אימון רגשי
את גישת 'האימון הרגשי' לא המצאתי, אלא פיתחתי מתוך התנסות אישית בהתמודדות עם טראומה ומתוך האמונה ביכולת האינסופית של כל אחד מאתנו ליצור ולצמוח.
כמטפל בנפש, למדתי שלמעשה אין 'טיפול נפשי', אבל שיש צורך עצום בפיתוח ובשיקום המיומנויות הרגשיות שלנו. 'האימון הרגשי' הוא כלי יעיל ביותר לשיפור המיומנויות הרגשיות, והוא אינו 'טיפול' אלא דרך חיים.
האימון הרגשי אינו 'העבודה' שלי, אלא החזון שלי. אני מאמין שהוא הכלי היעיל ביותר לניהול חיים טובים, יחסים טובים עם אחרים וקשר יעיל עם המציאות. בכפר הקטן שאליו עברנו, בבולגריה, אני כותב ספרים בנושא זה, וגם מקיים סדנאות ומפגשים מרוכזים למטפלים, לזוגות, להורים, ועוד.
בבלוג הזה אשתף אתכם בשימוש היומיומי באימון הרגשי.
פוסטים אחרונים
- 50% הנחה לשבוע הספר 7/6/16
- הנסיך הקטן 15/9/14
- תאגידי הטראומה 9/5/14
- אשליית הדמוקרטיה 22/3/14
- גשר: אמפתיה, אנוכיות וטבע האדם 18/3/14
- חידה ספרותית מס' 2 13/11/13
פרפר הזהב
הלוגו של הבלוג שלי הוא ציור העטיפה לספר 'פרפר הזהב והאפונית' אותו ציירתי לפני עשרים ושתיים שנים. נדמה לי שמכל הספרים שכתבתי או ציירתי, זהו רב-המכר הגדול ביניהם, ועד היום הוא נמכר בחנויות. עכשיו אספר לכם את סיפור הולדתו של הספר הזה.
אדר היתה בת שלוש או ארבע, והוריה טסו לאיטליה לשבועיים. היא היתה בת יחידה, יפה וחכמה, ואני הייתי מעין דוד שכמעט מדי יום בא לשחק איתה וסיפר לה סיפורים וכתב לה ספרים ולימד אותה לקרוא. סבתא באה מן הכפר כדי לישון בבית הריק מהורים, ואנחנו דאגנו לה במשך היום.
ערב הנסיעה כתבה גיצה, אמה של אדר, על גבי פיסות קרטון אדומות אותן הבאתי לה מן הדפוס כדי שיהיה לאדר על מה לצייר, סיפור קצר. זה היה סיפור על פרח ופרפר הקשורים זה בזה, ונפרדים לשבועיים, ושבים ונפגשים. זה היה סיפור אהבה, אותו היה עלינו לקרוא לאדר לפני השינה כדי שתתגבר על הגעגועים להוריה, וכדי שתזכור שבעוד שבועיים ישובו (ובאמת, די מהר היא קראה לנו 'אבא' ו'אמא').
עוד באותו הערב ציירתי חילקתי את הטקסט הקצר והוספתי לו ציורים, אותם ציירתי במעין אייר-ברש פרימיטיבי, שאפשר לי לסיים את העבודה בתוך שעה קצרה. כרכתי את הדפים המצוירים והכנתי לאדר ספר קטן, אותו הקראנו לה מדי יום.
אדר אהבה את הסיפור, וגם חבריה אהבו אותו, ולכן הצעתי את הסיפור להוצאת 'כתר', שבאותם ימים חתמה אתי על חוזה לסדרת ספרי-ילדים שכתבתי, עם איורי פלסטלינה מאת רוני אורן. ב'כתר' לא התלהבו מ'פרפר הזהב', וטענו שהציורים מופשטים מדי. אבל הם רצו מאוד את ספרי הפלסטלינה, והדפיסו גם את 'פרפר הזהב'. בעשרים השנים שחלפו מאז נכתבו ביקורות נלהבות על סיפור האהבה הזה ועל הציורים, ועד היום הספר נמכר בחנויות הספרים.
