0
גשמי אפריל בגגותיי נקשו שירה של חיים, זלפו על מורדות אבק הכאב שנערם בנפשי כערימות מטושטשות לקוי מאורות החורף הבא.
שטה נפשי בין זיכרונות חיי המחליפים נוגם כדוגית תועה בין המצפון הפשוט לחידה הלא ברורה.
גשמי אפריל נצצו באיבחות השמש שהתגלתה מבין עבי האביב המחדשים נשמתי מחליפות העצב ביהלומי זהב מטוהרים.
נושם לתוכי רגעי עבר מלוחים ועצובים, ממטירים עוז גשמי אפריל על מבואות חיי המטהרים נפשי באביבי פרפרי מאי. |