הפיגוע הזה, שהתרחש עלינו ככה בלי משים בפתחו של בוקר חדש בירושלים מעורר פלצות. איך זה שאנחנו נותנים למציאות חדשה כזו להתקיים במרקם העדין של החיים בעיר הבירה שלנו.
הנה אם חשבנו לתומנו כי האירוע שהתרחש במרכז הרב היה דוגמא של מקרה יוצא דופן בתוך מרקם החיים העדין בעיר שחוברה לה יחדיו, בא הפיגוע ברחוב יפו וטפח לכולנו על הפנים.
שום הסבר לא יצליח לשכנע תושב ירושלמי שמגלה כי השכנים מהעיר המזרחית עסוקים בעקר במזימות הטירור. המבנה העדין הזה של העיר לא לקח בחשבון כי אותם תושבים שהתערו בתוך החברה הישראלית בעיר מאוחדת בעצם הופכים לאט לאט אך בצורה בטוחה לשמש כאן, כנציגי הטירור הפלשתיני אחר שהורמו החומות שבקשו להפריד אותנו מהם.
כל בניית החומות ברחבי קוי התפר שבין ישראל ובין השטחים, לבד מכך שמעידים על כיעור גדול, ומבדילים אותנו מהם בצורה גאוגרפית, עלו כאן המון כסף וסופם שלא יביאו למטרה המיוחלת.
בעידן שבו הורדו החומות בברלין, לא היה מקום להקים חומה שתחצוץ ביננו ובין הפלשתינים. זאת משום שלא ניתן בשום דרך לחסום דרך של מפגע רק בזכות חומה. האם לא לקחו כאן בחשבון שסגירה הרמטית אינה מעשית?
ברור היה צריך להיות לכל מקבלי ההחלטות כי ברגע שהחומה תושלם יחפשו המפגעים דרך מוצא אחר. למה דומה הדבר? בדיוק כמו שלכל כלי יש יכולת קיבול משלו ובשלב מסוים שאין הכלי מסוגל לקלוט יש פליטה. הפליטה במקרה הזה של החומות, מביאה את ערביי מזרח ירושלים לקחת חלק מעשי במעשה הטירור, ולפגוע באופן אנוש במרקם העדין של היחסים בתוך העיר ירושלים.
על רקע האירוע הנורא הזה של דריסת הטרקטור, צריך לשוב ולהתפאר באנשים הטובים שנמצאים ביננו ובמיוחד בעוברי אורח שהם חיילים בחופשה, ואפילו מקיימים ביניהם קשרי משפחה. משה פלסר חייל בגולני, נטל על עצמו את החתירה למגע, וירה למוות במחבל. מדובר בחיילים איכותיים שבהחלט מחזירים לנו מהבטחון שנפגע. המחשבה שתמיד יש ביננו אותם צעירים "בני חייל" שיודעים להגיב נכון מוסיפה לתחושת הבטחון, אבל היא לא יכולה בשום פנים ואופן להחליף את הדאגה שצריכה להיות משותפת לכולנו.
פני המדינה שלנו על רקע הטירור המתגבר מסביב לאן?
הנה, התנתקנו מעזה וקבלנו את החמאס שולט בעזה, בימים של "הפסקת אש" שכל הגורמים יודעים שהיא יותר מיועדת להתבצרות והתארגנות מחדש של הטירור כלפינו. אנחנו מוכנים במחיר של נזיד עדשים - שקט רגעי, למכור את הבכורה שלנו כמדינה הדומיננטית ביותר במזרח התיכון.
עשינו שלום עם הפלשתינים, בקשנו לאפשר להם להקים מדינה עצמאית, ובתמורה קבלנו את ה"אינתיפדה" שהכתה בנו שנים רבות ברציפות באירועים כואבים דוגמת דריסת הטרקטור ברחוב יפו בירושלים.
בקשנו שלום עם עלה של זית....
ומה קבלנו?
הסיפור שלא נגמר..
|