החתולה שמתה הלילה מתחת לאוטו שלי והסריחה לי את המנוע, חיפשה מקום שקט וחם לנשימותיה האחרונות.

היא לא היתה מיוחדת וגם לא יפה במיוחד.

סתם חתולת רחוב אפורה.

את חייה הקצרים התחילה בסוכות האחרון כשאמא שלה המליטה אותה בסוכה שלי ויחד עם עוד גור חולני אחד שרדה את שעותיה הראשונות והקשות.

נתנו להם חלב כשאמא שלהם נעלמה בין פחי האשפה של הבית הסמוך והם נקשרו בעבותות אל חצרי.

לא אהבתי אותם. הם הרגו לי את העציצים, השאירו הפרשתם על מפתן ביתי, בלילות שהלכו והתקררו יללו מגעגועים וקרעו כל לב. קטנים, חסרי ישע ובודדים.

כשאחיה השחור נפח נשמתו והוא בן שבוע, פיו השמוט משתרבב אל זרבובית פליטת המזגן בנסיון נואש ואחרון לינוק מעט מים ישבה לצידו וחיכתה לשווא שיקום. מאז היתה באה והולכת.  ניזונה משאריות ארוחת השבת השופעת שלנו,חופרת תחת הפיקוס המתמלא, מזנקת מעל הגדר ובורחת בכל עת שמי מהילדים מנסה להתיידד עימה.

חתולת רחוב ערירית וגם קצת חתולה שלנו. 

אתמול בלילה נפחה נשמתה. שותתת דם היתה ולכן הנחתי שנפגעה מרכב חולף.

דמיינתי אותה משרכת דרכה אל עבר רכבי, מסתננת באיטיות תחתיו כפי שעשתה כל החורף בשביל להתחמם, ושם מניחה בלאות את גופה הדואב כנגד האספלט השחור ומכלה נשימה אחרונה. 

הבוקר אספו אותה פקחים חרוצים הרימו אותה באת מתכתית וזרקו אותה על עבר משאית ענקית לקבורת עולם. 

היי שלום חתולה אפורה, יהי זכרך ברוך !