אני לא יודע איך להתמודד עם מחמאות. במשך שנים של ביטחון עצמי מעורער ודימוי עצמי סדוק הנמכתי ציפיות ובניתי חומות של "לא אכפת לי מה אחרים חושבים" ו"יאללה, הכל בקטנה" - כשבעצם - אני זונה של פידבקים. אני כל הזמן צריך שכולם יאהבו אותי, מוכן לותר, להיכנע, לברוח רק אל תגידו לי שום דבר רע. וכשקורה ההיפך - ומישהו זורק מילה טובה, אני נמס מבפנים באופן שלא מותיר לי ברירה אלא להנהן בשקט ולהגיד תודה. והשבוע, רחמנא ליצלן, זה הגיע מכל הכיוונים. אנשים אמרו לי שאני נראה טוב, שכיף איתי, שאני טוב ואפילו שאני מצחיק. הבוס שלי אמר בנוכחותי לאחת ממנהלות השיווק של הלקוחות שאני אחד הפלנרים הטובים בתחום ואפילו קיבלתי בונוס עובד מצטיין שזה משהו שאף לא חילקו קודם בחברה.
פסיכולוגיה בגרוש - כנראה שקשה לי עם מחמאות בגלל הבית. חשבתי על זה היום בארוחת הערב אצל ההורים שלי.בשנים האחרונות הקשיבו למה שיש לי להגיד פרופסורים, פוליטיקאים בכירים ומנהלי שיווק של חברות ממש גדולות. אבל בשולחן אצל ההורים שלי אני תמיד אהיה הילד הקטן שנכנסים לו באמצע הדברים. המקום האחד בעולם שבו אני תמיד ארגיש לא מוערך. המקום שבו יתנו לי את התחושה שאני מקבל את ההחלטות הלא נכונות. למה הפסקתי עם ההייטק? למה הלכתי לפרסום? למה אני לא לומד תואר שני במנהל עסקים?
אבא שלי דיבר על ההרצאות של חיים שפירא (מומלץ בחום) , כבר הייתי בשתי הרצאות שלו בעבר ואני באמת מאוד נהנה.אחותי הגדולה (שהיא כבר דוקטור למנהל עסקים) העבירה כמה הסתייגויות על ההרצאות שלו. ואז פתאום אבא שלי סיפר על דיון שהיה לו עם מישהו שהוא מאוד מעריך את דעתו ושהמישהו הזה השתמש בדוגמא שהוא שמע בהרצאה של שפירא ועשה בה שימוש חכם.
אני לא מצליח לזכור את כל מה שאני צריך - אבל את הדוגמא הזאת זכרתי. לפני כחודש דיברתי עם אבא שלי על משהו שהלחיץ אותי בעבודה וכשהוא התחיל לדבר איתי (שוב) על למה אני לא עובד במחשבים ולשאול מה עם התואר השני במנהל עסקים, סיפרתי לו את הסיפור על החיל הטיבטי:
החיל הטיבטי נפצע במלחמה, חץ ננעץ לו בירך. תוך כדי המולת הקרב ניגש אליו חובש וביקש להוציא את החץ לחבוש את הפצע. "חכה רגע" אמר החיל "מי ירה את החץ?". "אחד מחילי האויב" אמר החובש. ובאיזה קשת הוא השתמש "אני לא יודע" אמר החובש. "אתה חייב לברר לי את סוג הקשת. וגם את שמו של החיל". "אבל אתה מדמם!" זעק החובש. "לא אכפת לי" אמר הפצוע (מתחיל להישמע כמו הבלדה) "אין טעם לטפל בפצע בלי לדעת את שם החיל ואת סוג הקשת. ואם אתה כבר בודק לי את זה, תראה מה היה כיוון הרוח בזמן שהוא ירה את החץ".
זה אמור להיות סיפור בודהיסטי שמטרתו להמחיש שאין טעם לעסוק במי ברא את היקום ואיך הוא עשה את זה בזמן שיש סבל על פני האדמה - שדחוף יותר לטפל בו. מבחינתי זה היה משל נחמד לכך שאין טעם לדבר כרגע על הקריירה שלי בזמן שסתם היה לי יום לחוץ במשרד.
אחרי שאבא שלי סיפר על השיחה שלו עם "האיש החכם", הוא הביט בי מעבר לשולחן. לפתע קלטתי שהוא התכוון אלי ובבת אחת הייתי נבוך ומאושר. נו, ובסופו של דבר גם קיבלתי בונוס של עובד מצטיין, אז בכלל הלחץ מהעבודה היה שווה. |