תיאוריית הקשר
אי(ש) של מילים. בלוג חסר מיקוד במכוון. "הרצון לדייק במילים - תכונה מרגיזה מאוד".
פוסטים אחרונים
- פוטו-פוסט: פאריז, נובמבר 2011 + פרידה 6/12/11
- פוטו-פוסט: אמסטרדם, ספטמבר-אוקטובר 2011 10/10/11
- A gathering of grunts and greens 7/10/11
- R.E.M שלי 24/9/11
- פוטו-פוסט: וינה, יולי 2011 14/8/11
- פוטו-פוסט: ברטיסלבה, יוני 2011 31/7/11
רענן כמו קלישאה
עם הכתיבה של רענן שקד יש לי יחסי אהבה-שנאה.
אהבה, כי אין מה לדבר - הבן אדם מוכשר ופשוט יודע לכתוב. הוא שנון, מנומק, חד וציני.
שנאה, כי מכתיבתו מצטייר מיזנטרופ אמיתי. טיפוס קר, לא חביב, וממש לא סימפטי. מן גרסה ישראלית למיסטר ווילסון מ-Dennis The menace או לזקנים מהחבובות. אחד כזה שבטח חושב שצריך לחלק רשיונות למי שרוצה לעשות ילדים. מישהו שנורא קל לך לדמיין אותו עוד 20 שנה כזקן נרגן שמתלונן על כל מה שזז, עד שאפילו לנכדים שלו אין כבר סבלנות לבוא לבקר אותו. מישהו שלא הייתי מאוד רוצה להקלע איתו לאי בודד, ואני אפילו לא בטוח שכזה כיף לשבת לידו במטוס, בדרך לשם. מישהו עם אינטליגנציה גבוהה, אבל אינטליגנציה רגשית נמוכה. נו, בן אדם לא נחמד, בקיצור.
היום הוא מפרסם בטור שלו ב"7 ימים" קטילה על "אנשי האינטרנט". אתם יודעים למי הוא מתכוון, לאנשים כמוני וכמוכם שמבלים זמן רב מחייהם מול מסך מחשב. הדיאגנוזה של ד"ר שקד היא כמובן שכולנו אנשים מסכנים, בודדים וחסרי חיים, שנסמכים על החיבור לרשת כצינור החמצן היחיד שלנו לתקשורת עם הציביליזציה האנושית.
כששקד כתב (היטב) מאמר בעיטה בתחת של רוגל אלפר ודנה קסלר על כתבות האנטי-סטינג שלהם ,הוא האשים את אלפר (בצדק) בשימוש בקלישאות. המאמר הנוכחי של שקד הוא גיבוב קלישאות ענק. מ"אין להם חיים", דרך "הם לא זיינו שום דבר" ועד "הם עדיין גרים עם ההורים". אני מכיר מספיק "אנשי אינטרנט" מספיק זמן כדי לדעת שהקשר בין הקלישאות בהן הוא משתמש למציאות - מקרי למדי. על כל אדם עם קשיי תקשור שמשתמש ברשת כמפלט, אני מכיר עשרה שהוסיפו אותה לחייהם כנדבך נוסף שמעשיר את הקיים. רבים מהם היו מספיק חכמים ומוכשרים למנף את השימוש באינטרנט למשהו שיכול לבנות להם את החיים - מציאת עבודה, מציאת זוגיות ועוד. אגב, בהתחשב בעובדה ששקד ערך במשך תקופה ארוכה את מוסף התרבות של YNET, תפיסה שגויה כזו מצידו של הקהל האינטרנטי מעידה על חוסר בקיאות במאטריה, שלא מוציא אותו באור מקצועי במיוחד.
