כותרות TheMarker >
    ';

    רמיאב, סיפורים, שירים, חרוזים וגם דיווחים מצולמים.

    פרוזה, שירה וחריזה ודיווח. אשמח לתגובות.
    =============#==============
    מותר ורצוי להגיב גם לפוסטים ישנים :).
    =============#==============
    לרוב לא אשיב מתחת לתגובה
    אלא במסר אישי ועמכם התודה.

    0

    ריחוף - על טבעי, סיפור לאוהבי מסתורין

    16 תגובות   יום שני, 30/6/08, 19:59

     

     

    ריחוף

     

    סיפור בידיוני שאולי...  ואולי לא...       .

    .

    אחרי תקשורות נתונים ממוחשבות, העברה דו כיוונית של מידע באמצעות גלים של קול דרך מדיה מתכתית ובאמצעים סלולאריים. לאחר מפגש חזותי קצר בצילום של רגע וחויות של דמיון מתוכנת, הייתי חייב זאת גם לעצמי ולא רק לי, אף שלא היה בכך הגיון מושלם. בעקבות תיאום ספונטאני, הרגשתי כי הבטון של תקרת ביתי מתפורר לרגע, שעה שאני עברתי דרכו. אבני החצץ ומוטות הפלדה חרשו בגופי סדקים ונקבים שנפתחו והתאחו מיד, תוך שהעצמים חולפים דרך נפח ישותי, משאירים כאב עמום ההולך ונמוג.

    ריחפתי באויר הכמעט צלול, אפוף ריחות שיכרון של פריחה המעורבים בריחות העיר, כשהוא חודר-זורם בין התאים שלי, כאילו גופי עשוי ספוג נקבובי, עביר לרוח.  ככה נישאתי בדאיה מוזרה, כשאור הירח המלא צובע בצהוב את קרעי העננים המרחפים אתי ומעלי. למטה ראיתי את אורות העיר, מזהה רחובות ראשיים ואת מגדלי הבתים, מוארים בחלק מחלונותיהם ופנסי הרחובות זוהרים לאורכם. זרקורי הפרסומת הצבעוניים, הרמזורים המתחלפים בצמתים ונחשי המכוניות השולחות קרני אור זו בעורפה של זו, כל אלה ליוו אותי במסע המוזר אל על, כרקע הקושר אותי למציאות המתרחקת, בצבעם את שולי העננים שמעליהם באורות אזהרה אדמדמים.

    הרגשתי עצמי הולך ונעשה חופשי לחלוטין, מרגע לרגע. שום דבר לא חשתי על עורי ואפילו שום לחץ בראשי. מוחי היה מרוקן ממחויבויות ומשימות, כאילו שהיה אחרי אתחול מחדש. תהיתי איך תתבצע המטלה הבאה שנטלתי על עצמי לבצע, תוך שהנאת הלא-כלום, ברגע השחרור, ממלאה את כל חושי. נפתחתי לראות ולקלוט את המראות והתחושות עד לפרטיהם הקטנים. חשבתי שהצלחתי להפנים את השקט והשלווה ביחד עם הרחשים הזעירים, להריח ולהבחין בריחות המתחלפים. אפילו בפי היה טעם טוב שמעולם לא יחסתי לו חשיבות. גלי החום הפנימי המתערבבים במשב האויר הקריר של הלילה והמסע לקראת הבלתי נודע, הרטיטו את גופי בצפיה דרוכה ואפילו קצת מעצבנת.

    הריחוף בלא השפעתו של כח הכבידה, גרם שחשתי את גופי מסתחרר סביב עצמו באיטיות ולא ידעתי אם אני עומד, יושב או שוכב. הושטתי את כפות ידי קדימה כמחפש דבר לאחוז בו ואז הרגשתי בדבר מוזר.

    בכל פעם שפני נטו לאותו כיוון מסוים, חשתי מעין דקירות קלות, מדגדגות, בכריות של כפות ידי הפרושות. כאשר סטיתי הצידה משם, פסקה התחושה. נשאתי כפי קדימה כמו משושות של "מיתקן ראדאר" והשתדלתי לשמור על אותה מגמת דרך, כאילו אני תופס קרן של חלקיקים בלתי נראים, הנקלטים בחוש לא מוגדר, כמו גלי אנרגיה ממוקדים, הבאים ממקור מרוחק. מוחי שידר בקצב תדרים של חיפוש ותגובה. השתדלתי לאחוז, כביכול, בשדר הגלים ולהתקדם אל מוצאם, תוך שאני מנסה לפענח את המסר הנישא עליהם, הנקלט ומעובד במוחי המתעורר לפעולה, לתגובה והתחברות.

