(כחול = לינקים)

למסתכל מן הצד נדמה כאילו הטלוויזיה היא ההתפתחות האבולוציונית של הפרינט וככזו  היא משוכללת יותר, נחשבת יותר ורלוונטית יותר. גם קברניטי ה- CANNES LIONS חושבים כך. את הפרס על הפרינט מחלקים באמצע השבוע ואת אחיו המועדף, הטלוויזיה – בטקס הסיום הנוצץ.

שתי זכיות הגרנד פרי בקטגוריית Film Lions ו-  Press Lions, הדובדבנים שבקצפת התחרות, מספרות משהו על פרינט וטלוויזיה.

כיצד דאחקה בינונית בצורת הגורילה של  Cudbury מקבלת את התואר הנכסף, למעשה סרט הפרסומת הטוב ביותר בעולם לשנת 2008.

אם בחירה חסרת השראה שכזו, היא היא הדבר הנכון בעידן הנוכחי, כנראה שמספיק שיש צחוקים עם החברה' ורעיון של ממש הוא NICE TO HAVE.

אבל כנראה שהנוסחה לא עובדת בכל מקום. על קירות תצוגת ה-Print  קשה למצוא רפיון מחשבתי שכזה. ראיתי שם, על גבי הנייר, רעיונות מצוינים יותר או פחות אבל לא היתה שם מודעה שלא אומרת כלום. ואם החמצתי והייתה כזו, בודאי נזרקה לפח של חדר השופטים.

היה שם גם הקמפיין המבריק שזכה בגרנד פרי: סדרת המודעות ל-  ENERGIZER היא בית ספר לפרסום.

כמו סוללה איכותית, היא טעונה היטב. יש בה תובנה אמיתית מהחיים, רלוונטיות למוצר וביצוע משובח.

אז איך זה קורה?

מודעה היא מוצר כמו ערום, ללא אריזה. קשה למודעה להסתתר מאחורי מוזיקה (למשל Phil Collins) או תעלולי עריכה ופוסט. מודעה נטולת רעיון יכולה לשרוד את העיתון היומי (ורובן אכן כאלה בעיתון היומי) אבל לא את הפסטיבל הבינלאומי לפרסום.

בפרינט אנו נדרשים להיות תמציתיים, לספר סיפור בפריים אחד ובמהירות. לזפזפ עמוד בעיתון, קל יותר מאשר בשלט הטלוויזיה. אולי השופטים, כמו רובנו כנראה, מחמירים עם פרינט ומשחררים בטלוויזיה. אולי ריבוי הרבדים בסרט פרסומת (תמונה, קול, עריכה וכו') מאפשר לנו לעיתים להתבלבל.

מבט חטוף בקטגוריית ה- Film Lions גורמת לי לשאול פעם נוספת, מה לא הבנתי. סדרת הסרטים למשחת השיניים של CREST וללא ספק הקמפיין המצוין ל- HBO טובים הרבה יותר מהנושא בתואר השעיר.

במבחן הגורילה, אני זה שברחתי מהחדר.

פורסם ב-TheMarker