ואדר? אדר כבר ילדה גדולה, שסיימה את התואר הראשון אך כדי שתוכל להציל את העולם היא לומדת משפטים ועושה מעשים טובים. אני מקדיש לה שוב את הספר הזה.
הנה הספר כולו, וחבל שאי-אפשר לראות כאן את הטבעת הזהב, שהילדים תמיד אוהבים למשש.
                      |
תגובות (33)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה, ענבר.
תודה, מאיה,
כבר מזמן לא כתבתי כאן, אבל שמחתי לקרוא את תגובתך.
דרור
סיפור יפהפה לילדים וגם לילדים גדולים. והאיורים נעימים לעין וללב.
יש לך בלוג משגע
אני נהנת לקרוא את הפוסטים :)
מדהים מדהים
כל הכבוד לך
נהניתי
תודה, איטהל,
וד"ש לילדיך המופלאים.
דרור
גמעתי בפחות מדקה
האיורים מדהימים נוכחים , לא נוכחים
והתוכן , העלילה
מתאימים לכל גיל
היושרה, הכנות, הייצוג הכל כך אמיתי של הסיטואציה ואהבה
אח האהבה ששופעת מהספר
כבר מחר אני הולכת להקריא אותו לילדי המופלאים
תודה רבה
איטהל
אני מסמיק.
תודה, נוגה,
דרור
פשוט נפלא!
הסיפור והציורים - כל אחד מהם בדרכו המיוחדת - מלאים חום. רכות. ותבונה.
השילוב המופלא של חכמה וחמלה.
אמרתי, נפלא...
איזה יופי!!!
את הספר קניתי לביתי שהיתה קטנה, אהבתי כל כך את הציורים והסיפור
הרבה לילות עברו עלינו בצוותא....
הספר שמור אצלי בין ספרי הילדים שאני מאוד מוקירה
תודה גדולה לך
היי אורני,
זה לא סיפור על אמא וילדה. זה סיפור אהבה על פרפר ואפונית שנפרדים ושבים. זה סיפור שנכתב על-ידי אמא לבתה, כדי להקל על הפרידה. וזה באמת היה מעין חוזה שאפשר לילדה להמתין להוריה שיחזרו מחו"ל.
בעיני זה יפה שהאם לא ניסתה להפוך את הסיפור לציור מדויק של הקשר המשפחתי, אלא השתמשה בסיפור אהבה מופשט יותר כדי לאפשר לבתה לעשות בו את השימוש הנכון לה.
להתראות,
דרור
היי דרור -
מעבר לזה שהסיפור מקסים ומרגש להפליא,
איכשהו פרפר (בזכר) לא מתחבר לי טוב לאמא...
אם כבר אז לאבא, וגם אז, לא הייתי רוצה לחשוב על אבא שלי מתפרפר
אם אמא אז למה לא דבורה או חיפושית?
ואיך פרפר אמור להתחבר לנו בטבעיות לדמות אם?
שלום אורני,
הפרפר הוא האם, שכתבה את הסיפור, והאפונית היא הבת, אדר, שהסיפור נכתב במיוחד בשבילה, כפי שכתוב בהקדשה בדף הראשון.
יום נפלא,
דרור
"כתבתי על הסיפור הזה מאמר שעוסק ביחסי אמהות וילדות (שמת לב שאין אבא בסיפור?), בפרידה ובכוח של הסיפור ליצור חוזה חדש בין האם והבת. למעשה זה סיפור טיפולי..."
איזה יופי אני אוהבת כל כך ספרי ילדים
ועדיין קוראת בהם
}{שטוטית
תודה, תודה.
איזו הפתעה נפלאה לפגוש כאן את האדם שהיה שותף ליצירת הספר הנפלא הזה!!!! ולשמוע את הסיפור שמאחורי הסיפור!
אחד הספרים הטובים ביותר לילדים שקיימים על מדף ספרות הילדים העברית!!!!
התמוגגתי מנחת!!!!!!!!!!!!
כוכב ענק לך!!!!
