אוף עם התמרה הזאת.

הייתה מוכרחה להדביק אותי בעליצות יום ההולדת.
הייתם צריכים לראות את השיחה שהיא וקוונטין טרנטינו (ירון) עשו לי על המרפסת ב"גאיה", לפני שהעלתי את הפוסט הזה.

"אף מילה של דיכאון, דינורה. אנחנו מזהירים אותך. זה פוסט יומולדת. תנסי פעם אחת ללכת עם הראש שלנו. מה כבר יכול לקרות?"

"אבל.... " ניסיתי להשחיל מילה,

"שום אבל!" קטעה אותי תמרה, (אני מתה עליה כשהיא אסרטיבית.)

"תעלי את ההזמנה, תחשבי מחשבות מחייכות ולשם שינוי תראי איך הכל יחייך אלייך חזרה..."

חייכתי.

מה באמת יכול לקרות?

לא סתם אני האחרונה להעלות את ההזמנה הזו, מכל ה"סרטנים" החוגגים.
לא היה לי קל. בחיי, אבל בסוף הקשבתי. אף מילה מהבטן המתהפכת. הזמנה לחגוג איתנו ואף מילה מיותרת.

הוספתי רק חיוך. חיוך של אשה בת 33 ויומיים.

חיוך שאומר מה שהמילים לא יכולות לומר כאן, כי אני לא רוצה להסתכסך עם תמרה. היא יקרה לי מידי.

חוץ מזה, שלרוב היא צודקת. בעיקר לאחרונה, במנטרה הזו שהיא ממנטרת לי, על מחשבות ומציאות.


מקווה לראות אתכם איתנו, מחר. 22:00. ב"גאיה". כל הפרטים למעלה.

הכניסה חינם. החניה חינם. גם אנחנו, חינם לגמרי.