זעקת הטובעים
מסנוור מהאור הים סוער לעבר המוות זעקותיו החרישיות מתנפצות על המזח
ילד משחק לבדו לבו לכוד ברשת מנסה להפר את הקסם בזורקו אבנים לים
בקרוב תגיע שעתו הוא יעזוב את ילדותו ובלעגו לפחד הוא ינסה את מזלו
יותר רחוק מהאופק היכן שהצל נעלם הוא חייב להרוס את הגשרים כדי למצוא עקבות למצוא את עקבותיו
הוא יודע שהשחר לא נאמן וגורלו כמו הנחשול שלעולם לא פורש כנפיים
הוא יודע שדבר לא אכזרי יותר מהשקט שהים מגלגל כמו ליטוף או קריאה הוא יודע
אז הוא ילך כמו שעזב האח שדיבר בו בשקט בערב בתפילותיו
איש כאן לא בוכה על היעלמותה של סירה כל אחד עם כאבו שהוא שומר עמוק בליבו
הוא יודע שהשחר לא נאמן וגורלו כמו הנחשול שלעולם לא פורש כנפיים
הוא יודע שדבר לא אכזרי יותר מהשקט שהים מגלגל כמו ליטוף או קריאה הוא יודע
התהלוכה עברה הוא לא הלך הוא לא מתפלל עוד הוא יודע שהוא התבגר
בשיניים חשוקות הוא זורק אבנים לים לזעקות הטובעים ורואה את הים בוכה
|