עם זאת, לדעתי, משום שעוד לא היה כלב שהגיע והסביר עצמו במילים, לעד תישאר נפשם של הכלבים סוד. המדובר בסוד כל כך גדול, שרק מכשיר לשיקוף מחשבות ימצא לו פיתרון מוחלט. תמיד רציתי להתקרב אל הסוד אך לא ידעתי איך. הזמן לבדו עשה עבורי את המלאכה. תחילה, לאחר שנים אחדות של התבוננות, הרכבתי רשימה של שאלות שעליהן נטלתי על עצמי למצוא תשובות. כמו שאני רואה את הדברים, אדם שמאמין על עצמו שהוא "מבין כלבים", חייב לשאת עמו תשובות לשאלות אלה: א. מהו גירוי, מהי תגובה, ומה משקלם בהתנהגות ללא מחשבה. ב. מהם דפוסי התנהגות כלביים. האם כלבים שורטים בציפורניהם כחתולים, מגרשים זבובים בזנבותיהם כסוסים, או נושכים כשמתקרבים למזונם? ג. שפת הכלבים. מהם המסרים התקשורתיים? מה הם מעבירים בינם לבין עצמם, מה הם מעבירים אלינו (נאמר כשהם מכשכשים בזנב), וגם... מה נדמה להם שאנו משדרים להם גם כשאיננו מתכוונים לומר דבר. מה, לדוגמה, הם מבינים כשאנו ברחוב, מתכופפים כדי לשרוך את שרוכי נעלינו? ד. מהי למידת בעלי חיים. מה יודע המדע. מהי למידה קלאסית ומהי למידה אופרנטית. איך לומדים בלי לחשוב. מה הגדיר פאבלוב, מה אמר סקינר, כיצד תיאר תורנדייק את הדברים. איך ניתן לראות את מה שהם אמרו בהתפתחות התנהגותו של כל כלב. ה. מהי "התרגלות" ומהו הרגל. ו. מה ההבדלים בין הכלבים ומה משקל הגורם הגנטי בהתנהגותם. ז. מהי מנהיגות? מיהו מנהיג? האם כבני אדם אנו באמת מסוגלים להנהיג כלב?
המדובר בצדדים של בעל החיים עליהם עלינו לתת את הדעת. לאחר שהיו שאלות, התחלתי במרדף אחר תשובות. לאורך שנים רבות מאוד, הדבר היחיד אותו עשיתי יותר מאשר להתבונן בכלבים הוא לנסות ולהסביר במילים, מה אני רואה. לפניך כותב סדרתי. אחד שעוד בשנות השמונים מילא משאיות של דפים. כותב דף ב"יפה", מתחיל לקשקש עליו, עוד ועוד, ואז מעביר לנקי. מיליוני דפים!!! קשה להאמין לכמה תשובות הגעתי ממש בזמן הכתיבה. אני לא טוען לבלעדיות על כלום. את השאלות האלה לא אני המצאתי. כולן כבר נשאלו אך למרבה הפלא לא בהקשרים לכלבים שאנחנו מגדלים. הספרות הנוגעת בנושא, לפחות זו שבעברית, אינה מתיימרת לכלום. הספרות הכלבנית הקיימת היא למעשה ספרות ילדים ולא יותר. הכול בחיוך, רווי אהבה ופרגונים אינסופיים. אני לא כותב סיפורים ולא שירים. אני כותב את הסוד. אחד שתמיד משחיז את מילותיו, ותמיד מסיק שחוסר ההסכמה שבו הוא נתקל נובע מהסבריו המסובכים מדי. יתכן שעדיין לא הגעתי לקצה יכולתי, אך אין לי ספק שגם עוד שנים רבות, לא אמצא טעויות משמעותיות בדברי, הגם שזו אינה הדעה הרווחת ברחובות.
יש לי חלום. בחלומי כיתה של אנשים שרוצים לשמוע. לא רק לשמוע... כאלה ששואלים שאלות קשות. כאלה שמתווכחים. אני רוצה צעקות... אני חולם על כיתה גועשת, על צעקות מקצה האולם, על אחד שיתנגד ויוכל להסביר את דעתו... אני חולם. יש לי מאות פוסטים כתובים, עשרות סיפורים, מאמרים, הדרכות, טבלאות ורשימות. כל שאני רוצה לעצמי הוא את ההנאה מניהול הכיתה הזו, אולם דמרקר קיבץ סביבי כיתה מאוד קטנה. אני מתחיל כבר להרגיש כמו תמיד.... לבד... נובר במגירתי. |