כותרות TheMarker >
    ';

    אומנות הציור - פוסטים מתעדכנים...


    ציור פיגורטיבי הוא סוג הציור הקשה מכולם, היפה מכולם, וההשקעה הבטוחה ביותר בעולם האומנות.
    הציור הפיגורטיבי יכול להיות בסיגנונות שונים ובחדות משתנה אבל חייב להיות עשוי נכון.
    אחת השיטות להבטיח שהציור יהיה נכון הוא להבטיח רישום נכון.
    רישום נכון מושג על ידי היתבוננות באובייקט ותיעוד המאפיינים שלו על נייר או בד.
    ככל שיזוהו יותר מאפיינים ויוגדרו כן תגדל ההבנה של האובייקט והיכולת לתאר אותו באמינות.
    לשם כך האובייקט נבחן במגוון זויות, בתאורה משתנה, בתנוחות שונות ואז מפרקים את האובייקט לצורות גיאומטריות בפרספקטיבה. ואז ממשיכים לפרק את הצורות הגיאומטריות עד שהן נעשות אורגניות.
    בתהליך זה האמן מגלה את כישרונותיו בישום האינטיליגנטי של הטרנספורמציה.
    לשם כך האמן נדרש בהבנת צורות גיאומטריות פשוטות, וגוף האדם בפרספקטיבה.
    צורות גיאומטריות פשוטות הן כדור, קוביה, צילינדר, וטבעת.
    גוף אדם מכל זוית, מכל מרחק, בכל תאורה, ובכל תנוחה.

    הרישום כתוכנית לציור

    18 תגובות   יום שלישי, 1/7/08, 21:31

    הרישום במקור הוא תכנית עבודה לציור.

    רישום אפשר לעשות בשני דרכים:

    א) רישום מהיר שהוא רישום שבו השכל וההגיון משותקים למעשה.

      היתרון שבו הוא שהוא מבטא בקלות את "ההרגשה" כלפי הנושא.

     רישום מסוג זה פותח באולפני דיסני ומאוחר יותר אומץ על ידי בטי אדוארדס

    עם תיאורית "הרישום דרך הצד הימני של המוח" (הצד הרגשי).

    בצורת רישום זו אנחנו מקדישים בין דקה לחמש דקות להשלמת הרישום.

    במהירות שכזאת אין זמן למוח לערוך תוכניות ולחשוב שיטתית.

    אפשר לבצע אותו מול מודל או מהזיכרון.

     

    ב) הרישום השיטתי, שהוא איטי מ 25 דקות ועד בכלל.

    כל אלמנט ברישום מסוג זה מתוכנן בקפידה ועל פי כללים מוגדרים מראש.

    אנדריו לומיס היה האיש שהפך סוג זה של רישום לשיטת לימוד

    של ציור ריאליסטי פיגורטיבי, שהשולטים בה יכולים לצייר כל אובייקט,

    כולל אובייקטים אורגנים מורכבים, כגוף האדם, מזכרון. 

     

    שילוב מושכל בין שתי השיטות הוא יתרון.

    כאן אתרכז בעקרונות הרישום השיטתי.

    מפני שברישום מהיר אין צורך בהדרכה אלה רק בתירגולת.

    דרג את התוכן:

      תגובות (10)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        4/7/08 17:25:

      יש הבדל בין העתקה להעתקה, ויש הבדל בין ציור מהזיכרון וציור מהדמיון.

      העתקה ממשהו תלת ממדי ("מהחיים") מסובכת יותר מאשר העתקה מדו מימד (ציור או צילום),  דורשת יותר מאמץ והשקעה והתמסרות.

      יש העתקה מדויקת אחד לאחד, ויש התבוננות והתוויה לא מחייבת, "בערך כזה",  להשתמש במודל כנקודת מוצא ולהשלים מהדמיון, או ההיפך...

      בכל אופן דבריך מעניינים מאוד - כל מה שקשור ברישום מעניין אותי. תודה ומחכה לשיעור הבא! 

        3/7/08 00:10:

      דווקא אני לא רואה שום פסול בלהעתיק,

       במיוחד אם זה בכוונה מוצהרת.

      היתה לי תקופה שנשבר לי מהקו האישי,

      האינדיבידואלי, מלא הליריות והפאתוס,

      והחלטתי שאני לא אמציא אלא פשוט אעתיק.

      הגעתי למסקנה שאין כבר חדש ואין טעם לנסות להביא משהו

      חדש, אז פשוט העתקתי - בדיוק כפי שמצלמה "מעתיקה" את הדימויים

      מול העדשה שלה. 

      בשבילי זאת היתה דרך לצאת מהאגו שלי וללמוד מהחוץ.

      ולמדתי להתבונן מבלי לערב את עצמי יותר מדי

      אבל מכיוון שאין מצב סטטי באמנות, זה לא נשאר כך

      ולאט לאט מגנבת הנגיעה האישית הזאת. בכל מקרה תמיד יש כתב יד.

      אי אפשר להסתיר את זה - תשאל כל גרפולוג

      מתוך האיפוק יוצא משהו עם יותר כוח


      יש לי מן הרגל לשרבט בזמן שאני מקשיבה להרצאה או/ ברגעים "מתים"

      והרישומים, תמיד באותם נושאים

      * נשים (עם דגש על החלק העליון) יותר מדויק, נשים עם מבע ילדי

      * אנשים דתיים בעיקר גברים בלבוש חסידי

      ואני אישה יצירתית שופעת דמיון ומעוף..

      אז, למה אני "תקועה" עם אלה הדמויות?קריצהרגועחיוך

        2/7/08 18:06:

      הסיבה שאני קורא לרישום מודל חי העתקה

      מפני כל מה שאנחנו מסתכלים עליו ורושמים,

      נחשב להעתקה...

