למה לקשור דבר בדבר. למה היום קשור למחר. למה כולם נוטים להגיד שהעבר קשור לעתיד? מה עם עכשיו? מה עם היום? היכן נגמרת המציאות והיכן מתחיל החלום? ואיפה אני בתוך כל הסיפור?מתחת למסכה? מתחת לאיפור? והחיוך הזה, הוא בכלל אמיתי?מישהו בכלל מצליח לקרוא אותי? הם רק רוצים לחשוב שזה בסדר. לקבור את האמת עמוק בחדר. לתת לספק להוות הנאה. לא להתייחס לצו השעה. לקוות שכל המיותר פשוט ייעלם. להיתקע מבלי להתקדם. אבל כשאוריד את האיפור ואחפש אותי בסיפור, אמצא שם באופן מאוד ברור אחת שחיה, אמנם קצת באיחור, אבל באופן הכי חכם עבורה, שמפיקה את הטוב מכל רע בשיא העקביות ובמלוא הנחישות. וגם אם לפעמים הכל נראה אפורוגם אם אני יודעת שיותר לא תחזור אני מלאת אופטימיות ויודעת שמחר יהיה טוב. |