תודה, דליה,
אני ממש לא צנוע, אבל אני יודע שכמעט ואין לי כשרונות העולים על אלו של אחרים. אני פשוט מאמין שאני יכול לעשות כל מה שאני עושה, ואני עושה זאת (כמעט כמו 'הסוד', אבל בלי המיסטיקה). אני מאמין שבכל אחד מאתנו טמונות יכולות עצומות, וגם אם נרצה לא נוכל לממש יותר משלושה או ארבעה אחוזים מן הפוטנציאל שלנו. ולכן, ללא קשר לכישרונות, כל אחד יכול לפתח את הכישורים הטבעיים שלו ולהשיג בחייו כל מה שרק ירצה. על זה מבוסס 'האימון הרגשי' שפיתחתי.
להתראות,
דרור
הסיפור והציורים זכים ויפים.
ברוך כישרונות אתה.
יישר כוח.
היי דרור.
בעודי פותחת לקרוא את הפוסט היפה ,הגיע עדו בני בן ה-10 וזיהה את
האיורים ואת הספר וסיפר שהיה ילד קטן בגן מאוד אהב את הספר,והתעניין מי שלח לי את הספר למייל?
סיפרתי לו שזה ספר שלך וקראנו את הסיפור המקסים יחד.
עדו אמר "אני יכול לספר לך אותו בעל פה... ".
מרגש ויפה!
כמובן כוכב.
חזרתי לככב*
אפרת
היי דר גרין
מקסים
גם כתיבה
גם איורים
יפיפה
גם הרעיון של הפלסטלינה
שגם אני אוהבת לגעת בה........
בהצלחה
וגאה להיות בין קוראיך
אפרת
שלום ג'ודי,
מה זאת אומרת 'עבדת איתו'? פעם, כשלמדתי לתואר שני, כתבתי על הסיפור הזה מאמר שעוסק ביחסי אמהות וילדות (שמת לב שאין אבא בסיפור?), בפרידה ובכוח של הסיפור ליצור חוזה חדש בין האם והבת. למעשה זה סיפור טיפולי (גם האמא, שכתבה את הסיפור, היא פסיכולוגית), ובשיטת הטיפול הנרטיבית שפיתחתי ('סטוריטיילורינג' - חייטות של סיפורים) אני קורא לזה 'התהליך של סיפור-מחדש', שהוא התהליך המרכזי בחיינו.
שיהיה יום נפלא,
דרור
היי אפי,
כשתהיי קצת פחות עסוקה, ותבואי אלינו, עם כל המשפחה, קצת יותר, אשמח להיות גם הדוד של הילדים שלך.
:)
יום נפלא, וד"ש מאפרת,
דרור
אפי ,עם אמא יצירתית כמוך וכותבת כל כך יפה זה רעיון טוב להוציא ספר לא ?
ניראה לי שגם ג'י קי רולינגס התחילה ככה (הארי פוטר)
אני לא מאמינה ! איזה קטע מדהים , יש לי את הספר הזה כבר שנים ,
ועכשיו רצתי לראות מי כתב אותו .
עבדתי איתו השנה המון הילדים מתים עליו , ממש מזדהים כל כך עם האפונית הקטנה ,
וכל כך שמחים כשהפרפר חוזר , מזל שיש סופרים כמוך שילדים עוד יכולים להזדהות עם הדמויות שלהם :)
אושר גדול , עכשיו אני עוד יותר גאה להיות חברתך :)
כוכב לאפונית המתוקה ולפרפר שתמיד שם כשממש צריכים אותו , חבל שאני לא יכולה לתת כוכב
לכל אחד מהם בנפרד:)
ג'ודי
דרור,
פשוט נפלא..
חיכיתי לפרפר, נהניתי מכל מילה,
כוכב (אחזור בעוד שבועיים
)
עוד סיפורים..
מקסים!
אחלה ציורים (וגם טקסט)
:)
תודה, רונית,
אני מתנצל על איכות הסריקה של הצילומים, שנראים הרבה יותר רכים ועדינים במקור.
לילה טוב,
דרור
מקסים ביותר, זה מזכיר לי שסיפור הילדים היחידי שכתבתי היה על הגרביים שהלכו לאיבוד, וגם הוא הלך לי לאיבוד
והציורים יפהפיים
רונית