ציל-צליל היא איננה, ציל-צליל היא יצאה,

ציל צליל ובציקלונה את הכל נשאה.

החמודה מדוע מהרת כה ותצאי

ולבבי לא הגיד לך אף את החצי.

וחבל! לפני זמנה בוא קדמה הפרידה

ולי היתה מילה ופי לא הגידה.

שבועות וירחים בלב יצרתיה

ותיכון על שפתי ולא השמעתיה.

ותפאו ותאמרי: "חיה שלום, יקירי!"

קול שוט, רעש אופן ואני שוב ערירי.

ובענן של אבק את טסה ורחוקה

והנה את כבר עם החורשה הירוקה.

וככנפי החסידה מבין האילנות

מנפנפות רק כנפות רדידך הלבנות

וכבר מן החורשה, מעבר המסילה

מצלצל ובא קול לעגי המצילה:

"ציל-צליל היא איננה, ציל-צליל היא יצאה,

ציל צליל ובציקלונה את הכל נשאה".

 (ח.נ. ביאליק)