    נישאתי כמו היה בי קוטב של מגנט הנמשך אל הקוטב הנגדי של אבן שואבת דומה לו, שעה שהיא מתקדמת אליו. להפתעתי מהירות השיוט לא הייתה תלויה בזמן. זיהיתי את התחושה, את המשיכה, פענחתי את המקור, ידעתי עם מי אני עומד להיפגש. זאת הייתה מטרת המסע מלכתחילה והרי כל כך רציתי...

    הגעתי לגבהים מהם לא ראיתי יותר את אמא אדמה, מנותק מכל ומרותק לגמרי בחוית המעוף המופלא. מולי ראיתי אותה, כמו בתמונת ראי של מחשבותי, עטופה בזוהר, מתקרבת לישותי. ידעתי מניין היא באה, מאותו מחוז מרוחק ושונה, מאותה מציאות אחרת, של סערות מגנטיות המשתוללות במרחב שלה. מהירות הזרימה נחלשה, כאילו בכדי למנוע התנגשות ופגיעה. חגנו קרובים, כששדות האנרגיה האלקטרו-מגנטית מקרבים ומרחיקים אותנו. מסרים זרמו בינינו דרך כל אמצעי התיקשור והחושים המחודדים להפליא, חשתי התרוממות רוח וגוף, עת שהיו תחושותינו לתדרים המאפננים זה את זה, למנגינה אחת, הנשמעת אי שם במרחב האתרי בקצב הגל הנושא.

    התאחדנו. הישויות שלנו זרמו זו דרך זו, חלפו פרצו את כל המעצורים והזמן עמד מלכת. נישאנו בקצב הגלים עם משב החלקיקים הקוסמיים, בשכרון חושים, שכמעט התפרק בדמיון לזיקוקין המאירים את המרחב ופתאום הזמן הרים ראשו.

    ידעתי כי הישות שאתי תיאלץ עוד מעט להתנתק. בקושי הצלחנו לשחרר את ההילות שלנו זו מזו ולהעביר מסרים של פרידה. נוכחתי להוותי כי גם מנהל הישומים של מוחי,  שלא הצלחתי לכבותו לחלוטין, מנסה להחזיר אותי לפעילות אי שם למטה, למחויבויות של היום-יום.

    התקרבנו שוב כשאנו עוטפים עצמנו בחום. השארנו הדדית במערכות הזכרון הפעיל, טביעות של קבצי תוכנה רגשית ותובנה ממשית של הבטחות, עד לנסיקה הבאה, כאשר תבוא.

    הבהוב אחרון התרחק וחשתי את עצמי בנפילה לא חפשית, מאבד גובה, כשכפות ידי מופנות לאותו כיוון ממנו חזרתי, שומרות על זכרון גלי המשיכה הפורצים גבולות.

    חזרתי בדרך שיצאתי, דרך אותה התיקרה כשישותי כאילו התפוגגה דרכה והתאחתה מחדש. נחתתי מאושר אך דואב בתוך גופי, הארצי כל כך, עם מטען צבור חדש של תוכן ותקווה.

    מתום אותה ההתנסות, הייתי משקיף בחלון מדי ערב, או יוצא לחשכת הליל וחוזר ריקם אל עמדת התשדורת. שוב נוצרו מגעים באמצעות תקשורת הנתונים הממוחשבת, אך הם הלכו והתמעטו. התרחשו מעט מאוד העברות מידע דו סטריות, בגלי הקול, דרך התווך המתכתי וגם בתדירויות האולטרא גבוהות. שלחתי תדרים טלפתיים וקיבלתי לעתים שדרים, בעוצמות משתנות ההולכות ודועכות. חלקם היו מהדהדים כמו בהיזון חוזר לחוויות העבר או בתכניות ורמיזות למעופים נוספים אל הכן נודע, שלא יצאו לפועל. תקרת הבטון של ביתי הפכה לבלתי חדירה.

    אחרי תקופת זמן הכל נחלש ונמוג. חלו שיבושים במערכות מקומיות ורחוקות, אולי בגלל מחזוריות כתמי השמש, הגורמת להפרעות בתקשורת ולזעזועים במערכות רגישות, אולי כי כוכב לכת מסוים נכנס למזל לא לו בהילוך לאחור ואולי בגלל שיבושי נפש במרחקים ...  לאלוהי הרוחות פתרונים. 

    מאז ועד עתה, ציפיתי בתקוה לחידוש תופעת המסרים מאותה ישות ואולי זימון מאחת אחרת, לביצוע הריחוף הבא. אני חייב זאת לעצמי ולא רק לי, אף שאין בכך כל הגיון.

    שוב ושוב אני שולח אותות ובודק, האם מגיע שדר חדש?

    כל הזכויות שמורות (C)

     

     

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (15)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        13/6/11 15:47:
      מדהים רמי, כתוב נפלא! גם אם כתבת זאת מהדמיון יש בו חלק גדול מן המציאות. האם קראת את הספר "אשתו של הנוסע בזמן?" אם לא אז ממליצה, וכמובן את הספר שציינתי בפוסט שלי. זאת אחת מהחוויות הכי עוצמתיות שקיימות.
        5/4/10 01:21:


      ריחוף קוסמי.

