ואלס עם בשיר
פורסם לראשונה באתר 1909, פורטל התרבות של ת"א ואלס עם באשיר, מחשבות על סרטו של ארי פולמן2 ביולי, 2008 מאת הדס צורלא משנה כמה קירבה חלקתי עם אדם, בחלומות, בהזיות של שנת הצהריים, מעולם לא הצלחתי לשתף. גם כשזכרתי וזה חי בי, ברגע שניסיתי לספר את זה הפאזל השברירי הזה הפך לבליל חסר פשר. החלומות שלנו חמקמקים נטולי רצף של זמן או מקום, עמוסי דמויות חסרות הקשר,נטולי סדר כרונולוגי או לוגי לעיתים. אבל הם כל כך אמיתיים, כל כך מלאים בנו, בסודות חיינו. ודווקא שם אנחנו נשארים לבד.
הקסם של "ואלס עם באשיר" טמון בבחירה של ארי פולמן, ליצור את הסרט באנימציה, ובך להכניס את הקהל אל מקום שאינו ניתן לתיווך: זיכרונותיו, הזיותיו, חלומותיו של אדם, שלו עצמו. בעקבות שיחה עם חבר על חלום שרודף אותו, ארי פולמן, גיבור הסרט ויוצרו, יוצא למסע בעברו האישי ממלחמת לבנון הראשונה. הסרט מתעד את הניסיון של פולמן להבין את מה שהתרחש שם ולחדד את הזיכרון. הוא עושה זאת דרך מפגשים ושיחות עם אנשים שחוו לצידו את המלחמה ושאר משתתפים ששירתו בלבנון בפרט עם אלה שהיו בזמן סברה ושתילה, התקופה האישית שלו משירות החובה - אירוע טראומתי שייצר מחיקה והדחקה – הוא עצמו כבר לא זוכר היכן היה, אם היה… בסרט עולות שאלות נוספות הקשורות לעיצוב הזיכרון, להתמודדות, ליכולתו של האדם להיות במצבים שכאלה בגיל כה צעיר לצד התבגרות במדינת ישראל ותהיות על המערכת המתוחכמת הזו הנקראת זיכרון, מערכת סלקטיבית וסבוכה. הסרט עלה כשנתיים אחרי מלחמת לבנון השנייה, אחרי שדור חדש של בני 19 היו שם שוב ולחמו. מה יהיה עליהם? איך יגדלו? מה תיבחר מערכת הזיכרון שלהם להדחיק? מה יתועל לחלומות בלתי פוסקים? מה יבקשו החיילים הטריים לשכוח, ומה יפחדו לגלות על עצמם בעוד 20 שנה? יש מקום שאליו לא הצלחתי להכניס אף אדם. גם כשרציתי גם כשהוא או היא התעוררו לצידי. יכולנו לדבר, לחלוק אינטימיות, לגעת, אבל שם בחלומות, בהזיות של שנת הצהריים, ברצף המחשבות הבלתי נשלט שחורג מכל כרונולוגיה או הגיון, שם אתה לבד. אני מתחילה לגלגל את המילים, מנסה, נזכרת בעוד פרטים והקול שיוצא ממני בניסיון לחלוק עם אדם אחר מנפץ את פאזל ההיזכרות השברירי שלי… אני מתייאשת. מבינה שוב את החמקמקות של החלומות ויודעת שהם אוצרים בתוכם כל כך הרבה. |
