כותרות TheMarker >
    ';

    מדפסת מחוברת לבטן

    קטעי סיפור שבועיים

    ארכיון

    0

    דמים

    10 תגובות   יום חמישי, 3/7/08, 06:43

    Copyright to bedrak yogrv

    אחרי שאיתמר, הבן שלי, חזר מפעילות ועבר בירושלים, במקום של הפיגוע, כתבתי את זה. אבל רק אחרי שקיבלתי תגובות מהחברים בקפה למטה, הבנתי מה ולמה כתבתי.  



    הלכתי למעבדה לתת דמים. אמרו לי לא צריך, אנחנו מלאים. אתמול היתה התרמה לאיזו ילדה, התמלאו המקררים. אמרתי, הי אתם צוחקים? זה הדם שלי ! אמרו, חביבי, פה זה של כולם ! נבהלתי, דפקתי על דלתות. ישבתי על ספסל, ביקשתי, תקראו למנהל. אמרו,השתגעת ? בשעה כזו ? לא שתה קפה אפילו. התעצבנתי. אבל זה הדם שלי! אמרו לי, אנא אדוני, לך למעבדה פרטי. פה זה ציבורי, אמרנו לך, נָתנו כבר בשבילך. השתגעתם, אז אמרתי, לא צריך, תודה. קמתי והלכתי.

    בדרך הסתכלתי על המבחנות עם הפקקים, אלו של הדמים. מתחת למדבקות, כולן היו ריקות.

    לא היה בהן שום דם. לא ציבורי ולא פרטי. כמה טוב שלא נתתי, גם את הדם שלי. 

     




    דרג את התוכן:

      תגובות (9)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/09 16:01:

      קראתי את הפוסט, את התגובות...המחשבות שלי הובילו אותי ליוני-יולי 2006 (ולא רק) כאשר לתת את הדם משמע...כן, כן, קשה מאד. ומבחנות ריקות הן אילו שהיה בהן דם. נו טוב, זה לא אתה, זו אני...
      ואוו , כמה היא חכמה זו מלמעלה.
        3/7/08 18:01:

      צטט: ניפי 2008-07-03 17:26:18


      אנחנו חיים בעולם הזוי אה?

      לפעמים המציאות עולה על כל דמיון....

       לכי תדעי מה מציאותי ומה דמיוני.

       

      פעם אהבתי לקרוא את הספרים של בורחס. יש אומרים שאצלו המציאות והדמיון מתערבבים. וכי יש הרבה יותר דמיון שהוא מתעקש לכנותו מציאות מאשר ממש מציאות . אולי על כן קראו לאחד מקבצי סיפוריו בעברית: בדיונות.

      בספר אחר שלו (גן השבילים המתפצלים) מופיע טקסט קצר על שקספיר ואלוהיםשמסתיים בערך כך:

       

      " ההיסטוריה מוסיפה שלפני המוות, או שמא אחריו, הוא מצא את עצמו עומד לפני האלוהים ואומר לו " אני אשר לשווא הייתי אנשים-כה-רבים הייתי רוצה להיות רק אחד-אני עצמי". קולו של האל ענה לו מן הסערה: " גם אני אינני, אני חלמתי את העולם כפי שאתה חלמת את יצירתך, שקספיר שלי, ובין דמויות חלומי מצוי גם אתה, ואתה כמוני, אנשים-כה-רבים ואף-לא איש אחד" (תרגום: יורם ברונובסקי)

        3/7/08 17:26:


      אנחנו חיים בעולם הזוי אה?

      לפעמים המציאות עולה על כל דמיון....

      היה שווה לגייס תעוזה...
        3/7/08 15:59:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-03 15:24:17

      ורק להוסיף, שכתיבת התגובה הייתה כרוכה בגיוס תעוזה :-)

       

      ארטישוקה

      וכשעזבת את היד והתחלת לרוץ לבד, עצרה אימך את נישמתה

      וכשעזב אביך את האופניים ורכבת לבד, עצר הוא את ליבו

      וכשאת מציירת בחדר, שוב לבד , אף אחד לא מחזיק לך את היד

      כי כמו שאמרת פעם בקפה , את כבר לא ילדה!

       

      אני שמח שגייסת

        3/7/08 15:58:

      צטט: ארטישוק ירושלמי 2008-07-03 15:19:50

      קראתי את הקטע לדעתי למעלה מעשר פעמים. היה לי קשה להבין. וזה מה שיצא בסוף:

      איתמר ניצל - אתה ניצלת. אתם המבחנות הריקות. המעבדה זה הגורל, החיים.  

      ואת חכמה...מהיותר חכמות. אז בטוח שזו בעית ניסוח שלי

      לא תמיד ברור גם לי מה אני מנסה להגיד. אבל את/אנחנו בהחלט בסביבה.

      הייתה לי הרגשה קשה אתמול. הטרוף הרצחני של הטרקטוריסט וההוצאה שלו  להורג נכנסו לי לנשמה ולא התנקו. אנחנו ושכנינו לקוחות מועדפים של בנק הדם. שאלתי את עצמי האם הגיע גם תורי לתרום? האם איתמר ואחיו נמרוד, שהם עכשיו חיילים, יצטרכו גם הם מתישהו לתרום ?  

      את צודקת, איתמר ניצל, אני ניצלתי. לבינתיים.  והמבחנות הריקות הן של כולנו.  כי בבנק הדם שלנו, אף אחד לא באמת רוצה לתרום.  כולם אומרים די מספיק כבר  ומתכוונים שהאחרים ימשיכו לתת במקומם. אבל הדם? מה קורה עם כל הדם? לא עושים איתו באמת כלום. לא אצלנו ולא אצל שכנינו. וכשיקראו לי בפעם הבאה לבנק הדם, לא אשאל מה עושים עם הדם. פשוט אלך כי ביקשו שאבוא. כי אני לא יכול שלא לבוא.

       

      ובינתיים כתבתי. כי עוד לא ביקשו ממני להגיע לשם.

      ורק להוסיף, שכתיבת התגובה הייתה כרוכה בגיוס תעוזה :-)

      קראתי את הקטע לדעתי למעלה מעשר פעמים. היה לי קשה להבין. וזה מה שיצא בסוף:

      איתמר ניצל - אתה ניצלת. אתם המבחנות הריקות. המעבדה זה הגורל, החיים.  

      פרופיל

      יואל עיני
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין