

      תודה על הכל. את קוראת נפלאה.

      זה לוקח לי באמת הרבה זמן. לא חשבתי שזה כל כך מורכב. ספר.

      סיפורים קצרים זה כמו להכין סלט. ספר זה כבר ממש ארוחת חמש מנות.

      והסבלנות תשתלם. יש לי הרגשה...

       

       

       

       

       

      צטט: ניפי 2008-06-30 18:19:15


      מוכנים להיות עדים שלך ??

      ברור שמוכנים !!

      לפחות מוכנה ומזומנה :)

       

      אתה כותב נפלא

      ומטפטף פה ושם "בקרובים" לספר שלך

      וזה לא פייר

      כי יש פה אנשים סקרניים חסרי סבלנות (שוב מדברת ברבים... נבוך

      ששום דבר, אפילו לא רעידת אדמה, יעצור אותם מלקרוא אותו :)

       

       

        30/6/08 22:20:

      את פה לרגע  חכמה ויקרה

       

      לקחתי אויר. נרגעתי. סתם עיצבן אותי שהמציאות נראית סקסית יותר מהדמיון שלי.

      יש יתרון בלכתוב על חומר שאף אחד עוד לא לש. לפני שנה יצא ספר שנקרא והארץ שטה של חגי דגן. הספר הראשון בעברית על רעידת אדמה. מיהרתי לקנות אותו וגיליתי שהוא מקדיש אותו לז'וז'ה סראמרגו ובעצם כתב ואריאציה ישראלית לרפסודת האבן

       

      ולגבי השם, הוא באמת מתחכם, כמו שהסברתי לשמר כאן למעלה...יש לך רעיון?

       

      הישארי עם החשק, אל תתקררי לי, זה לוקח לי קצת זמן

       

       

       

       

       

       

       

       

      צטט: אני פה לרגע 2008-06-30 17:22:35


      איש יקר,

      תרשה לי להצביע על העובדה שרומן בין אישה לגבר שמסתיים (לדוגמא) באכזבה

      יש בערך באזור 03 בתוך יום אחד חמשת אלפים סיפורים כאלה.

      אז לא יכתבו יותר רומנים?

       

      קח אויר ופשוט תמשיך לעשות.

       

      נראה לי.

       

      (ואני מחזקת את האמירה שהשם מתחכם מדי. צליליו טובים אבל בכל זאת)

       

      מאד מהנה הפרק הראשון, עושה חשק לעוד.

       

       

       

        30/6/08 22:13:

      ממטרים של שרימפס...:-)))

      השם הוא באמת מתחכם. שארית לגלגול הראשון של הסיפור. כעת הוא רחוק מארמגדון ומאפוקליפסה. הוא יותר סיפור פרטי של אובדן. שלושה סיפורי אובדן בשלוש תקופות היסטוריות שונות, במקום אחד. יש לך רעיון לשם אחר? אתה טוב בזה, אני זוכר

      תודה על הקפה!

       

       

      צטט: שמר.קומ 2008-06-30 16:57:58

      אל דאגה יואל. רויטרס לא יוכלו עליך. רק תפמפם את הרעידה שלך ל 8 בסולם ריכטר, תוסיף לה צונאמי בכינרת, התפוצצויות של מחסני נשק ברמת הגולן וממטרים של שרימפסים מהשמיים.

      ...

      דרך אגב, השם של הספר קצת מתחכם מידי לטעמי. חוצמזה שאני זוכר במעורפל איזה רומן אפוקליפטי שדיבר על חבורה שיוצאת בדרך למגידו אחרי שהמדינה הוחרבה איכשהו. 

       

       

        30/6/08 22:09:

      ארבע שנים?! שנה אחת והסבלנות שלי עומדת למבחן...

      איך לא אתעודד מכשופה?  היית ממש זריזה

      אני יודע שצריך הרבה סבלנות לפוסטים ארוכים, אז קיצרתי וקיצרתי וזה רק קמצוץ מהפרק הראשון

      התעודדתי

       

       

      צטט: מכשופה 2008-06-30 16:51:37

      איזה כיף להיות המעודדת - מככבת הראשונה........

      תתעודד , חברה טובה של אימי כתבה דוקטורט במשך 4 שנים ורק לפני ההגשה התברר שיש עבודת דוקטורט

      באותה סוגייה בדיוק,

      היא ערכה מחקר מחדש.

       

       

        30/6/08 20:12:


      מי שכותב על רעידת אדמה מוטב לו שידע להתמודד עם אחת כזו בעצמו!

      כוכב ממני שיאיר לך את הדרך חזרה למרכז שלך!

        30/6/08 19:46:
      אני נשבע לומר את האמת, רק אמת וכל האמת...
        30/6/08 19:36:
      *
      עדה ומזומנה
        30/6/08 18:19:


      מוכנים להיות עדים שלך ??

      ברור שמוכנים !!

      לפחות מוכנה ומזומנה :)

       

      אתה כותב נפלא

      ומטפטף פה ושם "בקרובים" לספר שלך

      וזה לא פייר

      כי יש פה אנשים סקרניים חסרי סבלנות (שוב מדברת ברבים... נבוך

      ששום דבר, אפילו לא רעידת אדמה, יעצור אותם מלקרוא אותו :)

        30/6/08 17:22:


      איש יקר,

      תרשה לי להצביע על העובדה שרומן בין אישה לגבר שמסתיים (לדוגמא) באכזבה

      יש בערך באזור 03 בתוך יום אחד חמשת אלפים סיפורים כאלה.

      אז לא יכתבו יותר רומנים?

       

      קח אויר ופשוט תמשיך לעשות.

       

      נראה לי.

       

      (ואני מחזקת את האמירה שהשם מתחכם מדי. צליליו טובים אבל בכל זאת)

       

      מאד מהנה הפרק הראשון, עושה חשק לעוד.

       

        30/6/08 16:57:

      אל דאגה יואל. רויטרס לא יוכלו עליך. רק תפמפם את הרעידה שלך ל 8 בסולם ריכטר, תוסיף לה צונאמי בכינרת, התפוצצויות של מחסני נשק ברמת הגולן וממטרים של שרימפסים מהשמיים.

      ...

      דרך אגב, השם של הספר קצת מתחכם מידי לטעמי. חוצמזה שאני זוכר במעורפל איזה רומן אפוקליפטי שדיבר על חבורה שיוצאת בדרך למגידו אחרי שהמדינה הוחרבה איכשהו. 

        30/6/08 16:51:

      איזה כיף להיות המעודדת - מככבת הראשונה........

      תתעודד , חברה טובה של אימי כתבה דוקטורט במשך 4 שנים ורק לפני ההגשה התברר שיש עבודת דוקטורט

      באותה סוגייה בדיוק,

      היא ערכה מחקר מחדש.

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין