בין אם אתה כאן בישראל ובין אם אתה בקצה האחר של העולם, כאשר אתה מתבונן בכלב אתה מצפה ממנו להתנהג ככלב. אתה מצפה ממנו להיות נאמן לבעליו, לנבוח כשזרים קרבים בלילה. אתה גם מצפה ממנו לצלוף את שתנו על עץ, לרדוף אחרי חתולים, להתקוטט עם בני מינו הכלבים ולהיות לא סמפטי בעת שהוא אוכל. כך מתנהגים כלבים. הרי אינך סבור שכלבך, הוא שהמציא את ההתנהגויות האלה. אם לדוגמא, תתבונן בכלב כשהוא נתקל בפגר של ציפור או בדג מבאיש אשר נפלט מהים, אל תתפלא אם הכלב ייפול לפתע על הקרקע, בדיוק על מוקד הצחנה. גם זו התנהגות של כלבים. יתרה מכך, אופן הנפילה על הקרקע הוא אחיד כאילו נלמד ותורגל בשעורי התעמלות. יהיה הכלב שבו אתה מתבונן אשר יהיה, ראשית זו אוזנו אשר נצמדת לצחנה, אחריה הלחי והצוואר ואז הכתף, הנפילה וחיכוך השכמות בקרקע- כאילו מגרד לו בגב. מה עשויה להיות הסיבה למחול מצחין זה? למה?! את השאלה מדוע הכלבים מתנהגים כך נדחה מעט. ראשית, מהיכן האחידות? התנהגות הכלבים בנויה על פי מורשת כלבית עתיקה. טקטיקה שתחילתה בעידנים פרהיסטוריים. מעין ספר הוראות של כללי התנהגות אשר מורש להם בדמם מעצם היותם כלבים. ספר הוראות נצחי ממש. אם לא כך, כיצד יתכן שהתנהגותם שבה וחוזרת בכל מקום בעולם ולאורך ההיסטוריה כולה?
כיצד ניתן לפרש, אם לא על פי מורשת זו, את העובדה שכלבים בעולם כולו, כאשר הם שומעים צפירה של רכב חירום- אמבולנס לדוגמא, מיד זוקפים את צווארם ופוצחים ביללה מתמשכת, ממש כפי שנוהגים תני הבר. כך גם אם לא שמעו יללת תן מימיהם? לו היה זה אדם המתנהג כך, היה עלינו להניח שאם האיש נורמלי הריהו מנסה להשיג משהו בפעולתו. אולי מנסה כך לעזור ולפנות לרכב דרך מהירה. כיון שזהו כלב, עלינו להניח שהוא פועל על פי הוראה כלבית כלשהי. אין הוא מבקש להשיג מאומה. כאשר תולעת ירוקה נתקלת בתפוח, מיד היא מתחילה במלאכה. איש לא מסביר מה עליה לעשות ובכל זאת היא מיד חופרת במרץ. התולעת מצוידת לא רק בידע כיצד לפעול אלא גם במוטיבציה הדרושה ואף ביכולת גופנית תואמת. התנהגותה לקוחה ממורשת ההתנהגות התולעית וכל עוד תמשיך להתנהג על פי מורשת זו, גדולים סיכוייה להתקיים ולהתרבות. כך בדיוק התנהגו הוריה והורי הוריה דורות רבים מאוד לאחור. עם זאת, הכל מתרחש ללא "ידיעה" ממש. התולעת מתחפרת במרץ למרות שאינה יודעת מאומה, לא על התרבותה ולא על עצם קיומה. התנהגותם של בעלי החיים אינה תוצר של הבנה. אין הם "מבינים" את התכלית שבהתנהגותם. זו דרכם להתנהג וזהו. התולעים, הדגים, הציפורים, הכלבים והפילים, כולם מתנהגים על פי קוד התנהגות אחיד ואופייני למינם. אומנם יש מקום לברר את פשר ההתנהגות ואת תכליתה אולם לא התכלית מניעה את ההתנהגות אלא דפי ההוראות המועברים מדור לדור. כדי להבין את הסיבות להתנהגות הכלבים, יש להביא בחשבון שמנגנון התנהגותם- דף הוראותיהם מותאם לחיים בעולם שונה מעולמנו. לימים בהם לא חיכתה לאף כלב צלחת מזון בפינת החדר. הכול בנוי לימים בהם כדי לחיות היה על הכלב לא רק לצוד בהצלחה אלא גם להשתלט על נתח בשר ולבלעו. אם לא הצליח בכך, גווע ומת. מציאות חסרת רחמים בה החזק שורד, ושורדים צאצאיו. אמנם כלבי המחמד הגדלים בבתינו רחוקים ממציאות זו מרחק רב אולם דף ההוראות אשר לנגד עיניהם לא הוחלף באחר. ככל הנראה, לא ניתן עוד להתקיים על פיו, אולם אין ספק, זהו אותו דף. לפיכך, אף שנושא דיוננו הוא כלבי הבית, עלינו להתבונן בהם כעל בעלי חיים המתאימים עצמם לסביבתם בעזרת ידע אתו נולדו. הוראות התנהגותם קיימות בהם עוד מקדמת ההיסטוריה. הוראות הנוגעות לדרך שבה כלבים הם כלבים. כדי להבין כלבים עלינו להכיר את המציאות ההיסטורית ממנה הם מגיעים. עלינו לראות בהם ציידים. משוטטים בחבורות, סתגלנים, מתקשרים היטב ומקיימים ביניהם היררכיה חברתית יציבה. בעלי חיים שייחודם בכך שלמרות היותם אוכלי בשר, ערך החבורה הוא ערך עליון עבורם. אצנים למרחקים ארוכים, מהמצטיינים בעולם הבר כולו. טורפים הבנויים להשיג את טרפם בשיטת ההתשה, לקטלו ואחר ליהנות ולחלוק בבשרו בדרך הכלבית. על אף שבתקופתנו מחכה לכל כלב צלחת מזון בפינת החדר, הריהם פועלים בהתאמה למציאות ההיסטורית ההיא. כך בנויים מושגיהם. אם רצוננו בסיבות להתנהגותם, כך עלינו להתבונן בהם. עלינו להסתמך על אורח חייו המשוער של הכלב הקדום. שם, בתקופה ההיא, נמצא את הסיבות. לדוגמא, כלב אשר מתפלש בפגר מצחין ומתחכך בו היטב, זוכה ביתרון מסוים. הריח אשר דבק בו לזמן מה, מסווה את ריחו העצמי. עבור ציד עובדה זו עשויה לשמש כיתרון בעת המארב ובעת ההתקרבות השקטה אל טרפו. גם כלב הנובח על זרים נראה מובן, אם נביא בחשבון שכך הזעיקו הכלבים הקדמונים את חבריהם לפעולה משותפת. כך נשמרו מאויביהם המסוכנים וכך התבדלו מכלבים זרים. גם הקנאה למזון ולבשר בפרט נראית מובנת מזווית זו. לאיזו התנהגות אתה מצפה מבעל חיים הבנוי לעשות ככל יכולתו על מנת לזכות בנתח בשר בימי מצוקה. כשכולם סביב רעבים עד מוות. כך לאורך עשרות ומאות אלפי דורות. אל תצפה ממנו לאדיבות.וחתולים? כיצד אמור אוכל בשר להגיב כאשר יצור פרוותי שריחו שונה, קופץ, מדלג ומתרוצץ בהיסטריה, כארנבת ממש? כיצד בנוי הטורף לפעול במצב כזה?אכן, מן הנאמר משתמע שהתנהגות הכלבים אינה רלוונטית עוד. שהיא מעין מוצג מוזיאוני שאין בו תועלת שוב. הרי בימינו כלבים אינם צדים למחייתם מכאן שלהתפלשות בנבלה יש לכל היותר ערך נוסטלגי. ממש כך, מנגנונם אינו שייך לתקופתנו! מנגד, חלקים ממנגנון ההתנהגות הכלבי הפראי נמצאו מתאימים באופן פלאי לדרישות העולם המודרני... התנהגות הכלבים אינה תורמת עוד מאומה לשיפור סיכויי חייהם ואיכותם. כבר דורות רבים שהיא אינה נחוצה ממש. כך הנביחה, הציד אחר החתול, צליפת השתן על עץ, הקנאות למזון, היללה המתמשכת וקרבות הרחוב. תבניות התנהגות אלו הן חלקים ממעגל החיים הקדום, בימינו הן נותרו כאנקדוטות היסטוריות ותו לו. אי הרלוונטיות עשויה אולי להעלות חיוך אך אין בה כדי לפסול שום התנהגות. התנהגות הכלבים טבועה בחותם מינם ממש כשם שמבנה גופם טבוע בו. דרכם האופיינית להתנהג היא חלק מכלביותם, ממש כפי שסידור השיניים בפיהם או המבנה הטיפוסי של כף רגלם הם חלקים ממנה. כך או כך, כמגדל כלב, הניסיונות למצוא בכלב אנושיות כמוהם כלמצוא דמיון בין מזלג לצלחת. אין סיכוי שתמצא מקבילות ממש. אם בכל זאת מצאת משהו הרי זה משום שחיפשת יתר על המידה. |