אבל אני אפילו לא מתכוון להתחיל להפריך עכשיו את הקלישאות האלה אחת לאחת, בעיקר כי ולווט כבר עשתה את העבודה הזו ממש טוב (בעבר היא היתה חברה טובה שלו, היום היא כבר לא. אני תוהה אם הטור הזה הוא אכן דרך שלו לצלוף בה). הסיבה שבכל זאת אני כותב על הטור הזה הוא חיוך שעלה לי כשקראתי את אחד הסעיפים ב"מילון המקוצר למה שאנשים אינטרנטיים אומרים זה לזה" של אברהם אבן-שקד:
"כתבתי על זה בבלוג השני שלי" - פה, בבלוג העיקרי שלי, אני כותב על הדברים החשובים, למשל כל סרטי צ'אקי שאני רואה בחודש האחרון ברצף, ובבלוג השני אני מרשה לעצמי לכתוב על שטויות".
סרטי צ'אקי? רענן, יכול להיות שביקרת אצלי וקראת את זה, או שזה סתם צירוף מקרים? אם אכן כך, לא יכולת להשאיר איזו תגובה או לתת כוכב? אני מתפלא עליך. אתה הרי יודע איך אנחנו, "האנשים האינטרנטיים", חיים וניזונים מהדברים האלה. אז אמנם בפעם הקודמת שהתייחסו לבלוג הזה בתקשורת המודפסת, זה היה בצורה קצת יותר מפרגנת, אבל בכל מקרה - גם את זה אני אקבל כמחמאה.
|
תגובות (9)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אני חושבת שזה דווקא סוג של "הפוך על הפוך".
אותי דווקא הצחיק הטור הזה של רענן, הוא סטריאוטיפי, אבל משעשע.
מסתבר שמישהו עשה זאת.
http://blog.tapuz.co.il/halemo/images/8984_51.jpg
מישהו אולי יכול לסרוק ולהעביר את הכתבה?
עמוד 54 ב"7 ימים".
אפשר בבקשה מיקום מדויק?
מבטיחה כוכב אחרי חצות :)
תודה
קצת מזכיר לי איך בתקופה בה ניהלתי את פורום המוסיקה הישראלית של YNET, היה איזה גולש שנהג לסנוט בנו על המנהג המוזר ללכת להופעה, שתיים, שלוש או יותר בשבוע. גם הבוטום ליין שלו היה "אין לכם חיים?". אני זוכר שניסיתי להצביע בפניו אז על העובדה שהוא לא היה אומר את הטענה הזו לאנשים שחוזרים כל יום מהעבודה ומעבירים שוב ושוב את שעות הערב בבהיה בטלויזיה. זה הסטנדרט, את זה (כמעט) כולם עושים, ולכן זה כנראה הגיוני.
אבל אנשים שממש מזיזים את עצמם מהבית והולכים לאירוע תרבות - אין להם חיים...
go figure.
אני מהאנשים שמבלים זמן רב מחייהם מול מסך מחשב - גם בעבודה (מן הסתם, אני עובדת בתוכנה אין הרבה ברירה) וגם בבית כבילוי, בעיקר בבית הקפה הזה פה. ואני גאה להיות כזו, כיף לי ככה.
האם אני מסכנה, בודדה וחסרת חיים? בודדה ומסכנה בטוח שלא. חסרת חיים? כמו שאמרה וולווט בחוכמה - תלוי מה ההגדרה שלך לחיים. ומתברר באורח פלא שאפשר גם לצאת מהבית לבלות, גם לפגוש חברים, גם לגדל ילדים, גם ללכת למכון כושר כמה פעמים בשבוע וגם לבלות מול המחשב כמה שעות כל יום. ממש מדהים! סטארט-אפ. חלוקת זמן, זה הכל.
האם אנחנו נסמכים על החיבור לרשת כצינור החמצן היחיד שלנו לתקשורת עם הציביליזציה האנושית? משום מה נראה לי שרובנו לא ממש עונים על הדרישות של חנונים-של-מסיבות-לינוקס ואפילו להם יש את החברים שלהם ממועדון הלינוקס.
איך אמרת? רענן כמו קלישאה, וגם נסמך על סטיגמות מטופשות כמו על קנה רצוץ, כדאי שייזהר - הוא עוד עלול להיפצע. לא ממש כדאי לירוק לבאר ששותים ממנה, כי רבים מאלו שקראו את המאמר הזה נמצאים גם באינטרנט.