בזמן האחרון אני מגלה כמה נעים לעשות דברים בפעם הראשונה בגילי המופלג.

והיום נוכחתי לדעת שוב כמה זה נכון.

עלי להודות - אף פעם לא הבנתי מה זה הקטע הזה של למרוח לק על כפות הרגליים.

זה נראה לי טרנד טיפשי של בנות עשרה ושל כאלה שמתעקשות להשאר בנות עשרה גם שלושים שנה אחרי.

אתמול היה לי יומולדת, ובמסגרת חגיגות הארבעים לחיי קיבלתי מתנה - חוויית ספא מענגת, שכללה בין היתר טיפול מניקור מפנק.

טוב, חשבתי, אי אפשר לאכזב את חברותי המקסימות (וגם להתעלם מהרמז הדק שלהן).

התייצבתי מול המניקוריסטית בצייתנות ובתחושה שזוהי תחנה בלתי נמנעת בדרך אל העיסוי הנכסף.

מודה ומתוודה שנהניתי מההתעסקות הנמרצת של המניקוריסטית בכפות רגלי המופתעות.

וכשהגיעה השאלה "רוצה פרנץ'?" - שמעתי את עצמי עונה "כן! כן! רוצה!"

וכך קרה שמצאתי את עצמי מסתובבת בעולם עם כפות רגליים מטופחות וזוהרות, ועם ציפורני רגליים שמתגאות בפרנץ' מניקור שלהן, ובמדבקות הקטנטנות המעטרות אותן.

איזה כיף!!!

וכמה טיפשי שפספסתי את זה עד עכשיו....