נאלמתי..... 

רבים מאיתנו יכלו להיות שם... ניצלו בנס מאיזה תופת.

וזה בלתי נתפס, כי הפער הקטן הזה הוא העניין של חיים ומוות...

תודה על ההתייחסויות.

אני מוצא את עצמי מנסה להגיב ולא כל כך מצליח.

לא יוצאות המילים.

לא הייתי שם כשנפלה הקטיושה.

הייתי לא רחוק.

אבל משהו מאוד חזק קרה לי שם.

עד היום לא ברור לי עד הסוף מה.

                זהו  חום  של  נפחים  או  כפור  בית - מטבחיים.

לצד קולות השמחה של הילדים התופת הזאת מרגישה אפילו עוד יותר נורא.

קשה לי להגיב על מה שרשמת

אבל נורא רוצה

כשרואים את זה, כחלק משגרת עבודה

כפתור הרובוט נדלק

אבל גם במכונה יש באגים

אצלנו זה הרגש...

בשבילך הוא ריח, היית שם.

אתה יודע כמוני שהזיכרון החזק ביותר של האדם הוא לא מראות, לא רעשים לא כלום.. ריח הוא הזיכרון החזק ביותר הנחרט ונשאר בלי לעזוב.

זהו שבשבילי הוא לא סמל.

הוא ריח.

במקום מלחמת לבנון השניה, ניתן לקרא לה מחדל לבנון השני, שהרי גם הראשון היה בוץ.

אבל, מכל המראות הקשים, הנפילות שהיו ליד הבית, הרעש האש חדר המיון וההיסטריה. כפר גילעדי נשאר סמל המלחמה המטופשת הזו.