      אולי עוד יקרה. לך תדע :)

       

      מירה

        16/5/09 23:21:


      אחרי תקופת זמן הכל נחלש ונמוג.

      חלו שיבושים במערכות מקומיות ורחוקות,

      אולי בגלל מחזוריות כתמי השמש,

      ברגע שקיבלתי הפניה לפה, ידעתי

      שלשמש יהיה יד בדבר...:)

      אתה צודק ידידי, כדאי להזהר בסיבוב

      הולך ונעשה שם צפוף, בעולם הריחוף.. :)

      כתוב, במלוא הדמיון עלינו לטובה..

        16/11/08 08:29:

      צטט: תמר מייק לאופר 2008-11-16 08:28:53


      בוקר טוב רמי,

       

       

      בוקר טוב רמי,

       

      ראשית, תודה רבה על תגובתך על עבודותי. כנראה שהגבת בדיוק

      ששלחתי את ההזמנה לצפייה..

       

      באשר לסיפורך הקצר, הוא סוריאליסטי לחלוטין ויחד עם זאת מאוד מאוד

      מציאותי..ממש כמו העבודות שלי..

      האמת שהוא לא רחוק מהמציאות אותה חווים( מהמילה חויה) הרבה מאוד אנשים בסייברספייס.

      אותו סייברספייס בו נמאים מיליוני בני אדם, מתקשרים דרך מילים, מחליפים

      תמונות מפתחים מערכות יחסים אחר כך מתרסקים למציאות שהיא לא מה שחשבו...

      אותה אהבה שהתפתחה לפסגות וגרמה לריחוף מדהים לבסוף התגלתה

      כרחוקה מכל אחיזה אמיתית..

      אינני יודעת למה היתה כוונתך בסיפור, אך זה הזכיר לי רומן מצויין שקראתי

      לפני מספר שנים, על שני בני זוג שהכירו דרך הסייברספייס משתי יבשות מרוחקות.

      הספר גולל את ההתכתבויות בינהם, זה היה מרתק. לצערי לא זוכרת

      את שם הספר.

       

      אתה איש רב כשרונות, המשך..למערי אין לי כוכבים אחזור כשיתחדשו.

       

       

      תמר

        16/11/08 08:28:

      בוקר טוב רמי,
        3/11/08 20:51:


      אהבתי את הסיפור

      ממש מרגיש רגיש

      ומוכר.

       

      כן, מחוברים

      לאותם תדרים.

           

             חיוך

        5/7/08 14:13:

      נהדר!

      אשמח להמשיך לקרוא את סיפוריך.

      לדעתי אין הם מדע בדיוני או פנטזיה

      אלא אמת צרופה, שהמודעות שלנו,

      המקובעת בממד הזה, שכחה כבר.....

      פניך נראות לי מוכרות וחביבות.

       

      יום של קסם והשראה,

       

      אילנה בהט 

        2/7/08 09:45:


      רמיאב:)

       

      גם אסימוב היה שמח לקרוא את הסיפור הזה...

      האם אתה ממשיך לצפות בחלון ולחכות לשדרים?

       

       

      אתה מפליא בסיפוריך

      }{שטוטית

       

        1/7/08 08:26:

      ריחפתי...

      היה נפלא..

      תודה !

      וכוכב אם יש..

      שלך.שרה

        1/7/08 02:55:

      יפה.

       

      נהנתי מאוד לקרוא.

        30/6/08 21:56:
      יפה.  קצת מפתיע...
        30/6/08 21:30:


      יפה יפה... (:

       

      אל תאבד תקווה.. עוד יגיעו מסרים מחוצנית זו או אחרת

      (רק שלא ישתו לנו את הכינרת...)

       

      אהבתי מאוד את תיאורי תחושת הריחוף

      הצלחתי אפילו לראות את מיזוג ההילות..

       

      תודה על הסיפור הנהדר..

       

       

        30/6/08 20:20:

      צטט: רמיאב 2008-06-30 20:15:03


      בודאי מסר,

      אמנם קצר אבל טוב:)...

      מקווה לראותך שוב ושוב אם תשוב....

      אלך לראות את העמוד שלך... (לפני התליה...) עוד הערב...

       

      רמיאב

       גם מסע של אלף מילין מתחיל בוכב אחד ...

       

        30/6/08 20:15:


      בודאי מסר,

      אמנם קצר אבל טוב:)...

      מקווה לראותך שוב ושוב אם תשוב....

      אלך לראות את העמוד שלך... (לפני התליה...) עוד הערב...

       

      רמיאב

        30/6/08 20:08:
      כוכב. זה מסר?

      ארכיון

      פרופיל

      רמיאב
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין