פעם בימי בן- גוריון היה כזה סלוגן.

טוב אלו היו ימים שיכולת לשבת ברכבת ישראל לפתוח לרווחה את החלון ולהתבשם  מפריחת ההדרים  בואכה נתניה - הרצליה,היום במקרה הטוב תברך שאין איזו תאונה על הפסים או חלילה פיגוע לא עלינו.

בכלל אז היו כשמונים אחוזי הצבעה לכנסת ואילו כיום גובה אחוז ההצבעה נמוךכמעט כמו גובה החצאית של סווטלנה שמרקדת על השולחנות במועדון של אלברט.

בכל מקרה פרס היה אז אחד מנערי בן - גוריון.

פולני בעל בלורית ושיק צרפתי משהו, עד היום שאני רוצה לתאר מישהו שלובש חולצות פסים עם כפתורים וצוורון מדיאולן  אז אני אומר:

"חולצה של שמעון פרס"

בכל מקרה מר פרס תרם למדינה בנושא הבטחוני רבות,בטוח שיותר מעוד גנרל עם דרגות שהתעלל בפקודותיו    והיה זחוח ומלא חשיבות עצמית.

נכון שגם מר פרס ידע להינות ממנעמי החיים בפאריז,זכורה לי אימרה שלו :

"אין על באגט מרוח בחמאה וכוס יין אדום לצידו"

בעוד 4 לילות פרס יתעורר לשחר חדש,יום מלא התרחשויות בזירה הפוליטית, משכן הכנסת ישקוק חיים והמולה כמו בכוורת דבורים,זהו יומם הגדול של כל העסקנים שיודעים למצוץ את הדבש מהפרח עד תום.

הייתי רוצה שבערבו של יום פרס יחזור לביתו וילגום בנחת כוס תה מהביל.