      לעומת זאת דברים שאנו רושמים ישירות ממחשבותינו,

      זיכרונינו, הגיגינו, וכדומה הם לא נחשבים להעתקה.

      העתקה היא לא דבר נחות בכלל,

      זאת דרך ללמוד לנתח ולהבין אובייקטים

      בין שהיא נעשית ממודל חי או מתמונה.

        2/7/08 14:28:


      אם אני יושבת על סלע ומציירת את הנוף הניבט לעיניי

      זה יחשב להעתקה?

      הרי זה מה שרואות עיניי.

       

      לדעתי זו השראה ולא העתקה.

        2/7/08 00:33:


      השבוע, במוזיאון פיקאסו, ראיתי רישום ליד הציור (אישה חולה, רופא, דמות ליד המיטה עם תינוק/ילד).

       

      כמה מעניין היה להשוות בין שתי הגרסאות...

        2/7/08 00:09:

      שוב אני נאלץ לשלוח במיל את התגובה,

      או שאצלי משהו לא בסדר, או במערכת עצמה, לא מבין, לא חשוב.

       

      וזו תשובתי לשאלה המאתגרת,


      יוצר מקצועי יכול להסתכל על תמונה, על המציאות הממשית, להישען על הדמיון או על הזיכרון או על כל דבר אחר. זה לא ישנה את יסודות תפיסתו והבנתו המקצועית או את תהליכי הרכבת היצירה. אמן שלמד וחקר את שפת הפרספקטיבה מגלה ומבין שהתלות ברשתית העין היא אחיזה בדימוי המציאות של הדומה כפי שנלכד מהחינוך הקלוקל של הצילום. התבוננות לעומק הדברים (בניגוד למעטפת העולם) מחייב לידע של השפה, למיומנות ומחקר אינסופי של המציאות והשפה האמנות גם יחד. לכן, יוצר ששואל לעומק, שואף לגילוי תמידי של סודות העולם, מרחיב את כלי השפה האישית ומותר לו להסתכל אפילו על הציור של הילד הבוכה כי תפישתו אינו בהעתקה, תפישתו ביצירה.כל הציורים הריאליסטים מהמאה ה - 15 עד המאה ה - 19 הם פרי יצירה של ידיעה, הבחנה וגילוי. הריאליזם של המאה ה - 20 וה - 21 הם תוצרי צילום והעתקה ומייצגים את הריקנות והנזילות של עולם אינסטרומנטאלי והשעתוק כתחליף למהות... אנטון

       

       

        1/7/08 23:49:

      כבר מאוחר, אבל שאלתך מאתגר...

       

      יוצר מקצועי יכול להסתכל על תמונה, על המציאות הממשית, להישען על הדמיון או על הזיכרון או על כל דבר אחר. זה לא ישנה את יסודות תפיסתו והבנתו המקצועית או את תהליכי הרכבת היצירה. אמן שלמד וחקר את שפת הפרספקטיבה מגלה ומבין שהתלות ברשתית העין היא אחיזה בדימוי המציאות של הדומה כפי שנלכד מהחינוך הקלוקל של הצילום. התבוננות לעומק הדברים (בניגוד למעטפת העולם) מחייב לידע של השפה, למיומנות ומחקר אינסופי של המציאות והשפה האמנות גם יחד. לכן, יוצר ששואל לעומק, שואף לגילוי תמידי של סודות העולם, מרחיב את כלי השפה האישית  ומותר לו להסתכל אפילו על הציור של הילד הבוכה כי תפישתו אינו בהעתקה, תפישתו ביצירה. כל הציורים הריאליסטים מהמאה ה - 15 עד המאה ה - 19 הם פרי יצירה של ידיעה, הבחנה וגילוי. הריאליזם של  המאה ה - 20 וה - 21 הם תוצרי צילום והעתקה ומייצגים את הריקנות והנזילות של עולם אינסטרומנטאלי והשעתוק כתחליף למהות... אנטון  

       

        1/7/08 23:13:

      כאשר אנחנו רושמים מהסתכלות בין אם זה על אובייקט במציאות

      או על תמונה זה היינו אך, קרי... העתקה!

      כאשר אנחנו רושמים ישירות מהזיכרון ללא הסתכלות על אובייקט כל שהוא

      זאת יצירת מציאות שלא מהעתקה....

        1/7/08 23:12:

      ההבחנה בין שתי גישות הרישום נכונה ובהחלט משלימים אחת את השניה. הגישה החופשית, האינטואיטיבית, על הפרימה (ראשוני, טרי) היוצא מהסובייקט מוליד מפגשים בלתי צפויים ומעניינים ולרוב זורקים לפח. אני קורא להם סקיצות שתפקידם לבצע סריקה לתחושות ולרעיונות החבויים. לעומת זאת שפת הפרספקטיבה היא שפה מובנית ומלומדת כבר מתקופתו של ליאון בטיסטה אלברטי (1404 - 1472), (אדריכל איטלקי הנחשב לאחד מאבות האדריכלות של הרנסנס, תיאורטיקן אמנות והומניסט רב-תחומי.)רישום באמצעות שפת הפרספקטיבה, הקונסטרוקציה, והפרופורציות, אור צל ורפלקסים, היא שפה קשה ומורכבת שמעטים יודעים את סודה ואת המרחב התפישתי שהיא מפתחת.

      זוהי שפה שיוצרת את המציאות ולא שפה שמעתיקה מציאות..

       

       בהערכה,

       אנטון

       

       

       

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      גיורא אשכול
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין