היה זה לפני חודש. דודתי המנוחה, שתחייה, הודיעה במפתיע שבתוך שעה היא מתייצבת לארוחת ערב. ואל ייקל הדבר בעיניכם. ביקור של הדודה לווה תמיד בהודעה, חודש מראש, ובקיטורים ואישרורים מצידה, עד לרגע הגדול. ופתאום. כך סתם? בלי הודעה מוקדמת?! הבית כמרקחה!! אישתי עם הגנים הפולניים שלה לא יכלה להשלים עם העובדה שלא תהיה לפחות ארוחה בת ארבע מנות + קינוח. פחות מזה, וניזכר לדראון עולם בתולדות משפחתה ככאלה שלא יודעים לארח.
סיר הלחץ שקיבלנו לחתונה מדוד שאול, ואופסן מאחורי מסכות האב"כ נשלף כלאחר כבוד, ואישתי תוך כדי קיצוץ בצל וריסוק כרובית נתנה הוראה חד משמעית: כל הבשר בפריזר - לסיר. כיוון שהשליטה במטבח היא עליה מילאתי את הוראותיה ללא שהיות ופהיות. מרוב חיפזון, כך גילינו מאוחר מדי, הכנסתי לסיר גם חבילת בצק עלים, וחצי שקית שמרים יבשים. הסיר נסגר, האש הודלקה, ואנו התפננו להכנת שאר המנות ולהעברת הבלגן מהסלון והמטבח לחדרים בהם לא צפויה הדודה להתארח.
מבעד לקולות הרמים שהשמיע הסיר, ומסך האדים שכיסה את המטבח, זינקתי על אישתי, ובסחיבת פצוע רצתי לכיוון הדלת. דודתי, שהיתה בטוחה שפתחנו את הדלת לכבודה, פסעה פנימה מעדנות.
עד היום לא ברור האם נתנו לחתול לאכול את מה שאספנו מהפיצוץ, וקברנו את הדודה, או שמא להיפך |